ב.נ. קנה וילה
בקיסריה. האיש מוכר בישראל כמי שנוהג לקנות דברים בכספם של אחרים. מה שאיפשר לו
להקים בריכה, גינה לתפארת מסביב לה וגדר המונעת כניסת לא רצויים.
ש.ג. בנה בית
בעמק בית שאן. הוא לא כל כך מוכר כמו ב.נ., אבל גם הוא מימן את הבית, הדשא והבריכה
מכספם של אחרים. במקרה הזה מכסף שהממשלה העמידה לרשותו. הממשלה אף בנתה גדר סביב
ביתו המונעת כניסת לא רצויים.
כדי לדייק
בהשוואה הזו ש.ג. לא מתנגד שתושבי בית שאן ואחרים ישחו בבריכה. שישכשכו בבריכה –
זה בסדר גמור. אבל לא מקובל עליו שהם ייכנסו בשער שבגדר.
תושבים מבית שאן
מוחים עתה על הבריכה שש.ג. הקים ועל הגדר שמונעת מהם להיכנס לבריכה. הם, וגם תושבי
אור עקיבא הסמוכה לקיסריה לא מוחים על כך שב.נ. לא מאפשר להם להיכנס לשטח המגודר
סביב הבית והבריכה.
הנה לכם הסבר
מדוע אני לא אוהב דיונים קנייניים. הצביעות חוגגת ולא יוצאים מזה טוב.
אלא שהעמדה של
שלמה גלזר, מזכיר קיבוץ ניר דוד, מותקפת בשצף קצף בידי אנשים הנחשבים כאוהביו של
בנימין נתניהו. ולאחרונה העניין תפס תנופה כאשר "השמאל" מוקע על אדישותו
למאבקם של תושבי בית שאן – המזרחיים - על גזילת מי נחל האסי בידי הקיבוצניקים –
האשכנזים. והעניין מודגש על רקע מאבק דומה שהתנהל סביב החלטת עיריית עפולה לסגור
את הפארק העירוני בפני, איך לא, ערבים מהאזור. או אז "השמאל" זעק
גזענות. ועתה הוא נדם.
פינוי גזעני
אם כך יש לנו
ויכוח שהוא לא רק קנייני-מעמדי אלא אף בענייני הגזע. הכל בשם "צדק
חלוקתי". כאשר מצדדי הצדק הזה תמיד
מתקשים להסביר ממי לוקחים (חוץ מהקיבוצים) ולמי נותנים (חוץ מתושבי הגזע
המזרחי-יהודי). לעניינים האלה יימצא פתרון בסופה של כתבה זו שתעסוק עתה בהיבט
לכאורה אחר, שולי, של הוויכוח.
ד"ר רויטל
עמירן היא מומחית לתנועה הציונית. במאמר ב"הארץ" תקפה את
"השמאל" הצבוע. היא הצביעה על כך שהפתרון הוא לפנות את מקצת תושבי ניר דוד, כפי שפינו את תושבי גבעת עמל שבתל אביב.
ראשית, להגיון
של עמירן. אפשר להבין מההשוואה הזו שהיא תמכה בפינוי תושבי גבעת עמל, ולכן, בהתאם
לתקדים המבורך ההוא, ראוי לפנות את תושבי רמת דוד. אבל אני מוכן להמר רבבת שקל שהיא
חושבת היום וחשבה אז שפינוי גבעת עמל היה בלתי ראוי.
שנית, מעניין
שעמירן, חוקרת הציונות, מתחילה את ההיסטוריה של הפינויים עם גבעת עמל. מה עם
הפינוי של ג'אמסין אל ערבי? על קרקע הכפר הזה נבנתה אותה גבעת עמל. האם עמירן,
כחוקרת הציונות, בדעה שפינוי הכפר הערבי למען הכפר היהודי היה עוול בלתי נסלח?
בדיוק כמו פינוי גבעת עמל היהודית-מזרחית למען שכונת בבלי היהודית-אשכנזית? או שמא,
ומזה אני חושש, לפנות ערבים היה ונשאר תקין לחלוטין. ואחריהם בסולם הראוים לפנוי היהודים
האשכנזים. הכל למען היהודים המזרחיים העשוקים בידי ממשלתם.
שלישית, קצת סדר
פוליטי. בארץ אין היום שמאל. והכאילו שמאל שהיה כאן פעם, מעולם לא היה בממשלה. ואם
עמירן חושבת שממשלות מפא"י/מערך/עבודה היו שמאל אז הנה התמונה: הם תמיד פינו
ערבים. לעומת זאת ממשלות הימין הן אלה שפינו יהודים. זה קרה בגבעת עמל. וזה קרה
בהתנתקות של ממשלת שרון-נתניהו.
שביל לכל דיכפין
ועכשיו לפתרון
הסוגייה הקניינית. באנגליה של לפני מאות בשנים הפריטו את הקרקעות הציבוריות ובכך איפשרו
לעשירים לקבל את רוב הקרקע הציבורית. אלא שלתהליך הזה היה תנאי: כל מי שמגדר את
הקרקע שלו חייב להשאיר מעבר בגדר ושביל לכל דיכפין. מי שמטייל היום בשדות אנגליה
מכיר את public foot paths שפתוחים למעבר לכל.
אז הנה הפתרון:
יואילו ש.ג וב.נ. וכל מי שמגדר את רכושו בשטח של למעלה מ – 500 מ"ר לסלול
שביל מעבר לציבור הן אל הבריכה עם המים שמספקת הממשלה והן עבור המטיילים להנאתם.
כך לא יהיה צורך לפנות אף אחד. פינוי הוא חטא.
זה גם יותר זול
מההצעה של עמירן לתת פיצוי למפוני ניר דוד כפי שניתן לתושבי גבעת עמל. מה, עוד ניתן לאשכנזים המפוחלצים האלה מיליארדי
שקלים?
