למה טועים החזאים

באביב של השנה שעברה פירסמה קרן המטבע הבינלאומית הודעה על המצב הכלכלי בעולם. מעטים זוכרים הודעה כה אופטימית. באופן מיוחד טרחה קרן המטבע לציין לשבח את המצב הכלכלי באסיה, ובתוך היבשת הזו את ההתאוששות הניכרת בכלכלה היפאנית.

 בקיץ של אותה שנה נפלה תאילנד. אחריה התמוטטו רבות ממדינות אסיה. יפאן היתה ונשארה על הקרשים.

פישר ורוסיה


 בראש המחלקה הכלכלית של הקרן עומד פרופ' סטנלי פישר. הקרן המליצה השנה לרוסיה להיצמד לדולר מול המיתקפה כנגד הרובל. רוסיה הענייה נאלצה לבזבז מיליארדי דולרים במהלך נכזב, ולבסוף פגעה בעולם כולו בהודעה על אי תשלום החובות שלה.


 אז מה לנו כי נלין על ציפי גלים (ראש אגף כלכלה באוצר) וליאו ליידרמן (מנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל,(  שהנפיקו תחזיות, שהתבררו כמוטעות, על מצבו העתידי של המשק הישראלי?

טעות היא הנורמה


 קל לראות שלחזאים אין מושג קלוש. ההאטה הכלכלית החלה באמצע ,'96  פחות או יותר עם עליית הליכוד לשלטון. את התפנית הכלכלית, מצמיחה להאטה, אף אחד לא חזה. לפחות לא במסמכים פומביים מאותה עת. האוצר ובנק ישראל חזו באוקטובר '96  כי ב'97-  תהיה צמיחה של .4%  בפועל היתה צמיחה של כחצי מהשיעור הזה. שנה מאוחר יותר, באוקטובר ,'97 טענו גל-ים וליידרמן, כי צפויה לנו צמיחה של כ3%-  ב.'98-  לפי אומדני הלשכה לסטטיסטיקה נגיע פחות או יותר לחצי מזה.


 טעויות החיזוי הן גדולות יותר, ככל שגדל הזמן בין מועד התחזית למועד המימוש. באוקטובר '96  צפו לנו החזאים צמיחה של 5%  לשנת .'98  באוקטובר  '97  כבר צנחה התחזית לכ.3%-


  אפשר לראות עקביות בתחזיות: האוצר ובנק ישראל תמיד מבטיחים, כי בעתיד הרחוק יהיה מצוין. עכשיו קצת קשה, בשנה הקרובה יהיה קצת פחות קשה, ובשנה שלאחר מכן יבוא המשיח הכלכלי. רק מה? המועד לא תואם עם המשיח.

תחזיות כלכליות ואסטרולוגיה


 מדוע יש טעויות גדולות כאלה? פרופ' אבישי ברוורמן, כלכלן ונשיא אוניברסיטת באר-שבע: „יש במקצוע הכלכלה שחצנות לא קטנה. רבים מהכלכלנים מדברים בביטחון רב על המצב ועל התחזיות שלהם. בין השאר כי אף אחד לא נענש על טעויות חיזוי. כלכלן פיליפיני אמר לי פעם, כי תחזיות כלכליות עושות שם טוב לאסטרולוגיה."


  מה שברוורמן מתכוון הוא, שב20-  השנה האחרונות השתלטה על הכלכלה תיאוריה שנחשבה מנצחת. כל עוד הכול מתנהל כשורה, ובצורה יציבה, קל לחזות את העתיד. מה שהכלכלנים עושים זה להסתכל על העבר, לחפש ולמצוא תוואי התנהגות, ואז לומר: מה שהיה הוא שיהיה. כאשר, לפתע, יש מהפך, הכלכלנים מאבדים את הצפון.


 וכך סטנלי פישר לא ראה את קריסת אסיה, אפילו תוך כדי ההתמוטטות עצמה. וכך גל-ים וליידרמן לא ראו את ההאטה הכלכלית שלנו. מדוע? כי בעיקרו של דבר הם לא מבינים על אמת איך הכלכלה פועלת. ברוורמן קורא לכלכלנים להצטנע. קשה להאמין שהם יקבלו את דעתו.


 לפחות שיקחו את העצה הידועה הבאה, שלאחרונה שמעתי אותה מפי פרופ' דיוויד קאטלר מאוניברסיטת הרווארד: „אם אתה חוזה נתון כלכלי, אז אל תיתן את השנה שאליה מתייחסת התחזית. ואם אתה נותן תחזית לשנה ידועה, תצניע את הנתונים. בשיטה הזו, במקרה הרע, לפחות לא יתפסו אותך על חם."  
21.12.1998

שתפו:

אשכנזים ומזרחיים נגד מזרחיים

גברים  אשכנזים אינם רוכשים אמון בגברים ממוצא מזרחי, והפתעה: גם גברים מזרחיים  אינם מאמינים בבני מוצאם אלה תוצאות מחקר שערכו 3 חוקרים מאוניברסיטאות ת"א וחיפה בקרב סטודנטים נשים, לעומת זאת, אינן מפלות על–פי מוצא וגם אינן מופלות לרעה

 נניח שאת, הקוראה, מנהלת סניף בנק. שני קליינטים מבקשים הלוואה בסכום זהה. לשניהם פרופיל כלכלי זהה: הם בעלי אותה הכנסה, אותו גיל, אותו אוברדראפט, אותו מקום עבודה. האם יש איזושהי סיבה לתת את ההלוואה לאחד ולא לשני? האם העובדה שאחת הלוות היא אשה תביא לשינוי ההחלטה?

 ואתה, הקורא, נניח שמונית לאותו תפקיד, ומולך ניצבת אותה דילמה. האם תחליט כי שני מבקשי ההלוואה יזכו ליחס זהה? האם תשובתך תשתנה אם שמו של האחד מזרחי ושמו של השני קצנשטיין?

 במילים אחרות ,האם אנחנו גזעניים?
שתפו:

ישי רע לעניים



הנתונים מלמדים כי בימי כהונתו של שר העבודה, אלי ישי, הורע מאוד מצבם של העובדים – במיוחד אלה שהם יוצאי עדות המזרח




 מאתמול חוגגים אצלנו את „יום העוני."  כמו „יום האם" שהומר ב„יום המשפחה," יש יום אחד בשנה שבו עושים חגיגה לעניים. בטלוויזיה ראינו תמונות איומות. העיתון מלא היום בסיפורים מדכאים. ומחר יום חדש, ולא נודע כי בא עני בקרבו.

שתפו:

יותר נתניהו מביבי



קריאה במסמך שפרסם יו"ר מפלגת העבודה, „תוכנית ברק: מתווה דרך לבניית ישראל מבית ומחוץ," מלמדת שבענייני כלכלה וחברה ברק הוא אכן „תואם ביבי"



 אהוד ברק נמנה עם אלה החושבים כי בשנה הקרובה יהיו בחירות חדשות. הוא לא רק מאמין, הוא גם פעל במרץ להביא את הממשלה הנוכחית לסוף דרכה. מפלגתו הגישה הצעת חוק להקדמת הבחירות, ובימים אלה פרסם יו"ר מפלגת העבודה את „תוכנית ברק: מתווה דרך לבניית ישראל מבית ומחוץ." אולי לא קוראים לזה מצע, אבל המסמך נקרא כמו תוכנית העבודה של מועמד העבודה לראשות הממשלה. ברק הולך לעשות לנתניהו מה שנתניהו עשה לפרס.

שתפו:
עושר ואושר

ד"ר ריצארד קארלסון,  אל דאגה, מותר להרוויח כסף! תרגום: דרורה בלישה, מטר, 239 עמ' 


 מהי הדרך אל העושר? מאות שנים עסקו כלכלנים ושאר חוקרים במדעי החברה בשאלה המסקרנת הזאת. אפשר לסכם את מימצאי הידע האנושי באופן הבא: להיוולד עשיר. זו הדרך הקלה והבטוחה בדרך אל העושר.
שתפו:

כאן אסור לשבות


בעוד במפרץ מקסיקו משתוללת הסופה גוסטב, כאן בארץ משתוללת סופה מסוג אחר. הסופה שלנו היא השביתה-עיצומים של עובדי הנמלים, שאינה דבר של מה בכך כי אם "שביתה פוליטית." מדובר בהמצאה ישראלית. כאשר עובדים שובתים בסולידריות עם עובדים אחרים – זו  "שביתה פוליטית ."כאשר הפרופסורים התלבטו בשביתתם בשנה שעברה אם לכלול בה תביעה לתוספת משאבים להשכלה גבוהה, הוסבר להם כי בכך תהפוך שביתתם ל"שביתה פוליטית," האסורה על-פי דין.

שתפו:

חוקרים במופלא מהם

האוצר ובנק ישראל מסכימים, כרגיל, רק על דבר אחד: שכר המינימום הרסני למשק. העובדות אומרות אחרת? אז מה


 שר האוצר, אפשר לומר, עמל רבות להקהות את עוקץ יחסי האוצר עם בנק ישראל. אבל גם תמיכתו של יעקב נאמן במדיניות המוניטרית של בנק ישראל לא שינתה דבר ביחסים אלה. אף פעם לא שררה אהבה בין האוצר ובנק ישראל. בשנים האחרונות שוררים טינה, בוז וזלזול. לכן, כאשר יש הסכמה בעניין מסוים בין שני הגופים האלה, עם ישראל צריך להיכנס לבונקר.


 הנושא עליו מסכימים כלכלנינו הבכירים הוא הנזק הכלכלי של שכר המינימום. יותר שכר מינימום, הם מספרים, שווה יותר אבטלה. מבין „גורמי המדיניות" שהביאו למיתון הכלכלי, מציין משרד האוצר את שכר המינימום כגורם ראשון במעלה. מבין הגורמים המונעים את „חזרת המשק לתוואי צמיחה מהיר" מונה בנק ישראל את „עליית השכר הריאלי, ובפרט עליית שכר המינימום."

מנהלים מול פועלים


  לעולם – הנה עוד הסכמה, הפעם בשתיקה, בין שני הגופים הבכירים בכלכלתנו הציבורית – לא יוזכרו משכורות המנהלים כגורם כלכלי שלילי. מדוע? כי שכר המינימום נקבע בכנסת. ואילו שכר המנהלים נקבע בשוק העבודה, בתחרות חופשית, קודש הקודשים של הכלכלנים.  העובדה ששכר המנהלים נקבע במועצות מנהלים,  בהליכים נוסח „אתן לך ותיתן לי,"  אינה מעניינת את כלכלני הסקטור הציבורי ששאיפתם האולטימטיבית היא ליהנות מכורסאות ניהול בסקטור הפרטי.


 כמו שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, כך הלקאת שכר המינימום היא מפלטו של הנבל הכלכלי. עד כאן דברים מוכרים.

טקסטיל ומסעדות


 לאחרונה קיימה האגודה הישראלית לכלכלה את הכינוס השנתי שלה. אחת מקבוצות העבודה עסקה בשאלה מהי השפעת שכר המינימום. קרנית פלוג, ניצה קסיר ויונה רובינשטיין חקרו את הקשר בין שכר המינימום והתעסוקה בענפים שיש בהם, יחסית, הרבה כוח אדם בעל מיומנות נמוכה. מעשית, המחקר התמקד בטקסטיל ובשירותי מזון. כצפוי, הקשר בין שני המשתנים היה כזה: העלאת שכר המינימום מקטינה את התעסוקה בענף הטקסטיל. בענף שירותי האוכל לא נמצא כל קשר כזה.


 מדוע שכר המינימום קטלני כל-כך בטקסטיל, ופחות קטלני למלצרים ומלצריות? תשובת החוקרים נוגעת למידת החשיפה של הענף לתחרות מול יבוא. בטקסטיל, העלאת שכר המינימום גורמת אבטלה,  משום שבעלי המפעלים לא מסוגלים להעלות את מחירי החולצות בהתאם לעליית השכר. לעומת זאת, העלאת שכר המלצריות לא יוצרת אבטלה, כי בעלי המסעדות כן מסוגלים להעלות את מחיר הארוחה, בהיעדר תחרות מול מסעדות מיובאות.

 הנה, על-כן, ממצאי חוקרים מהמעלה הראשונה, המצדיקים את טענות האוצר ובנק ישראל על חטאי שכר המינימום. האומנם?

אפילו המינימום לא נאכף


 בני פפרמן מהרשות לתכנון כוח-אדם הציג ממצאים, על-פיהם דווקא בטקסטיל אין אכיפה של ממש בנושא שכר המינימום. בכל ענפי המשק, טען פפרמן, כ11%-  מהעובדים מרוויחים שכר נמוך משכר המינימום – פי שניים בהשוואה לתקופה שלפני עשר שנים. בענף הטקסטיל גדל שיעור העובדים המרוויחים פחות משכר המינימום מחמישית לבערך רבע. בענף שירותי האוכל הממצא יציב: רבע מהעובדים משתכרים פחות מהמינימום החוקי.

 מה שפפרמן מספר הוא שאולי מחוקקינו מעלים את שכר המינימום בספר החוקים, אך הממשלה שלנו מתקשה באכיפה. מכאן לא קשה להגיע למסקנה שאולי שכר המינימום הוא נורא בתיאוריה, אבל לא ממש אפקטיבי בפרקטיקה.


 גם תורת המחירים לא כל-כך מסייעת לממצאי המחקר. החוקרים, שלושתם ממחלקת המחקר של בנק ישראל, השתמשו בנתונים משנות ה70-  ומתחילת העשור. אני הסתכלתי השבוע על נתוני .1998 -1993  סעיף „ארוחות במסעדות" במדד המחירים לצרכן עומד כיום על 157 נקודות, 2 נקודות בלבד מעל מדד המחירים הכללי. לעומת זאת, שכר המינימום עלה בכ24%-  מעל למדד. מסקנה: שכר המינימום עלה, המחירים לא עלו באופן חריג, ודבר לא קרה לתעסוקה.


 יעל ארטשטיין היתה בעבר במחלקת המחקר של בנק ישראל, והיום היא במכללה האקדמית בתל אביב. ארטשטיין מצאה כי שוק העבודה שלנו, בניגוד למה שחושבים רבים, הוא גמיש למדי. יותר גמיש מזה של בריטניה, למשל. לעניין שכר המינימום היא מצאה כי הוא אינו משפיע על התעסוקה, לפחות לא ברמה של כלל המשק. אולי במפעל פלוני, היא מציינת, העלאת שכר היא בעיה. אבל במשק בכללותו לא נמצאו ראיות להשפעה השלילית של שכר המינימום.


 מה משמעותם של המחקרים החדשים? אין מקום למסקנה כי שכר מינימום אינו גורם בעל משקל כלכלי. אך רחוקה הדרך עד להחלטיות שבה פקידינו הלא-מלומדים גורסים כי כל שינוי בשכר המינימום הוא הרסני. יש בהחלט מקום להעלאה מבוקרת ואיטית של שכר המינימום. יהיו מפעלים שייאלצו

להיסגר. סביר שהמפעלים האלה היו נסגרים ממילא, או שהיו מתקיימים רק בזכות שכר רעב.
2.6.1998
שתפו:

מדינה בת 50

 
מה ההבדל בין שר האוצר הראשון, אליעזר קפלן, לבין שר האוצר היום, יעקב נאמן? הקונספציה, או נכון יותר היעדרה על הפרצוף הכלכלי של מדינה בת 50

 חמישים שנה אחרי, יש למדינה שלנו פרצוף כלכלי שונה לחלוטין ממה שהיה כאן אז. יש שיאהבו את הפרצוף הזה. יש שיאמרו שהוא בלתי נמנע. יש שישנאו אותו. המייסדים, זה בטוח לחלוטין, לא היו מזהים אותו. ואם בכל זאת אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון, היה מזהה את כלכלתו של יעקב נאמן הרי זה בזכות העברית והשנור – שני הדברים שהיו אז, ונשארו עד היום.

 אשתקד קיבלנו מתנות מחו"ל בסכום עתק של 8 מיליארד דולר. לפני חמישים שנה זה היה הרבה פחות. המשנורר התחלף. השנורר זה אנחנו. כאז כן עתה, בלי השנור אנחנו קרובים לחיסול.

 מהם תווי הפנים הכלכליות שלנו? איך הם נולדו? מי יילד אותם? הנה סיפור על פרצוף ללא איפור.

שתפו:

סליחה,טעות בניבוי


מדוע נכשלים הנביאים הכלכליים מדי חודש, ומדוע הם יוסיפו להיכשל

הידיעה ב" ידיעות אחרונות" התחילה כך: "במשרד האוצר, בבנק ישראל וכהתאחרות התעשיינים הופתעו כשהתפרסם מדד המחירים לצרכן'' .זה קרה בסוף השבוע שעבר. זה קרה כמעט בכל אחר משבעת החודשים האחרונים. החזאים הכלכליים טועים באופן סיטונאי. מה קרה לנבואה הכלכלית?

שתפו: