בעיצומו של התהליך המדיני בתקופת רבין פירסמה הפקידות הכלכלית דו"ח, שבו היא פסלה – בין היתר בנימוקים כלכליים – את התוכנית להקים גדר הפרדה בין ישראל לשטחים. בכך הם תרמו תרומה חשובה לאי-הקמתו של האמצעי הרציני ביותר לחיסול הטרור בתוך הקו הירוק
הסיפור הזה מתחיל מייד לאחר הניצחון הגדול במלחמת . 1967 משה דיין, אז שר הביטחון ונץ פוליטי, ביקש למחוק את הגבול בין ישראל לשטחים. בעגה הכלכלית קראו לזה "איזור כלכלי אחד. " פנחס ספיר, אז שר אוצר ויונה פוליטית, ביקש להמשיך בהפרדה שנוצרה אחרי מלחמת העצמאות. ספיר נחשב לאיש החזק של השלטון באותם הימים, אך דיין הכניע אותו ללא תנאי.
מאז ועד היום כושל הזרם היוני בפוליטיקה הישראלית – זה שסיסמתו שתי מדינות לשני עמים – מול הזרם הניצי. גם הסכם אוסלו, שבימין כל-כך שוטמים, בנוי על אי-שוויון בוטה במתכונת המקובלת על חסידי ארץ-ישראל השלמה.
בימים שבהם הטרור הוא עניין יומיומי ראוי לפעמים לעיין בהיסטוריה. לא, לא זו הרחוקה של ימים טובים כלשהם. אלא דווקא של ימים רעים-דומים: ימי הפיגועים של . 1994
ראש הממשלה היה יצחק רבין, שר החוץ היה שמעון פרס, ושר המשטרה היה משה שחל. כאשר הפיגועים באמת היו מציקים, הציע שחל להקים גדר הפרדה בין כאן לבין שם. הממשלה של אותם הימים היתה הרבה יותר רצינית מהממשלה של היום. הקימו צוותים, ואלה עסקו ברצינות בנושא. בין השאר הוקם "צוות כלכלי ליישום מגמת ההפרדה. " בראשו הועמד מנכ"ל האוצר, דוד ברודט. חברים אחרים בוועדה היו מנכ"לים של משרדי הממשלה, אנשי צבא ונציגים של בנק ישראל.
ב13- במארס 1995 הודפס דו"ח הוועדה. הודפס, אך לא פורסם. הודפס – אך רוחו שורה עימנו גם בימים האלה. הוועדה, בהתנגדותם של נציגי בנק ישראל, אבי בן-בסט ואריה ארנון, קטלה לחלוטין את ההפרדה. איך מנמקים בכירי הכלכלנים את ההתנגדות לגבול?
הנימוק הבטחוני: במקום פיגועים במרכז הארץ "הקו עצמו והכוחות שיפעלו בו ובסביבתו יהוו מטרות לפעולות טרור. " "יחס העלות-תועלת הביטחונית נמוך ביותר. . . בהגנה על חיי אדם. "
הנימוק המדיני: הפרדה תסמן גבול, ואסור לסמן גבול כל עוד אין הסדר. חוץ מזה, מה יהיה גורל ההתנחלויות?
הנימוק הכלכלי: כאן מוצגת פילנטרופיה במיטבה. ההפרדה "עשויה להביא לעלייה דרסטית באבטלה (בשטחים) לשיעורים של . "40%-30% ואנחנו הרי אנשים טובים וישרי דרך ולא רוצים שלפלשתינים יהיה כל כך רע.
נימוק השעון: "לוחות הזמנים שהוצגו בידי גורמי הביטחון לצורך היערכות בגין ההפרדה הינם במסגרת של כשנה וחצי עד שנתיים. " זה המון זמן, וממילא יהיה עד אז הסכם קבע.
נימוק הכסף: זה יעלה כ2. 5- מיליארד שקל, ולמי יש כל-כך הרבה כסף?
אי לזאת ומשום כך "אין ברעיון ההפרדה פתרון ממשי. " מה כן פתרון ממשי? "סגר משופר," וזה מה שיש לנו היום. עובדה – זה עובד.
בהמשך המסמך יש פירוט של המלצות כלכליות ספציפיות: להקים אזורי תעשייה בשטחי עזה ויש"ע, להטיל אחריות על מובילי עובדים פלשתינים לאסוף ולהחזיר את העובדים, להחמיר בעונשים, להקים שוק סיטונאי בקו התפר (כדי שלא נלך לקניות בקלקיליה,( להעיף מכאן את העובדים הזרים, כך שבתחילת 1996 יהיו פחות מ20- אלף מהם (בפועל יש יותר מ200- אלף, וכלל לא ברור מה זה שייך לנושא. ( ויש שם עוד כמה קשקושים ברמת תבונה דומה.
מאז תבוסתו של ספיר בקרב עם דיין השלים הזרם המתון (חצי מפלגת העבודה, המרכז ומרצ) עם המצב. בעוד הימין עומד על שלו ולעיתים מפלגות הימין פורשות מהממשלה שנראית כאילו מוותרת על ארץ-ישראל, היונים שומרות באדיקות על הכיסאות הממשלתיים. יוסי שריד וחבריו הנעימו את זמנו של אהוד ברק, שהיה ראש הממשלה הראשון שלא החזיר ולו סנטימטר, שלא לדבר על הזזת התנחלויות. בהיעדר גבול – הכל פרוץ. אנחנו אומנם חכמים גדולים, עם מודיעין מעולה שחשף 90% מהפיגועים המתוכננים, עם יכולת חיסולים ממוקדת, עם סגר, כתר ומה לא, אבל די בעשרת האחוזים שלא נחשפים כדי לזרוע בקרבנו מוות המוני.
מי שקורא את דו"ח הוועדה מתרשם שההחלטה לא להקים גבול נבעה בראשו בראשונה מסיבות מדיניות. מהדו"ח גם ניתן ללמוד עד כמה האינסטינקט לצמצם בתקציב קוטל כל רעיון של הוצאה – גם כזאת שיכולה להציל חיי אדם; עד כמה שיקולי הטווח הקצר גוברים על ראייה מפוקחת של העתיד.
14. 12. 2001
