למקומות, היכון, צא



מחקר חדש קובע: היכולות הבסיסיות של בנים ובנות שוות, אבל בתנאי תחרות הבנים משתפרים ללא הכר כיתה חד-מינית תאפשר, לפחות לבנות, להתמודד בצורה שיוויונית יותר מקום עבודה שסומך רק על מבחן תחרותי לא יקבל בהכרח את העובד הטוב ביותר


  
 מי מצליח יותר בבחינות בגרות בספרות, בנות או בנים? התשובה, על-פי השנתון הסטטיסטי לישראל ,2000 –  היא ש55%-  מהבנים שניגשים למבחן הזה מצליחים בו לעומת 76% מהבנות. המידע הזה אינו מפתיע במיוחד: תמיד ידענו כי הבנות יותר "ספרותיות."

שתפו:

לא עוד חבילת ערוצים

לפני שחברות הכבלים יפשטו את הרגל, כדאי להניח לנו לבחור כל ערוץ שנרצה, בנפרד


 בסוף אוקטובר שיגרה דורית ענבר, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כמה מכתבים לחברות הכבלים והלוויין. נאמר בהם שיש הפרה של התנאים לשידור בכל הנוגע לערוצי הספורט: ערוץ 5 עוקר משידורים מבוקשים – אירועי ספורט בשידור ישיר – ואלה הועברו לערוצי 5 שבתשלום נוסף.  בהתאם לסמכותה הודיעה ענבר לחברות על הטלת קנס והזמינה אותן להשיג על החלטתה.


 ענבר עשתה כנראה את עבודתה נאמנה אם כי באיחור רב. כל מי שמתעניין בשידורי ספורט שם לב מזמן להסטת השידורים המבוקשים מהערוץ העממי  (5) לערוץ המסחרי .(+ 5) בימים אלה הגישו כמה צרכנים תביעה נגד חברות הכבלים והלוויין להשיב להם חלק מדמי המנוי. אם יצליחו, מדובר בכ400-  מיליון שקל, לא יהיו לא ערוץ 5 ולא ערוץ . +5 כל העסק יפשוט את הרגל.

גריפת שמנת


 קל להבין את הטעם הכלכלי למעשים שמיוחסים לחברות הכבלים והלוויין. תמורת צפייה בערוץ 5+ יש לשלם בנפרד, ואילו צפייה בערוץ 5 כלולה בתשלום החודשי הקבוע שמשולם לחברת הכבלים או לחברת הלוויין. מבחינת ספקי השירות, ערוץ 5 ניתן בחינם, ולכן הוא אינו רווחי. לחברות הכבלים יש תועלת נוספת: ערוץ 5+ נצפה רק באמצעות המערכת הדיגיטלית שרכישתה מכניסה עוד כסף לקופת חברת הכבלים.  הכלכלנים קוראים לזה „גריפת שמנת."


  עכשיו תהיה התקוטטות רבתי שבה כמה עורכי-דין יגרפו הרבה כסף. ספקי השירות יעשו בחודשים הקרובים כמה ניסיונות לאזן את המצב, כפי שניכר שהם עושים מאז קיבלו את מכתביה של ענבר.  העניין הוא שכל הסידור סביב השידורים בכבלים ובלוויין עומד על בסיס לא-סביר שמבטיח התקוטטות דומה גם בעתיד.

זה קורה גם בערוצי הסרטים


 קל לראות כי מה שקרה בשידורי הספורט קרה גם בשידורי הסרטים. מאז שיש ערוצי סרטים תמורת תשלום נוסף,  איכות הסרטים בערוץ 4 יורדת בהתמדה. האם ענבר מסוגלת למצוא את זה? בניגוד לספורט שבו הביקוש הגדול הוא לשידורים ישירים, בסרטים ההבחנה בין המבוקש יותר ופחות קשה יותר.


 נוסף לצרות האלה יש לצרכנים צרות ישנות-נושנות: הם נאלצים לקבל ערוצים שאין להם כל עניין בהם. מי שאינו דובר ערבית נאלץ לקבל את שידורי ירדן ומרוקו. אבל דוברי ערבית לא מקבלים את אל-ג'זירה – הערוץ הערבי המבוקש ביותר. חברות הכבלים טוענות שאין להן „מקום"  לערוצים מבוקשים, שהשלטון מכריח אותם – כמו במקרה של הערוץ הישראלי-רוסי – לשדר ערוצים עם ביקוש נמוך. והצרכנים, כאמור, לא מרוצים.

די לחבילות


 הפתרון לכל הצרות האלה הוא אחד: להפסיק לחייב את הציבור לרכוש בתשלום גלובלי „חבילת ערוצים" שקובעים השלטון, חברות הכבלים או כל חכם אחר שיודע מה טוב לנו. כל צרכן יבחר רק ערוצים שיש לו בהם עניין, והוא מוכן לשלם עליהם – לכל ערוץ בנפרד.


 אז יתגלה כי לחברות הכבלים והלוויין יש הרבה מקום לערוצים נוספים. לא ניאלץ להסתפק בשני ערוצי הספורט המקומיים שמיוצרים ע"י גורם אחד. אולי יקום גורם נוסף שיבקש למכור שידורי ספורט תמורת תשלום, ותיווצר תחרות שאולי אפילו תוזיל את המחיר לצרכן.

 אין לציבור עניין בפשיטת-רגל של חברות הכבלים. יש לו עניין לקבל שידורי טלוויזיה, אבל רק שידורים שהוא מעוניין בהם. יש עכשיו הזדמנות נאותה להסדר חדש שבו הציבור יוותר על המיליונים וחברות השידור על הסיכון לפשיטת-רגל, ולפתוח עידן חדש שבו הצרכן קובע.
10.12.2002

שתפו:

אין דולריזציה חינם

ההחלטה עליה תתקבל בוושינגטון, לפי שיקולי הממשל האמריקני



 רעיון הדולריזציה זכה לעדנה. סבר פלוצקר העלה אותו בעיתון זה לפני כמה שבועות. בנימין נתניהו הכחיש כי הוא תומך בו. המומחים חלוקים בדעותיהם.

 בעלי זכות היוצרים על הרעיון, בראשית שנות ה,'80-  היו מיכאל ברונו, אז פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, ויורם ארידור, אז שר אוצר.

הסיטואציה המשברית – אינפלציה דוהרת, גרעונות גדולים בתקציב ובמטבע זר – הניבה מחשבה יצירתית. הם לא הציעו החלפת מטבע אלא הצמדת מטבע, שנוסתה מאז בכמה מדינות: בהונג קונג בהצלחה, בארגנטינה בכישלון ענק. די מהר התברר כי בעיות כלכליות כמו אבטלה או אינפלציה אינן נרפאות בגלל שמצמידים מטבע אחד לאחר. היום יש קונסנזוס בספרות הכלכלית על שתי אופציות בעניין זה: לנייד את המטבע או להחליפו במטבע קשה. נתניהו בחר באופציה השנייה. ניוד,  במגבלות לא-חשובות, זה מה שיש לנו עכשיו.

החיסכון


 היתרון הגדול של דולריזציה הוא בכך שהיא מייתרת את מחצית הבנק המרכזי, זה שעוסק בניהול מדיניות מוניטרית או בטיפול באינפלציה באמצעות שליטה על כמויות הכסף שנעות בכלכלה.  בדולריזציה נשללת מהמדינה (ומהבנק המרכזי) היכולת להדפיס כסף. חסכנו כמה עשרות פקידים והוצאות הדפסה של שטרות ומעות, והעברנו את השליטה באינפלציה שלנו לידי הבנק המרכזי האמריקני. נכון, גם בארה"ב אין אינפלציה אחת, אבל סביר להניח כי דולריזציה תקרב אותנו מאוד למחירים אמריקניים. קפיצה אינפלציונית כפי שהיתה בראשית השנה לא תוכל לקרות פעם נוספת.

המחיר


 מחיר הקסם הזה הוא אובדן של כלי שליטה ממשלתי. ארגנטינה נפלה בהיצמדה לדולר גם בשל עליית ערך הדולר בעשור האחרון, כתוצאה ממה שקרה לכלכלת ארה"ב. היצוא הארגנטיני נפגע, היבוא הוזל ויתרות המט"ח החלו להידלדל. לבסוף איבד הציבור אמון ביכולת הממשלה להיצמד למדיניות הזו וכל העניין התפוצץ.

