כשסטלין, מאו ובנט נפגשים


אחרי שגומרים להקיא מהגזענות השופעת מההחלטה של משרד החינוך לפסול את "גדר חיה" ספרה של דורית רביניאן, ראוי להודות שטוב עשה המשרד בליל הבדולח הספרותי שלו.

ראשית, כי לטעמי הספר מייגע, הרעיון נדוש והביצוע יבשושי ולא משכנע. כמו הרבה ספרים אחרים, יש להדגיש, שהמשרד דווקא מאשר לשימוש.

שתפו:

מוחרגים לרעה


המראיין: שלום לכם הצופים. הערב מתארח בתכניתנו שר האוצר, משה כחלון. אתם מוזמנים להעביר אלינו את שאלותיכם לשר.

האזרח ק': תחילה אני מבקש לברך אותך על ההישג הנדיר: גם מנעתם  שביתה וגם השגתם הסכם דיפרנציאלי שנותן יותר למקבלי שכר נמוך על חשבון מקבלי שכר גבוה.

שר האוצר: תודה, תודה. ניסינו להכניס נורמה חדשה ליחסי עבודה ואני מודה לשותפי ורעי יו"ר ההסתדרות.

המראיין: מה שאלתך האזרח ק'?
שתפו:

הדוקטורית והפרופסור



נדמיין שקבוצת חמושים מרצועת עזה פורצת בלילה לישוב בעוטף עזה,  משתלטת עליו ומחזיקה 20 בני ערובה. בכל שלוש שעות נקשר בן ערובה לשער הכניסה והחמושים מאיימים שאם צה"ל ינסה לפרוץ – בן הערובה יירצח. הצבא לא משתכנע, מנסה ותוך שתי דקות נרצח הראשון.
אחרי שלושה ניסיונות ושלושה הרוגים מורה הקבינט הביטחוני לצבא לעצור. עוברת שנה ודבר לא זז.
מה דעתכם על שר הביטחון וראש הממשלה?
שתפו:

היה עוני?



ההתרגשות לא היתה ממש גדולה. שיעור העניים בישראל הוא בערך 25% מהנפשות ו -31% מהילדים – די דומה למה שהיה בשלוש השנים שקדמו לדו"ח האחרון. עמותת לתת טוענת שהביטוח הלאומי – המופקד על דו"ח העוני – לא עושה עבודתו נאמנה. לשיטת העמותה המספרים גדולים בהרבה. הם מצאו כ – 2.5 מיליון נפשות עניות (30%) מהם כמיליון ילדים – 35%. והתחושה הרווחת שיש בשני הדו"חות הגזמה פראית. "איך זה שלפי הסטטיסטיקה יש כל כך הרבה עניים ואני לא רואה אותם" היא התגובה השגרתית.
שתפו:

כמה תמלוגים?


יוסי קליין עיתונאי "הארץ" עסק בטורו באותו מתווה גז אומלל שכל כך מעסיק את הפוליטיקאים וחלקים בציבור המתנגדים להסכם שמציעים  הממשלה ותאגידי הגז.

קליין שואל, בהומור מריר ונפלא, למה עדיף שהכסף ("תמלוגים") יגיעו לח"כ בצלאל סמוטריץ' (ממפלגת הבית היהודי שזלזל בממצאי דו"ח העוני שמצא ששליש מהילדים חיים בעוני "יש לי 5 ילדים, 2 מהם לא עניים") או לציפי חוטובלי או ליריב לוין (ליכוד) כנציגי הממשלה ולא יישארו אצל יצחק תשובה ושאר טייקוני הגז. מה ההבדל הוא שואל וקולע בול למטרה – אם כי מהנימוקים הלא נכונים.
שתפו:

סיפור על כבל


י"ב הוא קשיש. את רוב שנותיו חי בימים שספר ועיתון הודפסו בעופרת. המילה דיגיטלי טרם הומצאה. הוא עבר משבר כאשר טלפון החוגה הומר במקשים וכמעט נשבר עם הסלולרי עם לחצנים. הסמרטפון חייב את ילדיו לתת לו קורס מיוחד ובהזדמנות זו למד להפעיל את הממיר המקליט לטלוויזיה.
לפני כמה חודשים הורתה בת הזוג להקליט את הסידרה "כפולים". בתום  מבצע ההקלטה התברר שפרק 8 לא הוקלט. "יש את זה באינטרנט" אמרו הילדים. "תחבר את המחשב לטלוויזיה."
שתפו:

מופרים לרעה



ישראל אינה מדינה אהודה במיוחד. האיחוד האירופי דורש ממנה לסמן מוצרים מהתנחלויות ואפילו האמריקנים מתנערים ממנה בעניין הזה. במצעד החינוכי ישראל גם כן לא משהו. בהישגים במבחנים בבתי ספר, ישראל יושבת לבטח בעשיריה התחתונה. עם הספר כותב בשגיאות כתיב ואולי זו הסיבה שאינו מבין את הנקרא.

אבל יש תחום אחד שבו ישראל היא משהו, משהו. באותן השוואות בינלאומיות ישראל היא מהבריאותיות שיש. דו"חות השוואתיים בבריאות מצביעים על תמותת תינוקות נמוכה ועל תוחלת חיים גבוהה. ככלל – מערכת הבריאות נראית טוב במיוחד בהשוואה לזו שבארצות הברית העשירה. אם מה שמעניין אתכם זה לחיות הרבה שנים עדיף כאן מאשר שם – גם אחרי הסכינאות והפיגועים ושאר מרעין.
שתפו:

שחיטת הפנסיה

"המחם שלך ארוך מדי" – כך יועץ ההשקעות בשיחת טלפון ובה הציע "לקצר אותו" מיד. מן הסתם הייעוץ הזה נמסר לכל הלקוחות ואם כולם יעברו לאגרות חוב קצרות מועד – קיצור המח"מ (משך החיים הממוצע) – התועלת הכספית תהיה אפסית.

למי שמתעניין בנושאים כאלה זהו הלהיט החדש בשווקי האג"ח. ההערכה הרווחת היא שהריבית עומדת לעלות. שהמדינה הראשונה באופנה החדשה תהיה ארצות הברית. בעקבותיה יצעד העולם כולו. ולכן מי שמחזיק אגרת חוב שפירעונה רחוק – "יאכל אותה בגדול". ומי שמחזיק אגרת חוב שפירעונה קצר – "יאכל אותה רק בקטן".
שתפו:

המחלה ההולנדית והגז הישראלי


על נפלאות "מתווה הגז" שנו רבותינו נתניהו, שטייניץ ושלום. ראשית, מדובר בעניין ביטחוני מסווג מהמעלה הראשונה ועל כן כונס הקבינט הביטחוני לדון ולהחליט. יש לקוות שהצנזורה לא תפסול שמדובר בצינורית גז שתחובר לישבנו של ראש המסיתים אבו מאזן ותוצת ברגע המתאים. שנית, מדובר בעניין בעל חשיבות אסטרטגית כי ישראל תהיה לספקית גז למצרים ולירדן שיודו לה הן מקרב הלב והן מעומק הכיס ובעיקר ידאגו להתנהג יפה מחשש לניתוק הגז – כפי שאנחנו נורא חששנו מניתוק הגז ממצרים.
שתפו:

נפלאות הגז


המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, הסביר השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת את הקשיים במניעת מונופול בהפקת גז טבעי. לדבריו הליך שהיה מביא לכך ששלושת השותפים בשדה הגז לוויתן (הגדול שהתגלה עד כה במזרח הים התיכון) היו מתחרים זה בזה היה לוקח 10-12 שנה. הקפאת הגז לתקופה כזו היה גורם לנזק גיאופוליטי עצום.
שתפו:

העושקים בע"מ



השיח הכלכלי במקומותינו מתנהל בשתי זירות. האחת - הממשלה והכנסת שם עסוקים בחלוקת השלל, כלומר הכסף הציבורי. בין אם בתקציבים ובין אם בהטבות מס, שאת כולן וללא יוצא מהכלל, היה מקום לבטל. כך נעשה  בשבוע שעבר עם התקציב וימשיכו עם מחלת הטבות המס בימים הקרובים.

זו טיבה של פוליטיקה מגזרית. במדינות אירופה המערבית והצפונית הפוליטיקאים מדברים בשם טובת הכלל. אצלנו הורידו מזמן את המסכות. "תגיד לי אם אתה חבר שלי – ואני אסדר לך תקציב או הטבה". ובכדי לכסות את ערוות ההטבה המגזרית שופכים כסף ללא הכרה וללא גבול על "מערכת הביטחון". כי זה מה שנשאר ל"עם הספר" – צבא, משטרה, מוסד ושב"כ – הגופים המעצבים את זהותנו הקולקטיבית.
שתפו:

קוו וואדיס KaDeWe?



נניח, משהו דמיוני, שמחר קמה בעזה מדינת חמאס. החמאס הוא אירגון טרור כי כך הגדרנו אותו. הוא שואף להרוס את ישראל ואת רומא ואת היהודים ואת הנוצרים. חמאס, מסביר המסביר, זה דאעש במסווה.  והמסווה, אם יודעים לחפש נכון, לא מסתיר את האמת.
מה אנחנו אמורים לעשות עם מדינת חמאס? הדבר אולי הכי מפתיע זה שאנחנו, ישראלים גאים ופטריוטים, לא מחסלים אותה. והיו לנו הזדמנויות כש"הם התחילו", כמאמר הילדים, ב"עמוד ענן", "צוק איתן" ועוד כמה מבצעים קטנים יותר.
שתפו:

סלקציה לא חינוכית


המשפחה מתגוררת בעיר גדולה. להורים ילד שאמור בשנה הבאה לעבור לחטיבת הביניים. בעיר יש כמה בתי ספר. שניים, דומים זה לזה, במרחק לא גדול מביתם ורק נתון אחד מבדיל ביניהם. במבחנים הכלל ארציים בבית ספר אחד הציון הממוצע היה 85 ובשני - רק 75.
המשפחה מתלבטת באיזה בית ספר לבחור. מה ההחלטה הכי נבונה שהם יכולים לקבל?
שתפו:

החיים באפס



מעניין שאף אחד לא שם לב. המומחים לענייני כלכלה סתמו ולא פירשו. והתקשורת, שאמורה לחפש חידושים והמצאות, הצניעה את המידע החשוב הזה. הנה הוא, על כן, לתועלת הציבור: מדד המחירים לצרכן עלה בחודש שעבר בעשירית (0.1%) האחוז! בראבו עלינו שסוף סוף נבלמה הגלישה מטה במחירים. חידוש מפליג לעומת החודשים האחרונים שבהם נרשמת ירידת מדד איטית. ולמי שתוהה במה בדיוק מדובר הנה התשובה: הממשלה שמה לעצמה יעד לאינפלציה של מינימום אחוז לשנה ומקסימום של שלושה. היא מפספסת, ובגדול. והנה מופיע לנו מדד חודש אוקטובר שאולי מסמן על תפנית – ובכל זאת – שתיקה.
שתפו:

בין הגז לגבינה



חידון בישראליות: מה היא הפחמימה שהעניים - כלומר  20% ממשקי הבית עם ההכנסה הכי נמוכה  - צורכים הכי הרבה ממנה?

 א. אורז   ב. לחם אחיד   ג. פיתה   ד. סוכר.

