ההסדרים החברתיים לעת מגיפת הקורונה יצרו מעמד חדש: בטלנים מקבלי שכר. זה התחיל עם הסגר ומתן האפשרות למעסיקים להוציא עובדים לחופשות ללא תשלום. במקביל הוחלט כי העובדים האלה יהיו זכאים לדמי אבטלה על אף שפורמלית הם כלל לא מובטלים. בחודשים הראשונים הזכאות לדמי האבטלה היתה מוגבלת לתקופה קצרה. אלא שעם התמשכות המגיפה הוחלט כי הזכאות לדמי אבטלה תימשך עד קיץ 2021.
אחת התוצאות של הסגר
והסדר החל"ת עם דמי אבטלה היתה ששיעור האבטלה זינק מעלה. בהשוואות בינלאומיות
ישראל זינקה לצמרת המדינות המובטלות. במדינות אירופה ההסדר החברתי היה שונה. שם הממשלה
שילמה למעסיקים כדי שימשיכו להחזיק עובדים. כספית שתי השיטות אינן שונות מהותית –
הכל תלוי בסכום הסבסוד לעומת סכום דמי אבטלה. אבל מבחינה סטטיסטית הפער היה ענק.
המודל הגרמני – כך נקראת שיטת סיבסוד המעסיקים – נחשב להצלחה כי נרשם בו שיעור
אבטלה נמוך יותר.
ללמדנו שנראות
סטטיסטית היא בעלת ערך, לפעמים אף יותר מהמציאות.
וגם הזדמנות
לזרוק קצת רפש. הטענה היא שבשיטת החל"ת עם דמי אבטלה מעודדים את השכיר המובטל
להיות בטלן. במיוחד כאשר ברור לאותו מובטל שהוא יוכל להמשיך לחיות מדמי אבטלה עוד
10 חודשים. מובטל כזה הופך עד מהרה לבטלן שניזון מדמי אבטלה. הוא שנאמר בטלנים
נמאסתם.
במודל הגרמני
התוצאה הכספית היא זהה. העובד המסובסד הוא בפועל מובטל אבל פורמלית הוא עובד.
לפיכך הוא לא נמאס עלינו, כלומר על אותם כלכלנים ומומחים שחושבים שוב שגרמניה מעל
לכל.
לפיכך אין פלא
שכאשר סיסמת הבטלנים נמאסתם נשמעה תחת קורת הגג של המודל הכלכלי נמצא מיד המזור
למחלה החברתית החדשה: להוריד את דמי האבטלה.
בתגובה לתרופה
הכל כך יעילה הזו נטען כי הסטטיסטיקה משקרת. שיעור האבטלה הנמדד מוטעה. כי חלק
מאותם מובטלים כלל אינם בטלנים אמיתיים אלא רמאים מרושעים. הם רשומים בשרות
התעסוקה כמובטלים ומקבלים דמי אבטלה. ובמקביל הם עובדים "בשחור". כלומר
עובדים תמורת מזומנים מבלי שהמעסיק רושם את ההוצאה בספרי החשבונות, ובלי לנכות מס
במקור. ויש לכך תימוכין פיננסים: לעת הסגר בנק ישראל נאלץ להדפיס הרבה מאוד שטרות
כדי למלא את הביקוש לכסף השחור. והממשלה אפילו נתנה פטור מסגר כדי לבקר בכספומט.
אז לך תדע.
הקיצבה גדולה מהשכר
בארה"ב בחרו בהגדלת דמי אבטלה כתרופה לסגר. התוספת היתה בסכום של $600 לשבוע. הרעיון הכלכלי היה פשוט למדי: למפוטרים או חל"תניקים אין אופציה של עבודה. לכן צריך לתת להם אמצעי קיום. לא רק כנדיבות לעת צרה אלא משיקול כלכלי קר: לספק ביקוש ער כדי ליצור תעסוקה. במסגרת זו הממשלה שם גם נתנה מענק חד פעמי לכל אזרח בדומה למה שנעשה בישראל.
מפלגת
"בטלנים נמאסתם" כמובן הרימה קול צעקה. ולפיכך חברו שני כלכלנים לבדוק
את העניין. כלומר לבדוק האם מקבלי דמי אבטלה המוגדלים אכן לא מחפשים עבודה או
מסרבים להצעות עבודה. חשוב לזכור כי ל - 68% ממקבלי דמי האבטלה בארה"ב לא היה
כדאי לקבל הצעת עבודה בשכר שקדם לסגר. זאת בגלל שדמי האבטלה היו כל כך נדיבים.
הממצא העיקרי:
להד"ם. למעט כמה מקרי קיצון התופעה של סירוב לעבוד לא קיימת גם בעת דמי
האבטלה המוגדלים. רוב המובטלים שמצאו עבודה חדשה העדיפו לוותר על דמי האבטלה
(שברוב המקרים עולה על המשכורת המוצעת להם) ולהתחיל לעבוד בשכר.
עבודה, אפשר
לומר, היא לא רק כסף.
