מהומה לא קטנה היתה בשבועות האחרונים סביב
ההחלטה של מועצת החלב להעלות את "מחיר המטרה" – המחיר שמקבל רפתן עבור
ליטר חלב ב – 20 אגורות. האוצר הזדעק, והפרשנים המלומדים הסבירו שלפנינו מונופול
קטלני בדמות חברה פרטית הקרויה "מועצת החלב". בסופה של מהומה התכנסה
השבוע ממשלת ישראל וכהרגלה החליטה על "רפורמה" שעיקרה הורדת אותו
"מחיר מטרה" בכשבע אגורות על פני ארבע שנים ועל הפחתת המכסים על יבוא
חלב ומוצריו.
לכאורה סיפור שגרתי על מאבקי כוח, מאבקי מחיר
ופשרה רקובה. אף אחד לא עלה על העניין החשוב מכל.
כמו כל כותב מאמרים שמכבד את עצמו, אגיע לפואנטה המרכזית רק בסוף. תחילה לעניין המחיר. לאנשים יש נטיה להסתכל על מה שקורה ברגע השינוי.
התמורה לרפתן עלתה ב – 20 אגורות והכל מדברים על "גל התייקרויות" הצפוי
לנו או-טו-טו. אך האם באמת יש קשר בין מחיר החלב לרפתן ומחיר החלב לצרכן?
מי משלם וכמה
כיום מקבל הרפתן 2.34 שקל לליטר. הצרכן, עבור
חלב מפוסטר, משלם 5.74-6.27 שקל לליטר – תלוי באריזה. אם מישהו חושב שפיסטור חלב
ואריזתו הם פעולות תעשייתיות מורכבות ויקרות, כדאי שיעשה שיעורי בית. שני שלישים
ממחיר החלב שמשלם הצרכן הולך לכיסי הצדדים בויכוח: המחלבות והמשווקים. 20 האגורות שביקשו להוסיף לרפתן לא מגרדות את קצה הצ'ופציק של המחיר לצרכן. כמו שנטען כאן
לא פעם: הקשר בין עלות המוצר ומחירו לצרכן הוא רופף ביותר.
עניין זה הומחש גם בראשית ספטמבר כאשר הועלה המע"מ באחוז אחד ומדד המחירים לצרכן
לא זז. לא צריך לבטל את הביקורת המוצדקת על עצם קיומה של מועצת החלב וההיטלים שהיא
מטילה על הרפתנים. את המועצה הזו ראוי לחסל. אבל מכאן ועד "תחרות"
ו"הורדת מחיר" יש דרך ארוכה שאף אחד לא מתכוון לנסוע בה. אגב, בעשור
האחרון מחירי החלב ומוצריו לא התייקרו יותר משאר מוצרי המזון שלכאורה נמצאים
בתחרות וביבוא חופשי.
ולפני שאניח לסוגיית המחיר כדאי לשים לב שסל
המוצרים הכי יקר נמצא בנורווגיה. והיא העשירה מבין מדינות אירופה. המחיר לכשעצמו לא קובע את
רמת החיים ולא את איכות החיים.
כשנתניהו אומר "ייתנו - יקבלו"
מכאן לעניין החשוב יותר: הפחתת המכס. המטרה בהפחתה כזו היא לייצר תחרות בשוק החלב
ומוצריו כדי להביא לירידה במחיר. כאמור אין קשר חזק בין המסים על היבוא לבין המחיר
לצרכן, לכן כלל לא ברור שהתוצאה המבוקשת אכן תושג. אבל ישראל נוהגת כאן כמדינת
טיפשה.
המדינה צריכה לוותר על מכס רק תמורת
הפחתת מכס על מוצרים ישראלים. אם בנימין נתניהו רוצה להפחית את המכס כדי להוזיל את
החלב, שיתנה זאת בכך שההפחתה תחול רק על
מדינות שיסכימו להפחית במכס על מוצרים ישראליים. זה צריך להיות חשוב במיוחד לאנשי ימין כי אירופה – המקור היחיד ליבוא חלב ומוצריו
לישראל – מטילה מכס על מוצרים "ישראלים" שמקורם מעבר לגבולות 1967. אבל
יש מכס גם על מוצרים חקלאיים של ישראל בתוך הקו הירוק. נתניהו מוותר סתם, בלי
לגבות תמורה. הכלל "יתנו – יקבלו", שראש הממשלה הצהיר עליו בגאון, נעלם
ואיננו.
וכך ישראל תאפשר לתורכיה, שעימה יש סכסוך,
למכור כאן קשקבל בזול, מבלי שתורכיה תיאלץ לשנות במשהו את נוהגיה. זו טיפשות
מופלגת.
במשחק הזה יש תחרות חד צדדית. להם – ליצרני
חלב, לרוב מסובסדים בשיעור ניכר מאירופה – מותר להתחרות במוצרים ישראלים. למוצרים
ישראליים – אסור להתחרות בשווקים הזרים. ערוות ה"תחרות החופשית" נחשפת
כאן במלואה.
22.10.2012
