סקר ההכנסות שהתפרסם באחרונה מגלה פערים מדאיגים בין נשים, ערבים ומזרחים לבין כל השאר .האם מדובר בהתבכיינות של אלה שלא הולך להם, או באפליה מכוונת
זה קרה בקבוצת "אקדמיה. " ברשת הווירטואלית של הפרופסורים במוסדות להשכלה גבוהה הופיע מכתבה של סמדר לביא, פרופסורית לאנתרופולוגיה שזכתה למעמד הזה באוניברסיטת קליפורניה בעיר דייוויס. היא שבה לישראל ב1999- וכיום מובטלת, אם חד הורית, חצי אשכנזיה-חצי ספרדיה, הנזקקת לקיצבה להבטחת הכנסה. לביא, כך זה נראה, הורסת את כל המוכר משוק העבודה.
באוכלוסייה הכללית – הנשים הן כמחצית. באוכלוסיית לומדי תואר ראשון ושני – הנשים הן רוב מוחץ. אפילו בקרב הדוקטורנטיות הנשים הן כ. 40%- שיעור הפרופסוריות הוא מעט פחות מ. 10%- אז מה קרה לפרופסוריות? ומה שמעניין את לביא עוד יותר: מה קרה לפרופסוריות מעדות המזרח, שלדבריה מספרן הוא עגול לחלוטין – אפס?
לביא: "אף אחד לא ממרק כפיו בצדקנות כשעסקינן באשה מזרחית בעלת דוקטורט. נטולת אקזוטיות ילידית, היא נראית לחבר'ה של הסגל האקדמי, שמאלנים וימניים כאחד, ככה קצת כמו העוזרת שלהם (לפני שהחליפו אותה בפיליפינית. ( אז מזמינים אותה ללמד קורס פה, קורס שם ומזה היא לא יכולה לגמור את החודש. . . . נשים מזרחיות מודרות מהאקדמיה כי הן חד הוריות או רווקות או אולי נשואות למזרחי שבא כמותן, מהמעמד הבינוני-נמוך. הן לא התחתנו בעושר, ולא ירשו מהסבא נדל"ן, או זכו בהורים עם חסכונות ופנסיה. . . . . הסגל האקדמי הבכיר מעדיף תמיד להסתחבק עם האישה השייכת להוויה המוכרת מאשר לנהל מערכת יחסי עבודה שיוויוניים עם האשה הזרה. "
עוד כתב אישום נגד האליטה היהודית-אשכנזית השולטת דה-פקטו במדינת ישראל? או שמא מכתב של אחת שלא הלך לה, ומוציאה החוצה תסכול אישי? בימים אלה משלימה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את פרסום סקרי ההכנסות לשנת . 2000 מי שמאמין שכלכלת ישראל נקייה משיקולים זרים בבואה לתת עבודה ולקבוע את התגמול עבורה יצטרך להתאמץ הרבה.
בגדול: יש פערי הכנסות גדולים שקשה להסבירם אלא באפליה. זה ברור כשמש בכל מה שקשור לאזרחי ישראל הערבים. יש בסיס לטענה כי אפליה, הרבה פחות בוטה, קיימת כלפי יוצאי אסיה ואפריקה. דווקא ביחס לנשים התמונה מורכבת ופחות חדה.
נשים מול גברים: רגע לפני תפנית
בין השכירים, המהווים כ80%- מהעובדים, יש פער של כ40%- בין ההכנסה מעבודה של גבר ואישה. הנה נתון מובהק שעשוי ללמד על קיפוח ואפליה. יש גם עדויות שאינן סטטיסטיות. על מעסיקים ששואלים האם בכוונת המועמדת להיכנס להריון בחמש השנים הקרובות, על כאלה שתוהים אם אחרי ההריון תבקש העובדת חופשה ללא תשלום, ומי מטפל אצלכם בילדים כשהם חולים?
יש גם סיפור של הבנת הסטטיסטיקה. הפער של 40% בהכנסה משקף, בין השאר, גם פער בשעות העבודה. נשים, פי שניים יותר מגברים, עובדות במשרות חלקיות, מה שאמור להסביר את הפער בהכנסה החודשית. ואכן כאשר סופרים שעות עבודה מוצאים כי גברים עובדים בממוצע 47 שעות לשבוע והנשים רק 36 שעות לשבוע – פער של . 25% הנה כי כן, שעות עבודה מצומצמות יחסית מסבירות יותר ממחצית הפער בהכנסה החודשית שבין הגבר הממוצע והאישה הממוצעת.
מה שמשאיר עדיין פער כלשהו. אם מסתכלים על ההכנסה לשעת עבודה מוצאים כי הגבר משתכר 41. 7 שקל לשעה והאישה רק . 34. 5 הנה כי כן, ההוכחה הדרושה לקיפוח והאפליה, אמנם לא 40% אבל קרוב לחצי מכך.
