בין שטייניץ ליחימוביץ'



במאמר קודם (http://gidioneshet.blogspot.co.il/2012/10/blog-post_28.html ) ניסיתי להראות מדוע היומרה של שלי יחימוביץ' לתואר "סוציאל דמוקרטית" היא מופרכת בעיקרה. אמנם פה ושם, ואין לזלזל, היא בעמדות קרובות לסוציאל דמוקרטיה רכה. אבל בעיקרו של דבר היא בעד שימור ההסדרים החברתיים והפוליטיים הקיימים.

השבוע, ולא בפעם הראשונה, דיברה יחימוביץ' על משנתה הכלכלית. זה היה בכנס "סולידאריות" מטעם המרכז האקדמי רופין.  התוכן לא היה חדשני, ואין לצפות לחידושים. אבל מה שהתברר למקשיב מהצד, הוא הדמיון בצורת החשיבה שלה ושל  שר האוצר, יובל שטייניץ.
שתפו:

איפה יחימוביץ'?


סוציאל דמוקרטית? בעד תחרות חופשית! בראיון ל"הארץ" המרצע נחשף


עיתון "הארץ" היה אמור לשטום את שלי יחימוביץ, יושבת ראש מפלגת העבודה. כעיתון המקדם  השקפות יוניות  בעניין הסכסוך עם פלסטין, אין לו דבר עם מי שלא מצליחה, וגם לא מנסה, לבדל את עצמה ממדיניות ממשלת הימין. כעיתון בעל השקפה כלכלית ימנית למהדרין, מה לו ולפוליטיקאית שמתהדרת בהיותה סוציאל דמוקרטית, מטיפה לצמצום פערי שכר והכנסה ומתנגחת במעסיקים  שמתייחסים לעובדיהם בצורה לא הוגנת?
שתפו:

בין כסף לבריאות

איך צורת העסקה של רופאים ושרות רפואי פרטי משפיעים על מצב הבריאות


האם יותר כסף מביא יותר בריאות? התשובה לא  ברורה מאליה כפי שטוענים כל תומכי הגדלת תקציב הבריאות.  אם, למשל, משווים בין אירופה המערבית לארצות הברית התשובה די חד משמעית: פחות כסף מביא יותר בריאות. אם בוחנים את מצב הבריאות על פי תוחלת החיים ותמותת תינוקות – שני המדדים המקובלים –  הרי שבאירופה המערבית המדדים האלה טובים יותר (יותר תוחלת חיים ופחות תמותת תינוקות) מאשר בארה"ב. ההוצאה הלאומית לבריאות באירופה המערבית היא בערך 8% מההכנסה לעומת כ – 14% בארה"ב.
שתפו:

החלב כמשל



מהומה לא קטנה היתה בשבועות האחרונים סביב ההחלטה של מועצת החלב להעלות את "מחיר המטרה" – המחיר שמקבל רפתן עבור ליטר חלב ב – 20 אגורות. האוצר הזדעק, והפרשנים המלומדים הסבירו שלפנינו מונופול קטלני בדמות חברה פרטית הקרויה "מועצת החלב". בסופה של מהומה התכנסה השבוע ממשלת ישראל וכהרגלה החליטה על "רפורמה" שעיקרה הורדת אותו "מחיר מטרה" בכשבע אגורות על פני ארבע שנים ועל הפחתת המכסים על יבוא חלב ומוצריו.

לכאורה סיפור שגרתי על מאבקי כוח, מאבקי מחיר ופשרה רקובה. אף אחד לא עלה על העניין החשוב מכל.
שתפו:

המדד ומלחמת אוקטובר


מדוע המומחים מפספסים את מדד המחירים לצרכן

בחודש האחרון נכתב לא מעט על האירועים שקדמו למלחמת 1973. אבל, אחרי כל הפירסומים  בעקבות פתיחת הארכיונים, עדיין לא התבהרה  השאלה האם  המחדל היה באי גיוס מילואים ובשתיקה סביב ההכנות של מצרים למלחמה,  או שמא היה מחדל בכך שאיש לא הקשיב כראוי לאזהרות שהעביר המוסד. ואולי, וזו , הספקולציה המועדפת  בפינה הזאת, ששורש המחדל בכך שהממשלה בעצם  "ביקשה" – ב"מחדלים" שתוארו לעיל – את המלחמה, כדי למנוע את מהלכי ארצות הברית להסדר פוליטי ואפילו לשלום, חס וחלילה.

שתפו:

ויסקונסין דירושלים



"תכנית ויסקונסין" היתה  זה מכבר למותג במערכת הרווחה החברתית. ראשיתה במדינת ויסקונסין, בצפון ארה"ב, ומשם עברה במהירות לרוב מדינות אירופה. בעוד שקודם להפעלת התכנית היה  הטיפול  במובטלים רק מן הפה אל החוץ, הרי שמאז קיום התוכנית מקדישה הממשלה זמן, כסף ותשומת לב -  יש האומרים תשומת לב הגובלת בהטרדה -  למובטלים במטרה להשיבם לשוק העבודה.

שתפו:

התקציב והבחירות




מה הקשר בין מצב התקציב למועד הבחירות? והאם יש הסבר חלופי להקדמת הבחירות לכנסת


למשמע ההתבטאויות סביב הקדמת הבחירות לכנסת אפשר לחשוב כי מה שעומד ביסוד העניין הוא הצורך  להחליט על קיצוצי תקציב נרחבים בסכום של כ – 14 מיליארד שקל מן הצד האחד, כשממול יש רצון להימנע מהחלטה כזו לפני הבחירות מחשש  שהבוחרים יענישו בקלפי את יוזמי הקיצוצים הקשים.כל זה מהול בטענות כי השותפות לקואליציה, במיוחד המפלגות הדתיות, יתנגדו לקיצוצים  ויכשילו את התקציב בעת ההצבעה בכנסת.

כל אלה הם דברי הבל.
שתפו:

שוב הגרמנים האלה....(ב)


קשה  להבין מדוע משלם מסים בפינלנד צריך לחלץ את עובד המדינה היווני.  אבל יש מרשם כלכלי ופוליטי לחילוץ. תלוי מי משלם למי

המשבר הפיננסי שהחל ב – 2007 מסרב להסתלק מהעולם. זאת על אף השימוש במקבילות הכלכליות של נשק אטומי  בניסיון להיחלץ מהבוריש הטוענים כי הנשק שבו משתמשים כדי לצאת מהמשבר, אינו "גרעיני" מספיק, וכי יש עוד להחריף את נשק יום הדין.  כך למשל,  פרופ' פול קרוגמן, בעל טור ב"ניו יורק טיימס" וחתן פרס נובל כלכלה. ויש עוד אחרים כמוהו. אבל  מה שחסר היום  הוא בן דמותם של קרל מרקס  או יוזף שומפטר שיסביר למה השיטה הכלכלית הנוהגת כיום, אינה עובדת. ואין דמות כזאת, כפי שאין שמאל בכלל.

שתפו:

שוב הגרמנים האלה....(א)


לפתע מתגבש קונצנזוס: אלה הגרמנים העקשנים שמקלקלים את האפשרות לחלץ את אירופה, ואולי את הכלכלה העולמית כולה, מהמשבר. פול קרוגמן, כלכלן אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה ובעל טור ב"ניו יורק טיימס", מתמיד בטיעון  הזה כבר כשנתיים. באחרונה הצטרף אליו  גם העיתון השמרני "אקונומיסט" הבריטי. לא ברור מה מידת ההשפעה שיש לדואט הזה,  אבל קול חזק בוודאי יש לו. 
וצורם.
שתפו: