מדוע נכשלים הנביאים הכלכליים מדי חודש, ומדוע הם יוסיפו להיכשל
הידיעה ב" ידיעות אחרונות" התחילה כך: "במשרד האוצר, בבנק ישראל וכהתאחרות התעשיינים הופתעו כשהתפרסם מדד המחירים לצרכן'' . זה קרה בסוף השבוע שעבר. זה קרה כמעט בכל אחר משבעת החודשים האחרונים. החזאים הכלכליים טועים באופן סיטונאי. מה קרה לנבואה הכלכלית?
החיזוי הכלכלי היה מאז ומעולם מוערך מדי. החזאים התחלקו לשתי קבוצות: חזאים שמרנים שניבאו כי מה שהיה הוא שיהיה; ומנבאי תפניות, שזכו לתשומת לב בין שניבאו שפל עמוק ובין שניבאו גאות כלכלית. יש כלכלן אמריקני אחר שהתהדר בחיזוי ההתמוטטות הכלכלית של מדינות מזרח אסיה. רק אחד. כלכלנים, מה לעשות, לא מצליחים בנבואה,לא כאן ולא שם.
מדברים מהפוזיציה
יש שתי סיבות טובות לכישלון הנבואה הכלכלית. הראשונה, מי שבאמת יורע,ישמור את המידע לעצמו ויפעל כדי להפיק ממנו את המקסימום. למידע כלכלי, מטיבו, יש ערך רק כאשר הוא אינו ידוע לכל. מי שיודע, למשל,שמדד המחירים לצרכן עומד לרדת וימכור בשקט את אגרות החוב שברשותו - ירוויח הון. אם יגלה את המידע, מחירי האגרות ירדו מייד.
בדרך כלל, הנביא הכלכלי הוא גם בעל עניין, בדרך כלל הוא מנהל ביזנס שמידע כלכלי הוא סחורה חשובה בו. כאשר הוא נותן פירסום למידע שבידו, הוא עושה זאת לאחר שניצל את המידע לטובתו או לטובת הגוף שבו הוא פועל. הוא כבר הרוויח. עתה לא נותר אלא להשתטות.
בעיקר לא יודעים
שנית, יש רק כמה נביאים כאלה, כלומר שיודעים ולא רצים לספר. רובם לא יודעים. כלומר הם יודעים לומר מה צפוי כאשר מה שצפוי הוא מה שהיה. כאשר הכלכלה מתנהלת על מי מנוחות, זה קל וטריוויאלי. אבל כאשר הכלכלה מתנהגת באופן מוזר, הנביא הכלכלי נתפס עם מכנסיים מופשלים. זה מה שקרה עם האינפלציה שלנו. מאוגוסט אשתקד היא מגלה סימנים של התנהגות רעה מהבחינה הנבואית. לא אחוז לחודש, כבעבר, אלא קרוב לאפס. תפנית שאף אחד,לא שיער,לא ירע ולא חזה אותה. בבת אחת הפכה אינפלציה של כ־10 אחוזים לשנה לאינפלציה של פחות משני אחוזים לשנה. כל החישובים הכלכליים לא מסתדרים, והנביאים כושלים מרי חורש בחודשו.
אבל אל דאגה: אם יתייצב המצב, הנבואה תתאושש, עד לתפנית הבאה. מדוע לא מצליחים הכלכלנים לאתר את התפנית הכלכלית במועדה? מאז ומעולם התאפיין המשטר הכלכלי במערב בתהפוכות שלא הוכנו במועדן. אלא שעתה המצב מחמיר. השלטון המרכזי, בין שמדובר במשרד אוצר ובין שמדובר כבנקים מרכזיים, מאמין באי־מעורבות ממשלתית. לשיטתו,הממשלה אולי מסוגלת להעביר כסף מאחד לשני, אבל היא לא מסוגלת להצמיח את הכלכלה. בתנאי משבר נוסח מזרח אסיה היא יכולה להכות באזרחיה, לייצר אבטלה ולהעלות את הריבית, אבל לא לנווט משק לתנופה. היא גורסת שרצוי להפריט כל דבר שזז, אסור לממשלה להקים ביזנס שירוויח ויספק תעסוקה.
אם אפשר לנבא מה יקרה לנבואה לאחר הליברליזציה במטבע זר - הניבוי הוא שכאשר הממשלה תוותר על עוד נתח מעורבות, כאשר לא נהיה עוד כבולים עם רכושנו לאדמת המולדת ושר האוצר לא יוכל לשים יד על כספנו - הנביאים, נעבעך,יידעו עוד פחות על תפניות כלכליות שיבואו עלינו ויאבדו את מעט כוח הנבואה שנותר להם.
19. 4. 1998
