לאט לאט מתברר פרצופה הכלכלי של הממשלה הנוכחית. שתי החלטות לכאורה טכניות – מימון פרטי לבתי-ספר והפרטה של חברת החשמל – מובילות לתוצאה זהה: עלות גבוהה יותר למשתמשים בשירותים הציבוריים
כידוע שר האוצר אינו מצליח לבצע את החלטת הממשלה לצמצם את ההוצאות בתקציב . 2002 אי לכך החליט סילבן שלום – ובנושא הזה הוא מתואם לחלוטין עם יריבתו, לימור לבנת – להטיל מס על ילדים. בעוד מס על מבוגרים, כך מאמינים ההדיוטות, עלול לפגוע בתפוקה הלאומית, המס על הילדים לא יגרום לתוצאה השלילית הזאת. הם הרי אינם עובדים, ולכן המס לא יצמצם בתפוקתם.
מטורף? קצת. הבה נבחן את מהלכם האחרון של שני גדולי הדור האלה: הקמת בתי ספר בשיטת ה. PFI- מדובר בשיטה שהומצאה בבריטניה על-ידי הממשלה השמרנית. זו דיברה גבוהה-גבוהה על הצורך לצמצם בהוצאה הציבורית. דיברה, אך לא עשתה. כדי להצניע את הגידול בהוצאה הציבורית המציאו את השיטה הנ"ל, שהיא הקמה והפעלה של מוסדות ציבור על-ידי הסקטור הפרטי. היזם הפרטי מקים בית-סוהר ומפעיל אותו. הממשלה מתחייבת לשלם לו בעתיד כך וכך לירות לכל חודש הפעלה. בצורה הזאת מצליחים לבנות עכשיו בית-סוהר בלי לרשום אגורה אחת בספר התקציב.
זו בדיוק הבעיה של שלום ושל לבנת. הם רוצים בתי-ספר (מכובד,( אבל לא רוצים לשלם על זה(מגעיל. ( מה עושים? מטילים מס על הילדים.
בתנאים נורמליים היתה הממשלה מוציאה מכרז לבית-ספר, והיה זוכה בו – בתנאי איכות זהים – מי שיציע את המחיר הנמוך ביותר. הבנייה, חשוב לציין, נעשית גם עתה בידי קבלנים פרטיים "יעילים" ולא בידי עובדי מדינה "בטלנים. "
אבל שלום ולבנת מתקשים למצוא את המימון. לכן הם יעשו מכרז ליזם שיקים, יפעיל וישכיר למדינה את בית-הספר. בשיטה הזאת יהיה בית-הספר יקר יותר. מי ישלם? העתיד, כלומר הילדים של עכשיו.
בתנאים נורמליים היתה הממשלה מגייסת כסף ומשלמת לקבלן הפרטי. בשיטה החדשה הקבלן הפרטי מגייס את הכסף. מה ההבדל? בעוד שהממשלה יכולה לגייס כסף בריבית של, נניח, ,5% הקבלן הפרטי ישלם כמעט פי שניים. הוא קליינט פחות בטוח מהממשלה. יש סכנה שיפשוט רגל. הבנקים יתעלקו עליו.
כלומר, אפילו אם מדובר באותו קבלן, המחיר בשיטה החדשה יהיה גבוה מהמחיר בשיטה הקיימת בגלל ההפרשים בין הריבית שמשלמת הממשלה לריבית שמשלם היזם הפרטי.
זה לא סוף הסיפור. שלום ולבנת לא יטילו מס ישיר על ילדים. משרד החינוך ישלם בעתיד שכר דירה מנופח עבור בית-הספר שהוא ישכור. מאיפה יבוא הכסף? מתקציבו של משרד החינוך העתידי. לבנת, שכל-כך כועסת על החלטת הממשלה לצמצם בתקציב החינוך, אינה מודאגת מהתקציב של מי שיחליף אותה בתפקיד. היא רק דואגת לתקציב שלה. היא דואגת כבר עתה לקיצוץ החינוך (מס על הילדים) בעתיד.
בדרך מוכרים שקרים. בהודעת האוצר נמסר כי "שיטה זו תאפשר המשך ואף גידול במספר הכיתות הנבנות תוך הקטנת העומס התקציבי ועידוד הצמיחה והתעסוקה בענף הבנייה. " העומס התקציבי הנוכחי יורד. אם לוקחים בחשבון את דור הילדים – העומס גדל. שום גידול אינו נרשם בפעילות ענף הבנייה. ממילא הכיתות היו נבנות, אלא שהבנייה היתה מתבצעת בשיטה אחרת, כאמור זולה יותר.
