לבנק ישראל יש כבר 55 מיליארד דולר יתרות מט"ח שאסף • במקום שהכסף ימשיך לשכב באג"ח אמריקאיות, הנה שתי הצעות להשקעה מועילה למשק עם תשואה גבוהה בהרבה
אם השמועות על היקפי הרכישות של מטבע חוץ בידי בנק ישראל נכונות, סביר להניח כי הבנק המרכזי מחזיק כיום כ55- מיליארד דולר. זה סכום יתרות המט"ח של המדינה המנוהלות בידי הבנק. מה עושים עם הכסף הזה? על פניו, התשובה נכתבת כל שנה במאזן הבנק המרכזי: . . . " מכירתן לממשלה לצורך שירות חובותיה ולצורך מימון יבוא לשעת חירום, לניהול מדיניות בתחום יציבות מערכת הבנקאות ושוק המט"ח. . . וככלי ליישום המדיניות המוניטרית. " אהה, זה מה שעושים עם הכסף.
צריך לתת לעורך מאזן בנק ישראל את פרס הג'יבריש. מאז שאני מכיר את בנק ישראל, הוא לא עשה שום דבר עם היתרות. אין להן כל שימוש. אולי, באיזשהו מובן עקרוני, אפשר לעשות בהן שימוש, אבל מאז שהשקל הוא נייד ואין מחויבות למכור מטבע זר - אין ליתרות שימוש.
ומה באשר לשעת חירום? מה נעשה כאשר יהיה מצור כלכלי על ארץ הקודש? תראו מה כתוב במאזן: הבנק המרכזי יהיה מוכן למכור לממשלה דולרים. יפה מצידו, לא? אלא שלממשלה יש תקציב, כלומר מגבלה על השקלים שהיא רשאית להוציא. על פי החוק, היא אפילו לא רשאית לקבל הלוואה מבנק ישראל - שהוא הבנקאי שלה. ואם יש לה שקלים, למה שתקנה מט"ח אצל סטנלי פישר? מה רע לקנות מט"ח במקום אחר? הרי המחיר יהיה זהה בשני המקרים.
אז מה עושים עם הכסף? באופן מעשי בנק ישראל "משקיע" אותו. רוב הכסף יושב באיגרות חוב של ממשלת ארה"ב. ראו איזו תוצאה מעניינת: לבנק ישראל מותר לממן את הגירעון של ממשלת אובמה, אבל אסור לו לממן את הגירעון של ממשלת נתניהו. אני חושב שזה מאוד יפה מצידנו, ואולי כדאי להבהיר לאמריקאים החצופים שאם הם יתעקשו שנקפיא את המפעל הלאומי החיוני של ההתנחלויות, נקנה איגרות חוב של סעודיה ולא שלהם. שייזהרו.
בקיצור: הכסף מתבזבז על שטויות ומקבל תשואה נמוכה מאוד.
מה אפשר לעשות? אחד השימושים האפשריים הוא לחסל את השקל. תוכנית הדולריזציה נהגתה בראשית שנות ה80- ולא בוצעה. אולי עכשיו הזמן? יש לזה יתרונות, במיוחד אם נחליף את השקל ליורו - מוקד הסחר העיקרי שלנו. לפחות זה מה שטענו בעבר כמה מבכירי הכלכלנים שלנו. ניהול המדיניות המוניטרית יופקד בידי הבנק המרכזי האירופי. סטנלי פישר לא יוכל לאיים שהוא מתפטר אם לא יקבלו את דעתו9 . מיליארד דולר מתוך כלל היתרות ישמשו להחלפת השטרות השקליים, וכל השאר יהווה גיבוי לאירועים חריגים במערכת הבנקאות.
אפשרות יותר מעניינת היא לעשות משהו עם הכסף. המדור הזה מציע שני שימושים מרכזיים: הראשון, בנק ישראל יתחיל להשקיע כסף בפטנטים. הרעיון הוא להקים צוות מומחים, מביני טכנולוגיה, שיסתובבו בעולם ויקנו פטנטים בתחומים שייראו מבטיחים. הפטנטים האלה ישמשו, בעדיפות ראשונה, ליישום במפעלים ישראליים (ראו להלן,( אבל בהחלט אפשר להשקיע גם בחו"ל. בדיוק כפי שממשלת נורווגיה, למשל, הקימה קרן שניזונה מרווחי מכירות נפט, והיא משקיעה במקומות מגוונים כדי שיהיה ממה לשלם פנסיה בעתיד כאשר המדינה תזדקן.
השימוש השני, העיקרי, המוצע כאן, הוא להיכנס לשותפויות עסקיות עם כל מי שרוצה להקים או להרחיב מפעל או מקום עבודה, בתנאי אחד: שהמפעל או מקום העבודה ישלם לעובדיו שכר שלא יפחת מהשכר הממוצע במשק - בערך 8,000 שקל ברוטו לחודש. שפואד בן אליעזר ישתמש בכספי תקציב משרדו כדי להקים בערי פיתוח את מפעלי-הניצול (בשכר מינימום) במסגרת חוק עידוד השקעות הון - ואילו בנק ישראל ישקיע רק במפעלים שמסוגלים לספק רמת חיים טובה.
לא משנה אם יהיה זה חנות מכולת, מפעל היי-טק, גידול פסיפלורה או כל דבר אחד, ובלבד שיעמוד בתנאי השכר - הן לעובדי מפעל עצמו והן לכל ספקיו. זה אומר שאם במפעל פלוני שוכרים מנקה באמצעות חברה המספקת שירותי ניקיון, ישלמו לו, ולשאר עובדי הקבלן, את השכר המינימלי הזה.
הכסף לא יינתן למפעל כמענק או כהטבת מס, אלא תמורת שותפות מלאה - שקל מול שקל - בבעלות, והוא יינתן לגופים פרטיים או ציבוריים (אבל לא ממשלתיים) שיהיו מוכנים לעמוד בתנאי השכר. זה אומר שההשקעה תהיה רק מהסוג שתוכל לתת תשואה טובה גם במגבלת השכר הגבוה. כך בונים עתיד למדינה בכסף שיושב כרגע בקופה של אובמה.
11. 8. 2009
