בסתיו 2003 נסעתי לפינלנד. זה היה אחרי "קיץ כלכלי" בו שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, חזר שוב ושוב על משל השמן (הסקטור הציבורי) העושק את הרזה (המגזר הפרטי). כל זה כדי להצדיק את מדיניותו, שעיקרה קיצוצים, קיצוצים, הרבה קיצוצים (להלן קק"ה), שהיתה ביסוד המדיניות של הממשלה באותם הימים.
למה פינלנד?
חיפשתי מדינה קטנה, מוקפת אויבים, שתושביה מדברים בשפה לא מוכרת ושהסקטור הציבורי
בה אף שמן יותר מזה של ישראל.
17 שנה מאוחר
יותר חרותים בזכרוני שני עניינים. האחד, שבפינלנד של אז אדם לא יכול היה לעבוד
במגזר הציבורי אם לא דיבר והבין שבדית. שבדיה, הגובלת בפינלנד ממערב, היתה הכובש השנוא
של הארץ במשך מאות שנים. 5% מתושבי פינלנד העצמאית הם צאצאי הכובש השבדי, והם
מדברים שבדית, שפה רחוקה מאוד מפינית. יותר רחוקה מערבית לעברית.
השני, שגרירות
פינלנד בתל אביב הציעה לי לבקר בתאגיד "נוקיה". נוקיה היתה אז מה
ש"אפל" ו"סמסונג" הן יחד היום: תאגיד ענק לייצור טלפונים
סלולריים. ביקשתי וקיבלתי ביקור במפעל קטן שהיצוא שלו מהווה 90% מהתפוקה שלו. למה?
כי ישראל של אז סבלה מבעיות ממושכות של קשיי יצוא.
הופניתי למפעל
שעונים. בסופו של ביקור בן יום נפגשתי עם המנהל הכללי. איך התרשמת? התעניין. השבתי
שאני לא מבין איך העסק בכלל עובד. יש מסים גבוהים. כל המועסקים הם בהסכם קיבוצי
שנחתם בין האיגוד המקצועי ואירגון המעסיקים – כך שלבעלי מפעל השעונים אין השפעה
כלשהי על השכר. אין סובסידיות ואשראי
ליצוא. מה הקטע?
התשובה שלו היתה
כי כולנו, המנהלים והעובדים, מאוד מרוצים. מאוד מרוצים בעיקר מהמדיניות החברתית
(השמן של נתניהו). גם עובד מפוטר, הסביר, יודע שהוא לא נזרק לעוני. הוא לא נחשב
טפיל. לילדים יש את בתי הספר מהטובים בעולם (אז הם היו הכי טובים – במבחן הציונים
הבינלאומי). החיים כאן פשוט טובים. וזה מתבטא בפריון עבודה ענק.
כלומר אפשר
אחרת.
בימי קורונה אלה
רוב כלכלני הימין סותמים את הפה. אמנם עיתונאי "הארץ" צווחים על הגירעון
הממשלתי התופח אבל כל השאר נדמו. לפתע השמן של נתניהו הוא המושיע. המדינה הכלכלית הפזרנית
של היום היא המושיע. כאן ובכל העולם.
הון ציבורי והצבעה
השבוע קראתי מחקר שכותרתו "מי הצביע עבור טראמפ". החוקרים ביקשו לבדוק האם חלוקת הקולות בבחירות לנשיאות ארה"ב ב – 2016 קשורה לסולידריות חברתית. האם אנשים שתורמים לעמותות המעודדות סולידריות הצביעו לטראמפ שכמו נתניהו חשב שהכלכלה ניזונה מהמגזר הפרטי? האם מי שהצביע עבור טראמפ היו אלה שמאמינים כי סולידריות חברתית – נוסח פינלנד 2003 – היא נגיף הרסני וכל אחד צריך לדאוג לעצמו. בלשון החוקרים: האם יש קשר בין הצבעה לטראמפ, למצביע ברקזיט בבריטניה, לתומכי הימין הקיצוני בגרמניה ובשבדיה, לבין מה שמכונה "הון חברתי"? האם התפוררות ההון החברתי היא ההסבר הנכון לצמיחתם של הפרוטו-פשיסטים נוסח אלה שנמנו לעיל?
לא אכנס כאן
להסברי החוקרים מדוע ההון החברתי נבחר כגורם החשוב בהסבר תוצאות ההצבעה. גם לא
אכנס לסבך הסטטיסטי איך בודקים מין חיה כזו הנקראת הון חברתי. אסתפק בתרגום
המסקנות: "מצאנו קשר חזק בין צמצום ההון החברתי וההצבעה עבור טראמפ. ככל
שההון החברתי בקהילה מסויימת קטן יותר כך ההצבעה לפופוליסט גדולה יותר".
מסקנה פוליטית
הסוציאל דמוקרטים והליברלים לא יכולים להתחרות בפרוטו-פאשיסטים באמצעות אימוץ מדיניות הימין. אם השמאל-מרכז מחסל את ההון הציבורי - מפלגת העבודה וכחול לבן מצטרפים לממשלת ימין, למשל - הוא מחסל גם את עצמו.