לעיתים נדירות עושה העיתוי את ההבדל. ביום חמישי בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, על כוונתו להפריט את חברת החשמל. באותו יום נודע כי האחים עופר הודיעו לחברת החשמל על הפסקת בנייתה של תחנת הכוח ברמת-חובב.
האחים עופר זכו במכרז של חברת החשמל להקמתה של תחנת כוח. מהיום שבו זכו במכרז ועד עתה עלו מחירי המנועים שמייצרים חשמל. חברת חשמל התבקשה לשלם עבור זה. החברה, בצדק, סירבה. בתגובה הוקפאה הקמתה של התחנה.
עכשיו תתארו לעצמכם שקבוצת האחים עופר לא היתה בעניין החשמלי המוגבל של תחנה זעירה לייצור חשמל ברמת-חובב. תארו לעצמכם שהקבוצה רכשה בבורסה את המניות של חברת החשמל, שאותם הנפיק לציבור כבוד ראש הממשלה. פתאום מתברר לאחים עופר שמחירם של מנועי החשמל עלה. הם פונים לרשות החשמל בבקשה לייקור החשמל. הרשות – הגוף הציבורי המופקד על תעריפי החשמל – מסרבת. מה עושים בקבוצת עופר? מפסיקים לייצר חשמל.
אילו היה שרון מקדיש מחשבה לתחום החשמל, הוא היה שואל את עצמו: מי אחראי לאספקת החשמל? היום האחריות ברורה: חברת החשמל, כי היא בבעלות המדינה. אם החברה תופרט, מי יהיה אחראי? ומה יקרה אם לא יהיו רווחים? ואם יהיו הפסדים? ואם, וגם זה קורה לפעמים, בעל הבית יפשוט רגל? מי אחראי אז לאספקת החשמל? כונס הנכסים? הבנק הפיליפיני שהוא הנושה של הבעלים הפרטיים?
על איכות החשיבה ששרון השקיע בנושא אפשר ללמוד מהעניין הבא. תעריף החשמל אמור לעלות בעוד כחודשיים, בין השאר כדי לספק תשואה לקבוצת האחים עופר. בתעריף מגולמת תשואה של כ. 6. 5%- התשואה בפועל על ההון של חברת החשמל היא אפס. כן, אפס אחד גדול. מי הטיפש שיקנה מניות של חברת החשמל, שאותן ינסה למכור לציבור הברוקר אריאל שרון?
לכן כדי להפריט את חברת החשמל ייאלץ ראש ממשלתנו להעלות את מחיר החשמל. כמו בסיפור הקודם, גם את התרגיל הזה עשו בבריטניה. פעם היתה שם חברת חשמל ממלכתית ולא רווחית . מכיוון שראש הממשלה שם החליטה על הפרטה, נאלצו לייקר את החשמל. עכשיו רוצה אריאל שרון לעשות לנו את אותו התרגיל. רק שאת הקטע על הייקור הוא "שכח" לספר בנאום לאומה. הוא סיפר על נפלאות ההפרטה, ועוד בבורסה, כך שכל אחד מאיתנו יוכל – אם יש לו קצת כסף – לקנות מהסחורה המובחרת הזו.
לאט-לאט מתברר פרצופה הכלכלי של הממשלה הנוכחית. שתי ההחלטות הטכניות לכאורה שנסקרו – מימון פרטי לבתי-הספר והפרטה של חברת החשמל – מובילות לתוצאה זהה: עלות גבוהה יותר למשתמשים בשירותים הציבוריים; ובמקרה של החשמל – גם להגדלת העלויות של הסקטור העסקי. הכול בגלל אידיאולוגיה של שנאת הרכוש הציבורי, של התעללות בקניין הציבורי ושל העדפת בעלות פרטית יקרה על-פני בעלות ציבורית במחיר סביר. ולא לשכוח: בממשלה הזאת יש גם שני שותפים בכירים אחרים: ש"ס, שמתיימרת לדאוג למי שבכיסיהם אין אמצעים כלכליים מרובים, ומפלגת העבודה שמביאה קלון למושג העבודה.
8. 1. 2002
