חלם אנרגיה

 

חשוב לומר את האמת: מי שמזהם את האוויר ומי שפולט גזי חממה אלה הם בני האדם. לא הווירוסים. לא החיידקים. לא הג'וקים ולא החיות. רק בני אדם.

נכון, יש טענה כי הפליטות האלה נעשות בידי המכוניות, תנורי הבישול, תחנות הכוח לייצור חשמל ואפילו פרות. טכנית זה נכון. אבל מי שמפעיל את כל אלה הם בני האדם. מי שמספק להם חומרי גלם הם בני אדם. ובקיצור: אנחנו אשמים. כולנו.

עם התובנה הזו חשבתי איך פותרים את משבר האקלים המאיים על המין האנושי ועוד כמה מינים החיים על פני כדור הארץ. המסקנה היתה לצייד כל אדם בפאנל קולט קרני שמש, במערכת המתרגמת את הקרינה לחשמל ובמצבר לאגירת אנרגיה. נכון, זה קצת כבד אבל החיים הם לא פיקניק. בכל מקרה כל מי שרוצה יכול לחבר את המצבר לגלגלות (סקטים) ובאמצעותם לנסוע ללא עמל וללא תשלום ובכך גם תיפתר בעיית פליטות מזהמות ממכוניות וכמובן פקקי התנועה. מאחר ולכל אחד יש טלפון נייד, תיפתר בקלות בעיית המיחשוב של שליטה ובקרה על משק החשמל. יגיע אדם לביתו יחבר למצבר את מערכת החשמל הביתית. את הפאנל ישים במרפסת לייצור עוד חשמל. ובא ליקום הגואל.

אחלה רעיון, לא?

זנדברג מדברת

השבוע קיבלתי חיזוק לתובנתי. המשרד להגנת הסביבה )תמר זנדברג ממרצ היא כבוד השרה) פירסם דו"ח "מעבר למשק חשמל דל פחמן". כבר מהכותרת קל לראות שהתכנית שלי עדיפה. אצלי אין בכלל פחמן.

מה מכיל הדו"ח?

הוא ממליץ להקים פאנלים סולאריים על גבי "שטחים מבונים כמו גגות, חניונים, מאגרים, בתי עלמין ותשתיות" כך שבעוד שמונה שנים 40% מייצור החשמל יהיה ממתקנים כאלה. אחת התועלות המרכזיות של השיטה המוצעת היא, איך לא, בטחונית. משק חשמל מבוזר מקטין הנזקים של טילים שעלולים לפגוע בתחנות כוח גדולות.

יש הרבה קשיים בדרך המוצעת, רובם בתחום הרגולציה. אבל יש גם בעיה אנושית: "היעדר מודעות ציבורית לאנרגיה מתחדשת". ויש תכנית, כולל ימי עיון, להגברת המודעות. בהצעה שלי, כל אדם נושא על גבו פאנל סולארי, לא תהיה כל בעיית מודעות.

אחרי שקראתי את הדו"ח הבנתי שההצעה שלי מעט קיצונית מדי. לפיכך עלה בדעתי תוספת: להתקין על גג כל מכונית פאנל סולארי. זה אמנם לא יפתור את פקקי התנועה אבל יחסל את הזיהום הנובע ממכוניות. ואם יתקינו כאלה גם על גגות של מטוסים ואוניות – כלל ענף התחבורה יהיה נקי מפליטות מזהמות. יפה, לא?

האלטרנטיבה

גמרת עם הבדיחות? שואל הקורא המתמיד שהחזיק מעמד עד כה. ובכן הדו"ח הזה הוא פיספוס מההתחלה ועד הסוף. הוא גם בזבוז ענק מבחינה כלכלית. כל בית יצטרך להתקין בנוסף לפאנלים גם מערכת המרת חשמל ממתח ישר למתח חילופין. יידרשו מערכות החיבור מכל בית לרשת הארצית כדי לספק עודפי חשמל "ביתי" בשעות היום לרשת הארצית ולקלוט חשמל אחרי יומיים בחורף כשייגמר החשמל במצברים. מה גם שיהיו דיירים שכל התרגיל לא ימצא חן בעיניהם והם יעדיפו לא להיות יצרני חשמל כדי לא להתחשבן עם חברת חשמל על כל ואט שיצא או נכנס, ו/או לשלם ארנונה עיסקית על מפעל החשמל על הגג.

ובעיקר: יש שטחים פתוחים שפטורים מכל העונש הזה ואין להם שימוש אלטרנטיבי. הנה שלושה יעדים ראשונים: 1. כיסוי ים המלח בפאנלים ובמצברים (למעט רצועה ליד החופים) – פרוייקט משותף לירדן, ישראל ופלסטין שיקטין גם ירידת מפלס המים. 2. כיסוי כל הכבישים הבינעירוניים בגגות ועליהם הפאנלים. 3. הקצאת 300 קמ"ר מרובע (3% משטח הנגב) להקמת שדות סולאריים עם מצברים.

בלי זה, גברת זנדברג, את יכולה להתבייש בקשקוש שנפלט ממשרדך.

 

שתפו: