הכותרת, ככל שהיא נוגעת ביצורים חיים, די מטופשת. כל חי מוגבל על ידי המוות. אבל מה בדבר חבר בני אדם? קבוצה? אירגון ושלא לדבר על מדינה?
תנועת המחאה קמה וחיה על מנת להכות בממשלה
ובכנסת על יוזמת החקיקה המשפטית שבאה לצמצם ואף לבטל כמה סמכויות של בית הדין
הגבוה לצדק, למשל הסמכות לפסול חוקים, דבר המתקיים במדינות שבהן יש חוקה. מכיוון
שהכנסת מעלה בתפקידה לחוקק חוקה שלפיה אפשר לבדוק אם חוק הוא חוקתי – לקח על עצמו
בג"צ את התפקיד הזה. לא בכוח, כמובן. אלא מתוך הסמכויות שיש לו מכוח החוק
שהקים אותו.
יובל נח הררי הוא היסטוריון מכובד. ספרו "קיצור תולדות האנושות" נמכר במיליוני עותקים ובצדק. השבוע הוא התראיין בעיתון "הגארדיאן" האנגלי והתברר שלא רק ששכח היסטוריה אלא הוא די מבולבל.
הררי נמנה על קבוצה של ישראלים שפירסמו מנשר
נגד אירגוני שמאל בארה"ב ואירופה שהביעו תמיכה בחמאס במלחמה הנוכחית. כמורה
ופרופסור הררי נוזף באותם אירגונים על תמיכתם בחמאס בעת שחייליו רוצחים וטובחים
באזרחים. המנשר טוען שידידים לדעה בגדו בשמאל בעמדתם התומכת ברוצחים. "לא
האמנו שאנשי שמאל התומכים בשיוויון, חופש, צדק ורווחה יגלו כזה חוסר רגישות קיצוני."
מאיר הלר עתר לפני כשבוע לבית הדין הגבוה לצדק בדרישה לחייב את חברת התעופה אל על לטוס בשבת. מה קרה עכשיו שנדרשות טיסות שכאלה? מתברר ששרת התחבורה כתבה לאל על כי קיים "צורך דחוף להחזיר הביתה אזרחים ישראליים מהעולם: חיילי מילואים, משפחות נעדרים, חולים, צוותים רפואיים, תושבי ישראל וכן ציוד למערכת הביטחון וציוד רפואי, על מנת לסייע במאמץ המלחמתי בו נמצאת המדינה... לפיכך אבקשכם להפעיל את חברות התעופה במהלך כל ימות השבוע, כולל בימי שבת".
אתחיל במשהו לא ממין העניין: הסדרי חוב. ההסדר הכי מפורסם בישראל הוא זה שכונה "הסדר הקיבוצים". מיומה הראשון נבנתה התנועה הקיבוצית באמצעות אשראי זול שקיבלה. עקב המשבר הכלכלי שהיה כאן וגרר העלאת ריבית, היא התקשתה להחזיר את חובותיה. היה מדובר בכסף גדול, והמלווים, בעיקר בנקים, עמדו לרשום הפסדי ענק. וכשבנקים מפסידים, הממשלה מתעוררת להצילם.
משבר כלכלי היה גם ביוון, לפני
כשלושים שנה. הממשלה הימנית שבשלטון לקחה הלוואות, בעיקר מבנקים גרמניים, למימון
פעולותיה הלא מוצלחות. משלא עמדה בהתחייבויותיה להחזרי החוב, היא פנתה לאיחוד
האירופי ולקרן המטבע הבינלאומית בבקשת סיוע.
נחתם הסדר לפריסת חובות, שכפה על
הממשלה ביוון קיצוצי תקציב דראסטיים והפרטה לשם להצלת הבנקים המלווים. על רקע תנאי ההסכם
הנוקשים הפסיד הימין את הבחירות למפלגה שמאלית, שמינתה את יאניס וארופקיס לשר האוצר.
הפרופסור לכלכלה שרד בתפקידו כחצי שנה, והתפטר לאחר שראש הממשלה נכנע לתכתיבי
הנושים, בניגוד להתחייבות לבוחרים. וארופקיס הקים מפלגה שמאלית פאן אירופית, בינתיים
כושלת.
מי אשם?
ועתה אחרי שהצגנו את וארופקיס אתמקד
בענין שבכותרת.לפני כמה ימים פרסם וארופקיס מאמר על המלחמה בעזה. בשעה שסביב
עסוקים בחלוקת האחריות בין החמאס הרצחני וישראל המתקרבנת מביע איש שמאל עמדה תמוהה
לכאורה: אנחנו, האירופים והאמריקנים, האשמים.
בהמשך תוקף וארופקיס את החמאס ולא
משאיר מקום לספק מהי דעתו על הארגון הזה. זו דומה למדי לעמדותיהם של נתניהו,
ליברמן, לפיד וכל יתר האחראים ליחסים המיוחדים בין ממשלות ישראל, שהיתה הסנדקית
בלידת החמאס.
אחר כך תוקף ורפאקיס את ממשלות ישראל
על "מדיניות האפרטהייד" שהנהיגו בשטחים שנכבשו ב-1967. "ישראל סגרה
את הפלסטינים בין גדרות, שם יכלו לחיות כתתי אדם, כדי לעודדם לעזוב", הוא
כותב.
איך מכאן נגזרת אשמת אירופה
וארה"ב? בגלל השתיקה. עשרות שנים שישראל נוהגת באפליה ובדיכוי כלפי פלסטינים
ואירופה וארה"ב שותקות כאילו זו גזירת
גורל ומנגד מגנות כל פעולת התנגדות פלסטינית. "שתקנו אל מול פשעי
המלחמה של ישראל", כותב וארופקיס.
אש"פ, חמאס והליגה הערבית
חלוקת אשמות היא ג'וב יחסית קל.
השאלה היותר קשה היא איך יוצאים מהבוץ שבו מתנהל קרב התרנגולים הזה.
כדי למצוא תשובה שמאלית צריך לחזור ל־1988,
עת הכריז אש"פ על הכרה במדינת ישראל ועל פתרון שתי המדינות בהסכם שלום. ישראל
הגיבה רק ארבע שנים מאוחר יותר, אז נחתם
הסכם אוסלו שהוא אבות מפעל הבוץ.
יצחק רבין וממשלתו הריחו חולשה
פלסטינית וכפו על אש"פ הסכם שהמרחק בינו לשלום גדול לא פחות מבמצב שקדם לו.
לכן, למשל, היה קל לליכוד ולבנימין נתניהו להסכים למימוש ההסכם אחרי שניצחו
בבחירות שנערכו לאחר החתימה. ישראל מעולם לא הסכימה באמת לפתרון שתי המדינות, גם
כאשר אושרה ב־2007, בהסכמת אש"פ והחמאס, היוזמה הערבית להסכם שלום כלל אזורי.
השמאל באוקטובר 2023
מלחמת אוקטובר 2023 ערערה את הבטחון בכוחה
המנצח של העוצמה הישראלית. איש לא יודע לומר היום איך מנצחים בה. ועד שלא נבין שאי
אפשר לנצח בה, נישאר תקועים בבוץ.
אם מכירים בכך שמבחני גזע לקבלת זכויות אדם הם בלתי
נסבלים, עומדות בפני ישראל שתי אופציות: להציע לפלסטינים זכויות שוות במדינה אחת
או לסגת באופן חד צדדי מכל השטחים שנכבשו ב-1967.
ועליה להפסיק ברגע זה את ההפצצות על רצועת
עזה, להסיג את הצבא משם ולשחרר את כל האסירים הפלסטינים .
האם זה יביא שקט? לא ברור. מבחינה צבאית
מצבנו לא ישתנה. מבחינה מוסרית ומדינית זה יהיה מהפך.
וזו תהיה אולי ההתחלה של תשלום החוב
של ישראל בגין הנזקים שגרמה לבני האדם החיים בין הירדן והים.
"בנק ישראל מכריז על תכנית למכירת מט"ח בהיקף של עד 30 מיליארדי דולרים. הבנק יפעל בתקופה הקרובה בשוק ככל שיידרש על-מנת למתן את התנודות בשער השקל ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים."
כך הכריז בנק ישראל לפני שבוע והעניין הזה ראוי לליבון כי מתחילה כאן מדיניות השטות.
מדוע הבנק
המרכזי מוכר מטבע חוץ?
"על
מנת למתן את התנודות במטבע חוץ". נשמע הגיוני אבל רק בתנאי שיש כדור בדולח
בלשכת הנגיד שיודע מתי תזוזה של שער החליפין היא תנודה ראוייה לתגובה באמצעות
מכירה או קניה. ומתי תזוזה של שער החליפין היא "כוחות השוק" של קפיטליזם
עם שוק חופשי ותחרותי. ואם אין לו, לאמיר ירון, כדור כזה אני ממליץ שישתמש בתפילין
כשרות כפי שהמליצה קבוצת רבנים ככלי מועיל להגנת המולדת בעת הזו. זה מבטיח ששער
החליפין יתנהג בהתאם לרצוי.
אבל אם
לנגיד יש דיבור עם בדולח/תפילין – אז זו בכלל לא שטות.
ההתמכרות
אלא אם כן
בעוד חודש וחצי יתברר שנמכרו 30 מיליארד דולר ושער החליפין לדולר נשאר על גבול
ה־4 שקלים. או אז עולה השאלה הבאה: האם למכור עוד 30 מיליארד כדי לספק את הביקוש?
לשיטה שבה
בחר בנק ישראל יש תכונה ידועה: היא יוצרת התמכרות. לא, לא של הנגיד ועובדי הבנק
המסורים. של "השוק החופשי" שלומד מהר מאוד מה הגבול שבו מוכרים
מט"ח. וכאשר אני כותב ה"שוק החופשי" אני מתכוון למהמרים – סליחה,
המשקיעים – במסחר במטבע חוץ. ולכל גוף פיננסי גדול יש מחלקת הימורים כזו.
ויש עוד
שטות. מאיפה יהיו למהמרים/משקיעים 120 מיליארד שקל כדי לקנות מט"ח? כאשר הבנק
המרכזי מוכר דולרים הוא מקבל בתמורה שקלים. כלומר סופג שקלים מהשוק. לכן בהחלטה
נכתב "ולספק את הנזילות הנדרשת להמשך הפעילות הסדירה של השווקים."כלומר
המהמרים על שער החליפין יקבלו 120 מיליארד שקל מבנק ישראל שבאמצעותם יקנו מבנק
ישראל דולרים. כן, זה מטופש בדיוק כמו שזה נראה.
סופג תנודות
ראוי להכיר
את ג'יימס טובין. אמריקאי שגם זכה בפרס נובל לכלכלה ובעיקר זכה שמס שהוא הציע
ב־1971 ייקרא מאז Tobin Tax. עד אותה שנה העולם הפיננסי פעל בהתאם להסכם
בינלאומי (Bretton Woods) שבו שערי החליפין בין המטבעות היו קבועים.
משהודיעה ארה"ב שהיא פורשת מההסכם החל תהליך מהיר שבו שער החליפין הפך לסוג
של מלפפון שמחירו מתנדנד/מתנייד.
טובין הציע
להטיל מס על עיסקות מטבע חוץ כדי לצמצם תנודות – בדיוק מה שבנק ישראל מבקש לעשות
באמצעות מכירת מטבע חוץ והדפסת שקלים מקזזת.
המס הזה לא
נועד להכניס כסף לממשלה. טובין הציע מס בשיעור של חצי אחוז על כל עיסקה במטבע חוץ.
כמה מדינות התלבטו או איימו בהטלת המס אך בפועל הוא לא הופעל.
אחת הסיבות
היא שאין כל סיבה להטיל מס פיננסי רק על מט"ח. אם כבר – אז על כל נכס פיננסי:
אגרות חוב, מניות וכיו"ב. יש הרבה ירקות פיננסיות בשוק. אם יש מס רכישה ומס
מכירה על דירות למה לקפח דולרים?
להטיל מס על
עיסקות פיננסיות בשיעור אחיד מסייע להשוות בין רכישת דולר לרכישת נדל"ן. היא,
לכשעצמה, לא מסייעת לצמצום התנודתיות. לפיכך הואריאציה המוצעת כאן היא מס בשיעור
עולה ככל שהתנודה עולה. אני מכנה את המס הזה מס מוניטרי.
נניח שתנודה
של עשירית אחוז ליום נראית סבירה. זה אומר שמי שקונה או מוכר דולר במחיר שבתוך
התנודה הזו – הן מעלה והן מטה – לא משלם מס. ואם המחיר מתנדנד יותר המס עולה. כמו
שיעור מס הכנסה שעולה ככל שהכנסה עולה.
המס הזה קל
לגביה. השיעור העולה מונע תנודות חריפות. ויש בעיה אחת: נגיד בנק ישראל יהיה קצת מובטל כי לא יהיה לו
צורך להדפיס שקלים שבאמצעותם הוא מוכר דולרים.
לא נורא.
השבוע, באחת מככרות העיר, התקבצו כמה עשרות תושבים ובידיהם דגלי ישראל. לרגע חשבתי שמדובר בהפגנה – אירוע חריג ביותר לעת מלחמה. ואכן התברר שמדובר בתושבים שציינו לוויתו של חייל מהשכונה שנהרג במלחמה.
אלה ישראלים חביבים שהיא ההגדרה הכי קולעת
שמצאתי, על אף האירוע הכלל־לא חביב. אלה ישראלים שהדבר הכי מזיק שהם עושים זה
להיות אדישים לאירועים הציבוריים במקומותינו. רובם, אני מניח, נגד הרפורמה/הפיכה
המשפטית שיוזמת הממשלה. רובם לא מרוצה כלל מהקואליציה הנוכחית. היה להם נוח בממשלה
הקודמת, מבנט, גנץ, סער, ליברמן בימין ועד מרצ בבלוף־שמאל ועם רע"מ - תבלין
של האחים המוסלמים תוצרת ישראל. וכמובן שהם מאוד כועסים על הטרור מבית חמאס.
"מה שהיה לא יהיה". כך אמר שר האנרגיה, ישראל כ"ץ, כאשר חתם על צו המורה לחברת חשמל להפסיק לספק חשמל לעזה. ואם חיל האוויר או הים יאותו לפוצץ את תחנת הכוח של עזה, שמספקת מעט חשמל, אז ננצח במלחמה והשבויים יוחזרו בתמורה.....לאספקת חשמל.
נכון, המלחמה התחילה רק היום, אבל טיפש הדור פתח את המקרר ומצא שם כמה לקחים חשובים ממצבנו העגום.
מכה בעורף
יצחק בריק, אלוף בדימוס ולשעבר גם מבקר
מערכת הביטחון, טוען כבר כמה שנים שהצבא לא מוכן למלחמה. בעיקר הוא לא מוכן להגן
על העורף. בתרחיש שלו אלפי טילים מתנת חיזבאללה נורים מלבנון וסוריה, פוגעים בעורף
ולישראל אין מענה הגנתי כנגדם.
מתברר שלא צריך טילים תוצרת איראן להגיע
למסקנה הזאת. גם רקטות תוצרת עזה וגדר עם מוקשים סביבה לא מהוות מכשול רציני. כמו
שיודע מי שחובב משחקי כדור, בלי הגנה – מפסידים. וגם אם מבקיעים במשחק אחד יותר
גולים מהיריב, זה לא מספיק לנצחונות מתמשכים.
הבוקר קיבלתי הודעה מעירית ירושלים כי
"החליט ראש העיר...על פתיחת המקלטים...לבירור המקלט הקרוב לביתכם.
בשכונת בית הכרם יש שני מקלטים, שניהם באותו
רחוב בקצה המזרחי של השכונה בקרבת האוניברסיטה. בגבעת שאול הסמוכה יש רק מקלט אחד.
נרדמו בשמירה
הפרשנים המבינים בצבאיות הסבירו איך הצבא
נתפס עם מכנסים מופשלים. אפשר כבר להמר שכמה מראשי המודיעין והשב"כ יקבלו
בעיטה בישבן, ויוכלו, במסגרת ההעדפות בתקציב הביטחון, לקבל פנסיה לפני גיל 67. זו
תהיה הפקת לקחים חשובה, ואני מעריך שהלקח החשוב מהפאשלה הוא שמעתה ראש אגף
המודיעין וראש השב"כ יתבקשו ללכת כל הזמן עם חיתול למבוגרים.
ראוי לזכור כי היה מי שנתפס ישן בשמירה. בכל
זאת, מי ששומר על עמישראל הוא אלוהים. הסיבה שאלוהים נרדם היא גם שהוא זקן למדי,
אבל בעיקר שהמשטרה בפיקודו של איתמר בן גביר לא מנעה את ההפגנה נגד הפרדה מגדרית בזמן
התפילה ברחוב דיזנגוף. ואם יהודים לא יכולים להתפלל כמו שמצווים רבניהם – העונש
בוא יבוא.
היום הלכתי לבדוק את מצב הסוכות בשכונת בית
וגן החרדית בירושלים. מצאתי שאין מקפידין
על הברגים במבני העץ שמצויים שם בשפע על המדרכות. במקום ברגי עץ, שבהם השתמשו
אבותינו במדבר, נראים ברגים ממתכת. ובכמה סוכות – גם שולחנות מתכתיים. העונש בדרך.
גיוס מילואים (א)
שר הביטחון הודיע מיד על גיוס מילואים
"נרחב". יש לקוות שהמילואימניקים יצליחו להגיע לעוטף עזה ולא ייתקעו
בפקקים שיוצרים תושבים שבורחים מהאזור.
זה לא מצחיק. בין שיתממש תרחיש בריק וינחתו עלינו
אלפי טילים ובין יתממש תרחיש עשת ואלוהים
ימשיך לישון בשמירה – איך יגיע צבא המילואים לחזית? ובכלל, בתרחישי טילים, איפה
היא החזית? זוכרים איך במלחמת המפרץ אלפי תושבי תל אביב נהרו לירושלים ולדרום? אז
איך נוע ינועו אלפי הטנקים ושאר כלי המשחית לביעור האויב?
גיוס המילואים (ב)
בשנה האחרונה יש פרסומים רבים על ההתפתחויות
הדמוגרפיות הצפויות בישראל. במרביתן חוזים שהחרדים יהיו הקבוצה המובחנת הכי גדולה
במדינה.
אם כך, תהיה בעיה גם עם מספר המילואימניקים ועם
גודלו של הצבא הסדיר לאחר שהממשלה תפטור מגיוס את כל "לומדי התורה"
כנדרש מההסכם בין יהדות התורה והליכוד. בל נשכח ששר השיכון, יצחק גולדקנוף, אמר
שהפטור הוא "בנפשנו". ידוע כי לומדי תורה מגינים עלינו יותר טוב מהצבא,
והם לא מנעו את הפאשלה הנוכחית כי לא נותנים להם מנוח ומדי פעם המחשב של הצבא מנסה
לגייס בחור ישיבה שנתפס מתפלל בבר עם כוס ויסקי ביד.
אז כן, לחוקק מיד את הפטור המלא ללומדי
תורה. הישועה תגיע במהרה.
היוזמה הסעודית־ישראלית
בריק, ואפילו ראש הממשלה, מניחים שמלחמה בלתי
נמנעת. הטיפש המצוי מגיע למסקנה שאם כך, כדאי לבקש מארה"ב שתקצה
לישראלים 20 אלף קילומטרים רבועים אי שם
ביוטה. הרצל חשב על אוגנדה, הברון הירש על ארגנטינה. יוטה עדיף.
לחלופין אפשר להציע לחמאס, לחיזבאללה,
לאיראן, לסוריה וללבנון את היוזמה הערבית ("הסעודית") מ־2008, שבה תמך
גם החמאס. כל מה שצריך לעשות זה להיפרד מהשטחים שנכבשו ב־1967.
קפיטליזם, כלומר חופש כלכלי, נלמד כשיטה הכלכלית המוצלחת ביותר. לא רק שהיא יעילה יותר מכל חלופה. היא המיטיבה ביותר עבור בני האדם הן כיצרנים והן כצרכנים. נכון, מלמדים מורי הכלכלה, לא כל בני האדם נהנים מהשיטה. לפיכך נדרשת ממשלה בשביל המשטרה, המשפט, הצבא, וטיפ־טיפ רווחה לאנשים עם מוגבלויות.
המציאות, מצער לדווח, סוטה מהאידיאל.
אפילו עיתון "הארץ", שמאז היווסדו הוא מאמין אדוק בקפיטליזם, מבין
שהחופש הכלכלי מייצר ריכוזיות. ריכוזיות פוגעת בתחרותיות. פגיעה בתחרות פוגעת
ברווחת היצרנים, הצרכנים וכל בני האדם. על כן העיתון הוא לוחם נמרץ נגד
"ריכוזיות" ודורש שהממשלה תטפל במחלה הזו.