אבל הסטטיסטיקה יותר מסובכת מזה. הרי גם בין נשים לבין עצמן יש פערים בהכנסות. אישה עם השכלה עממית משתכרת רק שליש מאישה עם השכלה אוניברסיטאית. סביר להניח כי חלק מהפער שבין גברים ונשים מוסבר בעובדה שבשוק העבודה יש כיום עדיין יותר גברים משכילים מנשים משכילות. ומה שחשוב לא פחות: לגברים יש בממוצע ותק גדול יותר מאשר לנשים.
אם בוחנים את הממצאים על-פני זמן, קל לזהות את המגמה ולפיה מצבן היחסי של הנשים בשוק העבודה עומד לפני תפנית. רק לפני 30 שנה הנשים היוו 30% מכוח העבודה, עתה הן כמעט מחצית. אז כמעט 70% מהגברים היו בשוק העבודה, עתה זה כ. 60%- אז, על פי מכון אדווה ,0. 7% מהנשים היו בתפקידי ניהול לעומת 4. 1% אצל גברים. בסוף העשור הקודם הגברים הכפילו את שיעורם פי שניים, והנשים – פי חמישה. אז הגברים היו רוב במוסדות להשכלה גבוהה, היום יש רוב נשי מוצק. יש גם עדויות שבמובנים מסוימים נשים יותר מוצלחות מגברים. עובדה: ציוני הבגרות שלהן, בכל המקצועות, גבוהים משל הגברים. כל אלה מבטיחים, כך זה נראה, שכאשר הדור הנוכחי יפרוש לפנסיה, הנשים יגיעו לידי שוויון. במובנים האלה מתקרבת ישראל למצב המקובל באירופה ומתרחקת עד למאוד ממה שמקובל במדינות אחרות במזרח התיכון.
ערבים מול יהודים: אפליה כספית על רקע לאומי
תמונה הפוכה לחלוטין מתגלה כאשר בוחנים את מצב האזרחים הערבים. תחילה לאחד הממצאים המפתיעים ביותר שחשף ד"ר מומי דהן במחקר מטעם מכון ון ליר. אם בוחנים את הזכאים לבגרות ומנכים הבדלי הכנסה והשכלה של ההורים אזי הקבוצה המצליחה ביותר בישראל היא. . . . הערבים הנוצרים. האם זה אומר שהנוצרים מוצלחים יותר? בוודאי שלא. כנראה שההסבר נעוץ בכך, שחלק גדול מהילדים הערבים הנוצרים לומדים בבתי ספר פרטיים ואיכותיים. אבל בעיקר זה מלמד, למי שזקוק להוכחה שכזו, שכל הילדים שווים בהינתן התנאים המתאימים.
כאשר מסתכלים על ההכנסה של שכירים הפער הממוצע בהכנסה עומד על כ. 35%-כאשר נבחן הפער בין נשים לבין גברים, מוסבר חלק גדול ממנו בהבדלים בכמות העבודה. אבל השכיר היהודי הממוצע עובד 41. 5 שעות בשבוע, ואילו השכיר הערבי עובד בממוצע 43. 5 שעות בשבוע. בהתחשב בשעות העבודה, הערבי הישראלי מקבל הרבה פחות מהיהודי הישראלי. בעוד היהודי הממוצע משתכר 40. 5 שקל לשעה ,הערבי מקבל רק 24. 6 שקל – פער של 40% בתמורה לשעת עבודה. ומה שחשוב לא פחות: הגבר היהודי הממוצע משתכר לשעת עבודה 45% יותר מהגבר הערבי. מכיוון שהכנסת הגבר היא ההכנסה הדומיננטית, קל להבין את המשמעות שיש לפערים האלה על הכנסת המשפחה.
כאשר מדובר בהכנסת המשפחה כולה יש להסתכל על שני בני הזוג. כאן התמונה "הערבית" קשה במיוחד. נשים ערביות ממעטות, יחסית, להשתתף בכוח העבודה. זה מקטין עד למאוד את ההכנסה המשפחתית, וזה מגדיל עד למאוד את התלות המשפחתית בתשלומים ממשלתיים, במיוחד קיצבאות ילדים.
ניתוח מעניין על מצבם היחסי של הערבים מצוי במחקרם של רמסיס גרא ורפאלה כהן, שניהם חוקרים במינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי. "עוני בקרב ערבים בישראל" עוסק בעיקר בעוני המוחלט והיחסי. כך, למשל, שיעור העוני בקרב משפחות יהודיות הוא כ 13%-ואצל הערבים . 37% – בעוד שהערבים מהווים 16% מהאוכלוסייה הם "מצליחים" לרשום 33% בכל אחד משלושת העשירונים התחתונים ורק כ3%- בכל אחד משלושת העשירונים העליונים. ההכנסה מעבודה של משפחה ערבית ישראלית היתה 70% מההכנסה הממוצעת של משפחה יהודית.
בניתוח של עוני לאורך זמן מצאו משה שעיו ומיכאל וקנין מהאוניברסיטה העברית כי 75% מהעניים הכרוניים – אלה שהיו עניים במשך 12 שנות המחקר – היו ערבים. זאת לעומת 4% בקרב יהודים אשכנזים, 7% אצל יהודים מאסיה ו12%- אצל יהודים מאפריקה.
וסופו של התחשיב הוא במספר שקבעה פרופ' רות קלינוב מהאוניברסיטה העברית: אם לוקחים שני עובדים זהים – בגיל, בהשכלה, בוותק, בניסיון – האחד ערבי והשני יהודי, הפער בשכר הוא . 11% זה הביטוי הכספי לאפליה על רקע לאומי.
מה עומד מאחורי הממצאים האלה? "ברמת ההשכלה הבינונית והגבוהה קיים ייצוג יתר פי 4-3 של ערבים במשלחי יד נחותים", כותבים גרא וכהן. זה אומר את הדבר הבא: גם ערבי מצליח בהשכלתו, לא יצליח למצוא עבודה הולמת וייאלץ להסתפק בעבודה שתמורתה פחותה בהרבה. וכך "רוב המשכילים הערביים נאלצים לעסוק בהוראה 18%) מהגברים ו40%- מהנשים, לעומת 8% 26%- בהתאמה בקרב משכילים יהודים. ( אין כמעט אפשרות למשכילים ערבים לעסוק במקצועות הניהול. "
ידעו השניים על מה הם שחו. בשבוע שעבר נמסר כי השב"כ ביקש ממשרד התשתיות לפסול קבוצה של אנשים העוסקת בהכנת תוכנית למשק האנרגיה בטענה שאחת מחברי הקבוצה היא ערביה. השב"כ הוא שקובע מי הוא הערבי שיכול לשמש מורה בישראל. במשרדי הממשלה – פרט לחינוך, הרווחה והבריאות – קשה למצוא ערבים.
בתוך העדה היהודית התמונה פחות ברורה. על-פניו, מזרחים, יוצאי אסיה ואפריקה, ניצחו. סקר 2000 מאשש את הממצא שנרשם כבר מאמצע שנות ה90- ולפיו השכר הממוצע של המזרחים (יוצאי אסיה ואפריקה) גבוה משל האשכנזים (ילידי אירופה ואמריקה. ( הפער הוא 9% אצל הגברים ו2%- אצל הנשים. אם יש בעיה הרי היא בקיפוח האשכנזי.
אלא שהנתון הזה מתקבל רק בגלל שהצד האשכנזי כולל כמעט מיליון איש שהיגרו לכאן מברית המועצות לשעבר, ורובם אשכנזים. בלי עולים הפער הוא 31% לטובת האשכנזים..
הפער העדתי היהודי מתברר כתקף כאשר בוחנים את הדור השני. כלומר את הישראלים שנולדו לאב מזרחי או אשכנזי. כאן פערי ההכנסה הם 21% אצל הנשים ו35%- אצל הגברים. כמה חוקרים מציינים כי פערים אלה לא השתנו מהותית כבר עשרות שנים.
אותם מחקרים מציינים גם, כי בדומה למצב עם נשים, מקורם של פערי ההכנסה בין המזרחים לבין האשכנזים הוא בעיקר בוותק (הזוכה בסולם השכר הישראלי לתמורה גבוהה במיוחד) ולהשכלה. כאשר מנכים את שני המרכיבים האלה כמעט שאין פערים. יש בכך נחמה קטנה מאוד, לבטח לאותו חלק מהאוכלוסייה שגר בערי הפיתוח. למעט קבוצה קטנה של יישובים כמו עומר, להבים וכפר ורדים רוב הפריפריה הישראלית מקבלת שכר נמוך משמעותית מהשכר במרכז הארץ. החלוקה הגיאוגרפית הזו מתיישבת בצורה חזקה עם המבנה העדתי.
התמונה היהודית-עדתית נראית פחות מבטיחה מהתמונה הנשית-גברית. רוב הכלכלנים מסכימים כי המפתח להכנסה גבוהה יותר הוא השכלה. נתוני ההשכלה של נשים צעירות עדיפים מאשר של גברים, מה שכנראה מבטיח את השוויון העתידי בהכנסה. נתוני ההשכלה היהודים-עדתיים מדאיגים הרבה יותר.
זו המסקנה אליה הגיע צוות חוקרים ממכון ון ליר בירושלים. "האם הצטמצמו הפערים בחינוך? " שאלו מומי דהן, נטליה מירונצ'ב, אייל דביר ושמואל שי. המבחן שנבחר הוא ההצלחה בבגרות. בעזרת נתוני מפקד האוכלוסין הצליחו החוקרים לבנות מבנה רב דורי. התמונה מדהימה: כולם מצליחים יותר בהשגת תעודת בגרות. אבל "בראש המסדר עומדת קבוצת המוצא של ישראלים שהוריהם ישראלים והם מוגדרים אשכנזים על-פי יבשת לידת הסבים, והם בעלי שיעור זכאות לבגרות של . 80% בסוף המסדר מתייצבת קבוצת המוצא של יוצאי אסיה ואפריקה על-פי ארץ לידת התלמיד עם שיעור זכאות של . "40% הפערים לא מצטמצמים. הנה הסיבה למסקנה שבניגוד לנשים מול גברים התמונה היהודית עדתית לא נראית טובה.
15.1.2002