 רוב הכלכלנים שעסקו בדולריזציה התמקדו בהגבלות שהשיטה מטילה על המדינה הקטנה. אבל זה מחיר נסבל, ואולי ראוי. הבעיה העיקרית קשורה בבנקים. בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, הוא גם הבנקאי של הבנקים. כדוגמאות של העת האחרונה: הבנק למסחר נמעל ונסגר, ובנק ישראל דואג שהמפקידים לא יאבדו את כספם; בנק ישראל הוא גם הגורם שמונע את ההתמוטטות של הבנק לפיתוח התעשייה. איך? רק בגלל המונופול שיש לבנק המרכזי על ייצור שקלים. בלעדי היכולת הזו, כל הכלכלה בסכנת התמוטטות.

איפה ביטוח הפקדונות?


 מה שמחזיר אותנו לדילמת הדולריזציה: אם נעבור לדולר או ליורו, מי יבטיח לציבור את כספו כאשר הבנקים ייחלשו או אפילו יתמוטטו? לא בנק ישראל, שאינו מדפיס דולרים. הבנק המרכזי האמריקני?  ההיבט הכלכלי של התחייבות כזו אינו פשוט. ממשלת ישראל חייבת היום כ100-  מיליארד דולר, רובם בשקלים. דולריזציה הופכת את החוב הזה לדולרי. אם הנושים ילחצו, ממשלת ישראל יכולה להלכה לספק את הכסף ממסים שיוטלו על האוכלוסייה. אבל מה יהיה במקרה של התמוטטות בנק? הפדרל ריזרב בנק ידאג לו?


 המסקנה פשוטה למדי: ההחלטה על דולריזציה בירושלים תתקבל בוושינגטון על יסוד שיקולים פוליטיים של הממשל האמריקני. האם הנשיא והקונגרס האמריקני מוכנים לקבל על עצמם מחוייבות למערכת הפיננסית הישראלית? מי שמכיר קצת מחשבה רפובליקנית יודע שהתשובה שלילית.
12.11.2002

שתפו:

השוק החופשי נגד המזרחיים

אף שפערי ההשכלה בין אשכנזים ומזרחיים הצטמצמו, ואף שכל המומחים קובעים כי העלייה בשיעורי ההשכלה של המזרחיים היתה צריכה לצמצם את הפער בהכנסה בינם לבין האשכנזים, הרי בפועל זה לא קרה . מדוע?

 בסוף השבוע שעבר פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את סקר ההכנסות לשנת .2001  למשפחת השכירים הממוצעת היתה הכנסה חודשית בסך 13,727  שקל ברוטו. נטו, אחרי תשלום למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולמס בריאות, היתה ההכנסה הממוצעת 10,342  שקל בחודש. לא רע להיות שכיר ממוצע בישראל. ההוצאה הכספית החודשית הממוצעת היא כ7,800- שקל. צאו ולימדו מכאן כי המשפחה הישראלית הממוצעת, שראש משק הבית שלה הוא שכיר, חוסכת בכל חודש כ2,500- שקל. בהחלט לא רע.

שתפו:

מדוע לא ייצא מזה חוק




 החידוש מהדיון של אתמול הוא שנגיד בנק ישראל, הנחשב לסמן הימני בכלכלת ישראל, הצטרף לשמאל התומך בהנהגת פנסיה חובה. על הצעת חוק בעניין זה חתום גם ח"כ סילבן שלום. במדינה מסודרת,  הצעת חוק כלכלי הזוכה לתמיכה של שר אוצר, נגיד בנק מרכזי ויו"ר ועדת הרווחה של הכנסת, היא בבחינת חוק. אצלנו, כך זה נראה, ימשיכו לפטפט.

שתפו:

שאלה של אמון

שני חוקרים שבדקו את מידת האמון בין הסקטורים השונים באוכלוסייה הגיעו למסקנות הבאות: החרדים מאמינים רק לעצמם המזרחיים מעדיפים לתת אמון באשכנזים והחילוניים יתנו פחות ממחצית כספם לדתיים

 משה סויסה ועמיר גולדשטיין נזקקים להלוואה. שניהם שכירים. לשניהם הכנסה שווה. לשניהם נכסים דומים. שניהם לקחו הלוואות בעבר והחזירו אותן במועד. איך יתייחס פקיד הבנק – המופקד על הלוואות – לבקשות שעומדות לפניו?

 התשובה אמורה להיות פשוטה: מכיוון שהנתונים הכלכליים זהים לחלוטין, פקיד הבנק אמור להתייחס אליהם בצורה שיוויונית. האם פקיד הבנק הישראלי המצוי אכן עושה את זה?

שתפו:

מה הועילו חכמים בהפרטתם?


רגע לפני שאל על,  בזק, חברת חשמל ושאר המונופולים של המדינה עוברים לידיים פרטיות, צריך לברר: אם ניהול פרטי יעיל יותר מזה של המדינה, למה במקרים רבים המחירים לצרכן דווקא עולים לאחר ההפרטה?


 ראוי לחזור לאמא בריטניה. שם, בהנהגתה של ראש הממשלה מרגרט ת'אצ'ר, ההפרטה הפכה מרעיון לפוליטיקה. בסוף חודש פברואר מלאו כותרות העיתונים בידיעה על המשבר הפיננסי הקשה אליו נקלעה הרשות לתעופה אזרחית. זה קרה בעקבות בקשת הרשות – גוף שהופרט בעבר – מרשות הפיקוח להעלאת תעריפים של ,5%  בקשה שנדחתה. בנימוקי הדחייה הסבירה הרשות כי כבר עתה התעריפים בבריטניה גבוהים מבכל מקום אחר בעולם.
שתפו:

מה הועילו חכמים בהפרטתם?


רגע לפני שאל על,  בזק, חברת החשמל ושאר המונופולים של המדינה עוברים לידיים פרטיות, צריך לברר: אם ניהול פרטי יעיל יותר מזה של המדינה, למה במקרים רבים המחירים לצרכן דווקא עולים לאחר ההפרטה?



 ראוי לחזור לאמא בריטניה. שם, בהנהגתה של ראש הממשלה מרגרט ת'אצ'ר, ההפרטה הפכה מרעיון לפוליטיקה.  בסוף חודש פברואר מלאו כותרות העיתונים בידיעה על המשבר הפיננסי הקשה אליו נקלעה הרשות לתעופה אזרחית. זה קרה בעקבות בקשת הרשות – גוף שהופרט בעבר – מרשות הפיקוח להעלאת תעריפים של ,5%  בקשה שנדחתה. בנימוקי הדחייה הסבירה הרשות כי כבר עתה התעריפים בבריטניה גבוהים מבכל מקום אחר בעולם.
שתפו:

יש קיפוח? אין קיפוח?


סקר ההכנסות שהתפרסם באחרונה מגלה פערים מדאיגים בין נשים, ערבים ומזרחים לבין כל השאר .האם מדובר בהתבכיינות של אלה שלא הולך להם, או באפליה מכוונת

 זה קרה בקבוצת  "אקדמיה."  ברשת הווירטואלית של הפרופסורים במוסדות להשכלה גבוהה הופיע מכתבה של סמדר לביא, פרופסורית לאנתרופולוגיה שזכתה למעמד הזה באוניברסיטת קליפורניה בעיר דייוויס. היא שבה לישראל ב1999-  וכיום מובטלת, אם חד הורית, חצי אשכנזיה-חצי ספרדיה, הנזקקת לקיצבה להבטחת הכנסה. לביא, כך זה נראה, הורסת את כל המוכר משוק העבודה.
שתפו:

שני מיתוסים על הפרטה


לאט לאט מתברר פרצופה הכלכלי של הממשלה הנוכחית. שתי החלטות לכאורה טכניות – מימון פרטי לבתי-ספר והפרטה של חברת החשמל – מובילות לתוצאה זהה: עלות גבוהה יותר למשתמשים בשירותים הציבוריים

.1  מייקרים את החינוך

 כידוע שר האוצר אינו מצליח לבצע את החלטת הממשלה לצמצם את ההוצאות בתקציב .2002  אי לכך החליט סילבן שלום – ובנושא הזה הוא מתואם לחלוטין עם יריבתו, לימור לבנת – להטיל מס על ילדים. בעוד מס על מבוגרים, כך מאמינים ההדיוטות, עלול לפגוע בתפוקה הלאומית, המס על הילדים לא יגרום לתוצאה השלילית הזאת. הם הרי אינם עובדים, ולכן המס לא יצמצם בתפוקתם.

שתפו: