כולם יודעים כי
כאשר נזקקים להלוואה לוקחים את זו עם הריבית הנמוכה ביותר. ולהפך? פלוני זכה
בהגרלה ב – 100,000 שקל. הוא פונה לבנק א' בשאלה כמה ריבית הוא יקבל עבור חסכון.
בבנק א' : 0.2%. בבנק ב' יש "דיל" - 4.5% . שאלה: באיזה בנק מומלץ
להפקיד את הכסף. ובלי התחכמויות: אין מסלול חיסכון אחר.
התשובה הנכונה
היא בבנק א'. במצבנו, מי שמציע ריבית של 4.5% היום הוא פושט הרגל של מחר. ללמדנו
כי ריבית גבוהה היא או מזיקה או בחשד מתמיד.
מה לחידוד זה ולמצבנו
הכלכלי-קורונאי?
כאילו לא די לנו בראש ממשלה שפאניקה היא
מרכולתו, למערך הנגועים במחלה הזו מצטרף גם חוד החנית של האופוזיציה: עיתון
"הארץ". אתמול הוא הניף כותרת "דירוג האשראי של ישראל בסכנה".
ואם קוראים את הטקסט אז מתברר כי נגיף הקורונה הוא סמרטוט בלוי מול איתני הכוח
הפיננסי של מדרגי אשראי.
ממשלות מממנות
את עצמן בשני כלים: מסים והלוואות. היו ימים שבהם היה לממשלה עוד כלי – הדפסת כסף.
אלא שעולם המחשבה הכלכלי נתקף בנגיף שכתוצאה ממנו נאסר על ממשלות להדפיס כסף
והזכות הזו שמורה רק לבנק מרכזי.
בימי קורונה
אלה, שבהם הריבית היא טיפה מעל לאפס, השבר הכלכלי עמוק. עמוק יותר מכל מה שהיה מאז
מגפת השפעת הספרדית לפני 100 שנה. כל הכלכלנים שלמדו מההיסטוריה ממליצים לממשלות
להוציא הרבה יותר כסף ולא להעלות מסים, כאמצעי ליציאה מן המשבר. איך מוציאים יותר
כסף בלי להעלות מסים? לוקחים הלוואות. וזה בדיוק מה שעושות כל ממשלות העולם.
אם ממשלה לוקחת
הרבה הלוואות , איך היא תחזיר את הכסף? בגלל השאלה הזו "מדרגי אשראי"
עוקבים בעירנות אחרי כמות החובות שממשלה יוצרת. כאשר לדעתם יש סכנה שהחוב תופח מדי
הם מורידים את דירוג האשראי של המדינה שבה התופעה ארעה . יעני, יש סכנה. ועכשיו,
כך למדנו מעמוד 4, העולם נמצא שם.
טיפשות ישראלית
כאשר מורידים
דירוג אשראי של מדינה היא נאלצת לשלם ריבית יותר גבוהה כאשר היא מחפשת הלוואות
מחו"ל. ממשלת ישראל, בטיפשות, גייסה לא מכבר הלוואות בסך 4 מיליארד דולר
בחו"ל והפיקנטית שבהן היתה הלוואה של מיליארד דולר ל – 100 שנה בריבית של 4.5%
והמשמעות היא שלאורך תקופת ההלוואה הממשלה תשלם ריבית בסך 4.5 מיליארד דולר.
פאניקה של נתניהו?
בנק ישראל מחזיק
140 מיליארד דולר. לכן ישראל לא צריכה דולרים. יש מחסן דולרים גדול. אם הממשלה
זקוקה לדולרים היא יכולה לפנות למחסנאי. וכך זה יכול להיעשות:
שלב א. הממשלה
מנפיקה אגרות חוב בשקלים.
שלב ב. בנק
ישראל מדפיס שקלים וקונה את אגרות החוב האלה.
שלב ג. הממשלה
לוקחת את הכסף וקונה מבנק ישראל – המחסנאי – את כמות הדולרים שהיא צריכה.
אם אתם חושבים
שאני מבלבל את המוח בתרגיל הזה אז הנה המידע. על אמת הממשלה לא זקוקה לדולרים. היא
בעיקר זקוקה לשקלים. לכן, כבר כמה חודשים שהיא עושה את שלב א' וב' דלעיל. וכך יש
לה שקלים להוצאות שלה. למשל השבוע: לשלם את המענק של 750 שקל לכל אזרח.
מכיס לכיס
בנק ישראל משלם 0.1%
ריבית לבנקים על כסף שלהם המופקד אצלו. מה רע שיקנה אגרות חוב ממשלתיות בריבית
זהה? ממילא זה חוב של כיס ימין ציבורי
לכיס שמאל ציבורי. כאשר לא צריך מט"ח, דירוג האשראי להלוואות מחו"ל יכול
להיכתב על הקרח. לא משהו שצריך להדאיג את האדם הסביר.
אלא אם כן האדם
לוקה בפאניקה.
