ההסדרים החברתיים לעת מגיפת הקורונה יצרו מעמד חדש: בטלנים מקבלי שכר. זה התחיל עם הסגר ומתן האפשרות למעסיקים להוציא עובדים לחופשות ללא תשלום. במקביל הוחלט כי העובדים האלה יהיו זכאים לדמי אבטלה על אף שפורמלית הם כלל לא מובטלים. בחודשים הראשונים הזכאות לדמי האבטלה היתה מוגבלת לתקופה קצרה. אלא שעם התמשכות המגיפה הוחלט כי הזכאות לדמי אבטלה תימשך עד קיץ 2021.
ב.נ. קנה וילה
בקיסריה. האיש מוכר בישראל כמי שנוהג לקנות דברים בכספם של אחרים. מה שאיפשר לו
להקים בריכה, גינה לתפארת מסביב לה וגדר המונעת כניסת לא רצויים.
ש.ג. בנה בית
בעמק בית שאן. הוא לא כל כך מוכר כמו ב.נ., אבל גם הוא מימן את הבית, הדשא והבריכה
מכספם של אחרים. במקרה הזה מכסף שהממשלה העמידה לרשותו. הממשלה אף בנתה גדר סביב
ביתו המונעת כניסת לא רצויים.
שני שימפנזים נכנסים
לבנק. לא, זה לא ספר חדש של דוד גרוסמן. זו תחילתה של חידה פיננסית שפתרונה אפשר
ויהיה נעוץ בסקס. אז מעט סבלנות.
כנדרש היום,
השניים קבעו פגישה מבעוד מועד עם יועץ השקעות, כדי לדון בתכניתם להשקיע כל אחד
100,000 שקל. היועץ הסתכל באורחיו ונדהם לראות כי שימפנזה א' גובהו 2 מטר ואילו שימפנזה
ב' רק מטר אחד. כדי להיטיב בייעוץ שייתן ביקש היועץ מעט מידע על מצבו של כל משקיע.
התברר כי לשימפנזה א' היה התקף לב בגיל 10, הוא עבר צינתור ובעורקיו מותקן עתה
סטנט.
בימי דכאון אלה,
כשהחום מעיק, הקורונה הופכת תושב קבע, ההכנסה הלאומית צונחת בכ – 30% והגירעון
הממשלתי הוא היחיד שחוגג, אין פלא שפתיחת האפשרות לשוחח בטלפון מירושלים לאבו דאבי
ראויה למסיבה. וטוב שיש לנו ראש ממשלה בליין, גם אם כנראה שתה יותר מהמותר בחגיגת
השלום בינינו לבין איחוד האמירויות.
כאילו שעד
המסיבה היתה בינינו מלחמה.
כאילו ששר החוץ
לא ביקר באבו דאבי לפני שנה.
בסתיו 2003 נסעתי לפינלנד. זה היה אחרי "קיץ כלכלי" בו שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, חזר שוב ושוב על משל השמן (הסקטור הציבורי) העושק את הרזה (המגזר הפרטי). כל זה כדי להצדיק את מדיניותו, שעיקרה קיצוצים, קיצוצים, הרבה קיצוצים (להלן קק"ה), שהיתה ביסוד המדיניות של הממשלה באותם הימים.
למה פינלנד?
חיפשתי מדינה קטנה, מוקפת אויבים, שתושביה מדברים בשפה לא מוכרת ושהסקטור הציבורי
בה אף שמן יותר מזה של ישראל.
השבוע התקיים
כינוס של עובדי הוראה וחוקריה ביוזמת מרכז טאוב בירושלים. הכנס, אחד מיני כמה
שהתקיימו בחודשים האחרונים, נועד לדון בשאלה איך אירגוני המורים משתלבים בשנת
הלימודים הקרובה שמתחילה בעוד כשבועיים. אלא שמהר מאוד הבינו כל המשתתפים כי הבעיה
האחרונה שיש בענייני חינוך לעת קורונה היא... אירגוני המורים.
כולם יודעים כי
כאשר נזקקים להלוואה לוקחים את זו עם הריבית הנמוכה ביותר. ולהפך? פלוני זכה
בהגרלה ב – 100,000 שקל. הוא פונה לבנק א' בשאלה כמה ריבית הוא יקבל עבור חסכון.
בבנק א' : 0.2%. בבנק ב' יש "דיל" - 4.5% . שאלה: באיזה בנק מומלץ
להפקיד את הכסף. ובלי התחכמויות: אין מסלול חיסכון אחר.
התשובה הנכונה
היא בבנק א'. במצבנו, מי שמציע ריבית של 4.5% היום הוא פושט הרגל של מחר. ללמדנו
כי ריבית גבוהה היא או מזיקה או בחשד מתמיד.
לפי נתוני הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה פער השכר הממוצע בין גברים ונשים בישראל הוא 34% - לטובת
הגברים.
ומכאן לחידה. הפער
הזה נובע מכך ש-:
א.
נשים מוכנות לוותר על שכר ובלבד שיתקבלו לעבודה.
ב.
יש אפליה נגד נשים.
ג.
נשים מעדיפות, יותר מגברים, עבודה במשרה חלקית.
הקוראים מתבקשים
לעצור כאן למשך דקה ולגבש דעתם על התשובה הנכונה.
