פשיטות-הרגל הבלתי נסבלות

ממשלות מערביות מתחילות להבין כי הפרטה-שמפרטה, מה שחשוב זה השירות לציבור



 ניו זילנד אינה מן המדינות ששמים לב אליהן. קטנה מדי, רחוקה מדי ואוכלוסיית הכבשים רבה מאוכלוסיית בני-אדם. מה כבר אפשר ללמוד מ"החור" הזה?


 אבל העולם למד.  ניו זילנד היתה המדינה הראשונה שעשתה שני מהלכים כלכליים בקנה-מידה גדול: הפרטה מאסיבית של מפעלים ושירותים ציבוריים, ומתן עצמאות לבנק המרכזי לנהל את המדיניות המוניטרית – זו שאמורה להשפיע על האינפלציה. מאמצע שנות ה '80- נישא שמה של המדינה הקטנה הזו כאות ומופת לניהול מדיניות כלכלית. הכלכלנים הזילו ריר כשהוזכר השם הזה.


 בימים אלה ממש הלאימה ממשלת ניו זילנד את חברת התעופה הלאומית – זו שהיתה בעבר בבעלות הממשלה והופרטה למען היעילות, הרווחיות, צמצום הסובסידיות וכל שאר העניינים שכרגיל אינם מצויים בידי הסקטור הציבורי. זה, האחרון, הרי ידוע כלא-יעיל, מפסיד, נושא תשואה כלכלית נמוכה, זקוק לסובסידיות לקיומו, ונשלט בידי ועדי עובדים מילטנטיים, לוקה בכל התחלואים שאמם-הורתם בסוציאליזם, בקומוניזם ובשאר מסגרות שליטה שאבד עליהן הכלח. אז מה קרה לממשלת ניו זילנד? נטרפה דעתם של המיניסטרים שם?


 מילא הניו זילנדים. אבל ראו מה קורה לממשלה הגלאט שמרנית למהדרין של שווייץ. בשבוע שעבר החליטה ממשלה זו להזרים כמה מאות מיליוני פרנק כדי למנוע את סגירתה של "סוויסאיר."  כסף זמני, למטרה זמנית, אמרו דוברי הממשלה. אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שממשלת שווייץ תלאים את החברה הלאומית שהופרטה, או תסבסד בכסף ציבורי שמן את העברת הבעלות מהבעלים הפרטי פושט-הרגל הנוכחי לבעלים פרטי אחר. הבעלים יתחלפו, אבל "סוויסאיר" (בשם הזה או בשם אחר) לעולם תטוס. איך? בכסף ציבורי.


 זה בדיוק מה שתעשה בקרוב ממשלת בריטניה. לפני כמה שנים הפריטו שם את רשת הרכבות. עתה החברה הפרטית בהתמוטטות. ממשלת הלייבור של טוני בלייר, ימנית בדיוק כמו קודמתה השמרנית,  לא תוכל לסבול פשיטת-רגל מסילתית. היא תתערב – ותשלם.


 מה שקורה הוא שממשלות מתחילות להבין כי הפרטה שמפרטה, מה שחשוב זה השירות לציבור. ממשלה הגונה לא יכולה לשבת בצד כאשר חברת תעופה מתמוטטת או כאשר חברת רכבות מתמוטטת. ובהכללה: כאשר השירות חיוני לתפקוד החברתי – הממשלה מתערבת. אפילו, כבר לא הס מלהזכיר, מלאימה.


 לב ליבו של הקפיטליזם האמיתי הוא פשיטת-הרגל. לתחרות הכלכלית, זו המביאה למחירים נמוכים ואיכות מעולה, יש מחיר. אינך יעיל, אינך מרוויח – אתה מפוטר. השכיר מפוטר בהוראת בעלי המניות. בעלי המניות מפוטרים – פושטים רגל – בהוראת המאזן הפיננסי. זה נכון, מתברר עתה, רק כאשר יש הרבה ספקים לאותו מוצר או שירות. אבל אם מדובר במוצר או בשירות "בלעדי" – כזה שאי-אפשר בלעדיו – הממשלה מתערבת.


 הלקח פשוט למדי: אין הרבה טעם להפריט עסק ציבורי חיוני. אם "אל על" חיונית אין מה להפריטה. יכולה ממשלת ישראל לחשוב ש"אל על" אינה חיונית. ממילא יש חברות תעופה אחרות הטסות לישראל וממנה. אבל אם נכבדינו מאמינים, כמו שרי ממשלת שווייץ, בנחיצותו של עסק לאומי שכזה, אין להפריטו. כך "אל על,"  כך בתי-ספר, כך בתי הזיקוק, כך חברת החשמל. התנאי להפרטה הוא אחד: שמדובר בשרות שאפשר בלעדיו, כלומר שבעל העסק יכול לפשוט רגל על אמת. אחרת, כך למדנו בימים אלה, מדובר בבלוף.
11.10.2001

שתפו:

900,000 איש בגיל העבודה אינם עובדים



שליש מהאנשים שיכולים לעבוד נשאר בבית 92 * אחוז מאלה שלא למדו אינם עובדים *                             נשים עובדות יותר ויותר, גברים פחות ופחות (כי נשים הולכות ללמוד)



  
 אחת ההפתעות של השבועות האחרונים היתה החלטתם של שרי האוצר והרווחה למשוך ברגע האחרון את הצעת החוק, שאמורה היתה לאפשר את תחילת יישומה הנסיוני של "תוכנית ויסקונסין" נוסח ישראל. מדובר בתוכנית שגובשה בוועדה ציבורית בראשות פרופ' יוסי תמיר, ולפיה ייעשה ניסיון בארבעה יישובים להחזיר לעבודה אנשים שלא עבדו זה זמן רב (דהיינו לא מובטלים "רגילים,(" ושמתקיימים מקצבת הביטוח הלאומי. החקיקה נדרשת כדי לחייב את מקבלי הקצבאות להשתתף בתוכנית הניסויית.

שתפו: