קשה להבין מדוע משלם מסים בפינלנד צריך לחלץ את עובד
המדינה היווני. אבל
יש מרשם כלכלי ופוליטי לחילוץ. תלוי מי משלם למי
המשבר הפיננסי שהחל ב – 2007 מסרב להסתלק מהעולם.
זאת על אף השימוש במקבילות הכלכליות של נשק אטומי בניסיון להיחלץ מהבור.
יש הטוענים כי הנשק שבו משתמשים כדי לצאת מהמשבר,
אינו "גרעיני" מספיק, וכי יש עוד להחריף את נשק יום הדין. כך למשל, פרופ' פול קרוגמן, בעל טור ב"ניו יורק
טיימס" וחתן פרס נובל כלכלה. ויש עוד אחרים כמוהו. אבל מה שחסר היום הוא בן דמותם של קרל מרקס או יוזף שומפטר שיסביר למה השיטה הכלכלית הנוהגת
כיום, אינה עובדת. ואין דמות כזאת, כפי שאין שמאל בכלל.
במאמר קודם (http://gidioneshet.blogspot.co.il/2012/10/blog-post.html) ניסיתי להסביר מדוע ההתקפה על גרמניה, שממשלתה מסוייגת מהמרשם
המקובל של הרחבה מוניטרית (ביטוי מודרני ל"הדפסת כסף"), נגועה בצביעות. הפעם, אני מבקש להסביר מדוע, המרשם המוצע, ספק אם יעזור, ומנסה
לבחון אילו צעדים סביר שיועילו. לכן מי שממש לא מתעניין בנבכי הכלכלה הבינלאומית
ובמשברים כלכליים מוזמן לפרוש מקריאה כבר בנקודה זו.
על הידידות וגבולותיה
העניין המרכזי הוא בשאלה מה הם גבולותיה של
הידידות? קרוגמן מסביר כי כמו שממשלת ארצות הברית לא תיתן למדינת פנסילבניה ליפול,
כך על גרמניה (ומדינות האיחוד האירופי האחרות) למנוע את נפילת יוון (וספרד,
וקפריסין ועוד כשלונות כלכליים אירופאים) המשל חביב אך כלל לא רלבנטי לנמשל. תושבי
פנסילבניה משלמים מסים לממשלת ארה"ב. תושבי פנסילבניה חיים באיחוד מדיני עם
שאר מדינות ארה"ב. יש לכולן חוקה משותפת. נשיא אחד, הם דוברים שפה אחת,ויש
אפילו זהות תרבותית ולאומית משותפת, גם אם
מעורפלת מעט. במקרה של אירופה, להוציא את המטבע המשותף, אין קשר של ממש בין גרמניה לספרד. מה שמחזיר אותנו
לשאלה מה הם גבולות הידידות, - במקרה הזה בין גרמניה לספרד?
מכיוון שקרוגמן הוא אמריקאי ראוי לשאול אותו מדוע
ארה"ב, פטורה מקשרי הידידות הזאת. הן יוון והן ספרד חברות באירגון
נאט"ו. נו, אז? משקלה של החברות בברית צבאית אחת נמוך או גבוה ממשקלו של מטבע
אחיד?ממשלה כלל עולמית?
לדעתי השאלה של גבולות הידידות היא סוגיה
פילוסופית שאין לה תשובה ברורה - אבל אם
נישאר בתחום הכלכלי - המינימום הנדרש הוא
זהות כלכלית במובן הפורמלי של המילה: חוקה משותפת, מטבע אחיד, רוב חוקי המס , רוב ההוצאה הציבורית.
ובמילים של פוליטיקה: המינימום ליצירת חובה הוא פדרציה נוסח ארה"ב. בלי
המינימום הזה קשה להבין מדוע משלם מסים
בפינלנד צריך לחלץ את עובד המדינה היווני.
היה מי שהעיר שהמשמעות היא יצירת ממשלה כלל
עולמית. וקרוב לוודאי שזה נכון. המבחן למערכת כלכלית (איזור היורו, הסכם סחר עולמי) הוא בעתות
משבר. מה שקורה בחמש השנים האחרונות מראה שהשיטה הקיימת אינה עמידה בתקופת משבר.
הרע במיעוטו
אבל הרעיון הזה, של ממשלה כלל עולמית, הוא רעיון נאיבי להחריד במצב הפוליטי הנוכחי ולפיכך, בהעדר הפתרון הרצוי, עוברים לרע במיעוטו. והרע במיעוטו בעניין שלנו, הוא
שמיטת חובות כלפי זרים.
בכדי להבין במה מדובר כדאי לחזור לגרמניה ובמיוחד
לצרפת. שתי אלה תומכות בסיוע ליוון לא בגלל היורו. היורו הוא רק התירוץ. הסיבה
ששתי המדינות האלה תומכות ביוון היא שמוסדות פיננסים ואחרים של המדינות החזקות (כמו
גרמניה וצרפת), מושקעים בגדול בנכסים יווניים, ובעיקר באגרות חוב של ממשלת יוון
ושל תאגידים יווניים. כאשר גרמניה מסייעת לממשלת יוון היא בעצם מסייעת לבנקים שלה עצמה.
זה פשוט לגמרי.
לכן ממשלת יוון ראוי שתשמוט חובות כלפי זרים,
בדוגמה שלנו – צרפת וגרמניה. ואז יקרו שני
דברים: המפגינים ביוון לא יוכלו לצעוק שהכל הוא קונספירציה גרמנית. ומשלם המסים
הגרמני יצטרך לשלם את מחיר טיפשות הבנקים
שלו – ולא את מחיר טיפשות ממשלת יוון
ותאגידיה. ואם כמה בנקים אמריקאים השתתפו במשחק הרולטה היוונית – אז שקרוגמן
וחבריו ישלמו אף הם.
איסלנד כמשל
בצורה הזו, מתקיים גם מנגנון הפקת לקחים. כל גרמני יידע מי הבנק
החוטא שלו ועד כמה הוא מוכן לעזור לו, למנהליו ולבעלי מניותיו. וכל יווני יידע
שמעתה הוא וממשלתו יצטרכו להסתדר בעצמם (אף גורם פיננסי חיצוני בעל קמצוץ של שכל לא יקנה יותר אג"ח יווני לאחר שמיטת
חובות). ומי שחושב שכל זה דמיוני כדאי שיעיין בערך איסלנד. שם זה עבד. תשאלו באנגליה שבה רבים
הפסידו הון בשל שמיטת חובות איסלנדית.
4.10.2012