ברשימה הזו קל להגיע לפחמימה הכי פחות נצרכת על ידי כלל העניים וכלל הצרכנים גם יחד: לחם אחיד. לכן ממשלת ישראל מטילה פיקוח על מחיר המוצר הזה. לעומת זאת על הפחמימה הכי אהובה – הפיתה – אין כלל פיקוח במחיר.
שתפו:

BDS נגד "הארץ"


ברור שהם אנטישמיים. עובדה, הן איילת שקד והן בנימין נתניהו ואפילו בוז'י הרצוג אומרים ואמרו את זה בפה מלא. מול כזאת קואליציה איך זה יכול להיות אחרת?
BDS הוא התארגנות לחרם על ישראל. החרם כולל הכל: כלכלה, פוליטיקה, תרבות, אקדמיה. הישראלי הממוצע לא באמת חש את זה, למעט אמן או זמר שמחרים את ישראל. מי שעושים עסקים עם אירופה המערבית מרגישים את זה מעט יותר. אקדמאיים, בינתיים, סופגים את רוב האש.
שתפו:

כשהמבקר מבבל"ת


כך סיכם את הדברים מבקר המדינה: אם היו מפטרים 2,500 מעובדי חברת חשמל היו נחסכים כך וכך מיליארדים של שקלים ורומז שיהיה אפשר להוריד את מחיר החשמל לצרכן.
בשיטה הזו אם היו מפטרים חצי מהצבא – בערך 60% מהג'ובניקים – אפשר היה לחסוך מיליארדים ולהוריד את המע"מ ל – 10%.
ואילו היו חברות התקשורת מפטרות מחצית מעובדיהן אפשר היה להפחית את תעריפי התקשורת ב – 40%. ואם היינו זורקים מהארץ את כל העובדים התאילנדים בחקלאות מחיר העגבנייה היה יורד לשקל לקילו.
שתפו:

החלל הפוליטי


מה הסיבה שמצביעי הליכוד – הנהנים העיקריים ממדינת הרווחה – ממשיכים להצביע עבור הימין שפועל למעשה לחיסול הרווחה הציבורית?
כך שואל פרופ' דני גוטווין בפרק המסיים של סדרת הטלוויזיה "מגש הכסף" (ששודרה בערוץ 8 ומצויה ב VOD  של הוט). ואם יש שאלה מכרעת בפוליטיקה הכלכלית של המדינה הזו – זו השאלה. ואין פלא שמי ששואל אותה הוא לא כלכלן מקצועי נוסח גיא רולניק וד"ר ירון זליכה – גיבורי שני הפרקים הראשונים בסדרה שמתמודדים  – ובהצלחה – עם הבוקי סריקי הרגיל של כלכלה.

שתפו:

כוח לעובד



האם רשאי אדם הבוחר בכך באופן חופשי לעבוד 18 שעות ביממה? התשובה, לפחות אצל אנשים המאמינים בזכויות הפרט כערך חברתי עליון - חיובית.
האם רשאי אדם כזה  להוליד ילדים? גם כאן התשובה חיובית אפילו בקרב אלה שמאמינים שחובתם לא לעבוד. זכות ההולדה קדושה לכל.
האם רשאי אדם העובד או מתפלל 18 שעות ביממה להזניח את ילדיו? כאן התשובה פחות חדה. ברור לכולם שלהורה אסור להזניח את ילדיו, אבל האם היעדרות מהבית וממפגש עם הילדים היא הזנחה?
שתפו:

מס סוכר



נגידת בנק ישראל מסבירה למעטים שמוכנים להקשיב כי בשנה הבאה ובשנים שלאחריה תהיה לממשלה בעיה. במדיניות הנוכחית היא תסטה מיעדיה הכלכליים. יהיו שיאמרו שזה לא נורא כי ממילא לא נראה שהממשלה הזו אפילו מנסה ללכת לכיוון רצוי כלשהו. על זה יחלקו שרי הממשלה שחושבים שדרכם ראויה. העניין הוא שהשרים לא באמת מקשיבים.
שתפו:

הסינטה ומחלת הכבד



אבי לוי הוא סלב. מנצח אחת מתוכניות מאסטר שף ובעל שלוש מסעדות. לאחרונה פתח עסק נוסף המפורסם בראש חוצות: הוא מבשל ליולדות בבתי החולים הדסה בירושלים.  מעניין לדעת איך אדם אחד מדלג בין חמישה מקומות עבודה, אבל  נניח לזוטות שבייצור הסינטה הממולאת ליולדות ירושלמיות.

שתפו:

מונופול הבולשיט


אין מושג ששובה לב כלכלי יותר מאשר "תחרות".  אצל כלכלנים זו מילת המפתח. ברית המועצות התמוטטה כלכלית בגלל שלא היתה שם תחרות. הקפיטליזם מצליח כי הוא מטפח תחרות. התחרות, מסבירים המומחים, מביאה למחירים נמוכים ולייצור יעיל (במינימום תשומות).
קוראי "הארץ" ו"דה מרקר" יודעים כי מתווה הגז הוא גרוע כי הוא מנציח את המונופול של זכייני הגז. חברת חשמל היא בעייתית  בדיוק מאותה סיבה. ועוד לומדים הקוראים כי במקום שאין בו תחרות חובה על הממשלה לעודד  תחרות.

שתפו:

העגבניה וההיסטריה



לזקנים יש יתרון: הם זוכרים הרבה. וגם חיסרון: לעיתים קרובות, העבר נראה הרבה יותר טוב.  אז, לפני 40 ו- 50 שנה, בין החודשים אוקטובר ומרס, אי אפשר היה להשיג בשוק עגבניות. לא שהיו מעט עגבניות ומחירן בשמים.  פשוט לא היו עגבניות ולא מלפפונים – שאז עוד היה בהם ריח.
שתפו:

ביטחון ופיננסים



עיריית ירושלים בתמיכת ארגוני הורי התלמידים השביתו בסוף השבוע שעבר ובראשית השבוע הזה את הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר מהשעה אחת וחצי. למה אחת וחצי? כי זו השעה שבה המאבטחים גומרים לעבוד. ובהעדר אבטחה הילדים בסכנה - ולזה ראש העיריה לא ייתן יד.
שתפו:

סימון שקרים



"יש לנו זיכרון היסטורי לסימון יהודים", כך הגיב בנימין נתניהו על החלטת הפרלמנט האירופי לחייב סימון מוצרים מההתנחלויות. אתם כמו הנאצים רמז והשבוע פותחת הממשלה במערכה דיפלומטית להסיר את הסימון.
לא מיותר, גם ברגע גרמני זה, להזכיר כי הראשונים והמתמידים לסימון יהודים הם היהודים עצמם. הם מסמנים את הזכרים בתוך ימים מרגע לידתם, בטרם עמדו על דעתם.

שתפו:

כשנובל הופך לאיגנובל



אתם מטיילים, נניח, בהרים בצפון אמריקה. לפתע אתם רואים על השביל במרחק 100 מטר מכם דבמה אתם עושים?

     א.    לוקחים את מקל ההליכה שלכם ותוקפים את הדב כדי לגרשו
     ב.    מסתובבים לאחור, מסתלקים ומסתכנים שהדב ירדוף אחריכם.
     ג.     עומדים בשקט ומחכים בתקווה שהדב יסתלק משם.

אני לא מבין בדובילוגיקה אבל מתברר שהתשובה הנכונה היא ג'. לפחות זו דעתו של חתן פרס נובל לכלכלה (2005), ישראל אומן. ואם מישהו תוהה מה עושים אם הדב לא מסתלק – שיפנה לחתן הפרס.
שתפו:

סלקציה ממוסדת



כעת משהסתיימה השביתה בבתי הספר של הכנסיות הנוצריות במריחה אופיינית של מעט כסף והקמת ועדת בדיקה זכינו להארה לאחד המוסדות המושחתים במקומותינו: משרד החינוך.
ולא מדובר בכך שהשר בנט ופקידיו לקחו כסף לכיסם. השחתה אישית קלה לטיפול: בית משפט ולאחריו בית סוהר.

שתפו:

הצמיחה כמרקחה

וואו! איך שזה נראה. הבורסות לניירות ערך בירידה. הצמיחה בישראל נבלמה. שר האוצר מכריז על תכנית חירום לעידוד הפעילות. סין על הבנקט ורוסיה מחרחרת מלחמות כדי לצאת ממשבר היצוא שלה. הילרי קלינטון הודיעה  על תכנית להוזלת התרופות (פחחחחח) ומחירי מניות חברות התרופות ירדו. מה יש לומר: עולם כמרקחה ואצלנו יש מחסור בעופות כי בחגים לא שוחטים.

האם יש היגיון בברדק?

שתפו:

אי צדק חלוקתי



ח"כ יוסי יונה מקדם הצעת חוק שמעוררת מהומה לא רק בקואליציה אלא בעיקר במפלגתו – המחנה הציוני. על פי הצעת החוק ההכנסות מארנונה עיסקית של המועצות האזוריות יחולקו גם ליישובים סמוכים. וכך הארנונה שמשלם משרד הביטחון עבור בסיסי הצבא בנגב לא תשמש רק את חצי רבבת תושבי המועצה האזורית רמת הנגב אלא גם את רבבות תושבי היישובים הסמוכים. ולא רק מושב קדרון יקבל את הארנונה של בסיס תל נוף אלא גם קרית עקרון הסמוכה.
שתפו:

למה אסור להטיל מס על עשירים?


יש לקוות כי מרבית מצביעיו של  משה כחלון בבחירות האחרונות מבינים כעת, בסופו של התקציב הראשון שהגיש כחלון,  כי האיש אינו אלא ליכודניק בינוני – מין שטייניץ וסילבן שלום שכאלה – שלא מעלה ולא מוריד. סתם עוד אחד.
במסגרת המדיניות של "אי הטלת מסים" כבר הספיק שר האוצר להעלות את מס הרכישה על דירות. רעיון לא רע לכשעצמו עטוף ברטוריקה אנטי מיסויית. לא שונה בהרבה מהבוס שלו, בנימין נתניהו, שממליץ בחום לאמריקאים לדחות את ההסכם עם איראן ולצאת למלחמה – אך   נמנע מלהילחם בעצמו. הכל פקה, פקה. המילים חשובות מהמעשה.
שתפו:

יפה שתיקה למפקחת


כאשר מונתה לתפקיד היו שטענו כי היא לא מתאימה בגלל מקום העבודה הקודם שלה. חדווה בר, המפקחת על הבנקים, עבדה בבנק לאומי ומכאן החשד  שבתפקידה הממלכתי היא תעניק עדיפות למעסיקיה מהעבר.
אולי זו הסיבה שביום הראשון לעבודתה היא החליטה שהכי חשוב זה לשאת  נאום לאומה ולהסביר שהיא עומדת דווקא לדפוק את הבנקים, לפחות  את הגדולים שבהם. די מטופש, אם אכן זו היתה כוונתה.  כי כמו רוב קודמיה ברור שבעוד שנים אחדות סביר שתחפש עבודה בבנקים – גם אם לא באה מאחד מהם עתה.
שתפו:

לא שפיר



ח"כ ג'מאל זחאלקה התבלבל. אמנם הוא רוקח מוסמך ומדופלם אבל הוא לא שם לב, כנראה, להפיכתו לבלתי נראה. הוא התלונן, בזעם לא עצור, כי ח"כ סתיו שפיר לא אומרת לו שלום וכינה אותה גזענית. אבל לא זה העניין. שפיר לא אמרה לו שלום כי היא לא רואה אותו. היא אמנם יו"ר ועדת השקיפות של הכנסת ואסור לה להתבזות בענייני שקיפות, אבל זחאלקה הוא שקוף. די מובן בהתחשב בזה שהוא ערבי. היא פשוט לא רואה אותו. ואם לא רואה – איך תקדים שלום?
שתפו:

שלישי – פעמיים כי רע



ברבע השני של השנה גדל המשק בשליש האחוז בלבד –פחות מהמגמה ארוכת הטווח של 3%. הפסדנו 27 מיליארד וכעת מתברר כי הבור ההפסדי עמוק אף יותר. יום שלישי הארור.
ההפסד הצפוי מחגי תשרי הוא 7 מיליארד נוספים. בקצב הזה אנחנו נתרושש במהרה  – ואין מושיע.
שתפו:

מתמטיקה והאחר



נדמה, לפחות לפי התגובות בציבור, ששר החינוך מעולם לא היה פופולרי כל כך מאשר כשהעלה את המתמטיקה לראש שמחתנו. מתברר, כך הוא מצא, שמספר תלמידי 5 יחידות במתימטיקה הולך ופוחת. וכידוע עתידנו בהיי טק ומי כמוהו יודע כי הוא בא משם. והיי טק כולו מתמטיקה מתורגמת לשפת מחשב. לכן, ועל אף אמונתו הדתית של האיש, הוא אינו שקוע בעולם העבר, אלא נושא עיניו לעתיד כלכלי מזהיר לתושבי ישראל שמקורו במתמטיקה המתרגמת לדולרים.
שתפו:

הקונוס שבבונוס


מניתוח סקר איכות הטיפול ב – 2014 עולה כי בתי החולים של שירותי בריאות כללית איכותיים יותר מאשר הממשלתיים. מבין הממשלתיים הפתיע במיקומו הנמוך בית החולים הגדול והנחשב – שיבא - היחיד שמרוויח. מתברר שככל שהאיכות נמוכה יותר – המצב הכלכלי של בית החולים משתפר. לכן הגיוני שמנהל שיבא יעבור לנהל את בית החולים הדסה.
שתפו:

הביבים והסיסים


אלמלא היה פוליטיקאי מיומן סביר שהיה בוכה. יובל שטייניץ נשאל מה דעתו על גילוי שדה גז חדש במצרים ומיד פתח במסע  קיטורים על איך בזבזנו זמן (הוא התכוון לקודמיו – עוזי לנדאו וסילבן שלום) כאשר לא בוצעו קידוחים בשטח ישראלי. והצהיר, כמה צפוי, שעתה ראוי למהר ולחתום ולאשר ולבצע את "מתווה הגז". כי מי יודע מה יעשה לנו הגז המצרי הזה.
שתפו:

הבל הבורסה



כמה הפסדנו שאלה בדאגה מגישת החדשות בטלוויזיה והפרשן המומחה השיב בנחרצות: 35 מיליארד. ומיד טרחו והסבירו כי כל אחד מאיתנו שותף בהפסדים – במיוחד בפנסיה, אם וכאשר נגיע אליה בבוא היום.
מכיוון שהעניין לא מובן מאליו הנה ההסבר: לא היו לנו 35 מיליארד שלשום ולכן גם לא באמת "הצלחנו" להפסיד אותם. כמו שאמר קוהלת: הבל הבלים, הבורסה הבל.
שתפו:

טראנס אופוזיציוני


מה דעתכם על שומן טראנס? מדובר בשומן צמחי שלכאורה בריא יותר. אלא שהשומן הזה עבר תהליך תעשייתי, בעיקר כדי לעשותו קשה יותר ולכן נוח לשינוע, תהליך שהביא לתוצאות שליליות מבחינה בריאותית. בניו יורק הוא נאסר בשימוש ב – 2008 ולא מכבר הודיע מנהל המזון האמריקאי כי השימוש ייאסר בו בתוך שלוש שנים בכל ארצות הברית.
שתפו:

התייקרות הדירות: אשמת שומרון



מדוע מחירי הדירות ממשיכים לעלות על אף בנייה בהיקף רחב בוודאי בהשוואה לעבר? עולם ה"מומחים" מתחלק לשתי קבוצות: בראשונה, הנקראת "ביקוש", מצויים אלה הטוענים שכל עוד הריבית היא אפסית (וזה המצב כבר כמה שנים) וכל עוד אין מס כבד על רכישת דירות בידי מי שבבעלותם כבר יש דירה – המחירים ימשיכו לעלות. וכלל לא משנה כמה דירות ייבנו. כשהתשואה על חסכון היא אפס – כל דירה היא השקעה מובטחת.
זו קבוצת המיעוט.
שתפו:

לזרוק ללוקר



איזו מהומה חמודה התחוללה כאן בעקבות פירסם המלצות ועדת לוקר. "קצין בכיר" אף אמר ש"ירו לצבא בין העיניים". לא פחות. אחר כך התנצל על המילים אבל לבטח לא על התוכן שמקובל על שר הביטחון.
איך ראוי להתייחס לדו"ח?
שתפו:

סובסידיה לנצרך? אין חיה כזו



אריה דרעי ומפלגתו דרשו וקיבלו מראש הממשלה התחייבות לבטל את מס ערך מוסף על מוצרי יסוד. כלכלנים חלוקים האם ביטולי מע"מ על מוצרים אכן מסייעת להוזלתם לצרכן. אבל היא פשוטה לביצוע – בין שהיא מועילה ובין שלא.
שתפו:

שקיפות מסריחה


פ"ל היה עיתונאי כלכלי. ואפילו מהטובים שבהם. אלא שהאיש לא הסתפק משכרו בתקשורת והשקיע כספו גם בבורסה. ולא רק בבורסה של תל אביב אלא גם בזו של ניו יורק. הכסף לא נח אצלו לרגע. אף אחד לא חשב שיש איזו שהיא בעיה בכפל העניינים האלה: פרשן כלכלי מצד אחד ומשקיע פיננסי מהצד השני.

שתפו:

מדינת יש"ע


הרבה ביקורת הוטחה בהצעה. קמה אישה ומציעה להקים בית משפט שבו יבוררו ענייני מקרקעין בשטחים– והמדינה כמרקחה. כלומר השמאל העצבני שכידוע שולט כאן בעניינים.
מה לא אמרו עליה? שההצעה נגועה באפרטהייד גזעני. שההצעה סותרת את הדין הבינלאומי ולפיכך מימושה יביא עלינו את מועצת הביטחון של האו"ם ושאר מרעין אנטישמיים. והיו קיצונים שמאליים שנברו ומצאו שהרעיון כלל לא מקורי וכי בפולין, תחת הכיבוש הגרמני הקימו משהו דומה.
שתפו:

מסבסדים שריפות


עכשיו משנכנסנו לעונת התקציב מתברר כי ממשלת ישראל היתה נדיבה למדי. לא למי שנזקק למערכת הבריאות. ולא למי שחינוך ראוי להם. היעד המועדף על ממשלת ישראל, כל ממשלות ישראל לדורותיהן, הוא הקרן הקיימת לישראל.

שתפו:

מימוש האיוולת




הרושם, ורבים היו שותפים לו, הוא שטיפול הממשלה בגז הטבעי היה מצעד האיוולת במקרה הרע ושלומיאליות במקרה הטוב. הגופים שהיו אמורים לתאם ביניהם את עמדת הממשלה לא הצליחו בכך, ואיפשרו לבעלי הזכיונות לתמרן ביניהם. מבקר המדינה אפילו נתן בהם ציונים. הממונה על ההגבלים העיסקיים, למשל, היה סתם שלומיאל שלא שם לב מה קורה מתחת לאפו. בראש מצעד האיוולית עומד השר לשעבר עוזי לנדאו אבל גם ממשיכיו – סילבן שלום ויובל שטייניץ התרשלו. וראש הממשלה? רוחו שרתה על המצעד.
שתפו:

הידד לנושרים



בהודעה של משרד החינוך הטון הוא נייטרלי: "שיעור הזכאים לבגרות מתוך קבוצת הלומדים: 65.5%. שיעור הזכאים לבגרות מתוך קבוצת הגיל: 52.7%"  מה זה אומר? קשה לדעת. ולכן יש גם כותרת משנה: "במהלך 5 השנים האחרונות חלה עליה מצטברת בשיעור הזכאים לבגרות. בקרב הלומדים: עליה של 7.7%. בקרב קבוצת הגיל: עליה של  6.6%" .
שתפו:

מקסימום כסף - מינימום רווחה


"אני מצפה משותפינו הקואליציוניים להפגין אחריות וממלכתיות בכדי שנוכל להביא לאזרחים תקציב של בשורות – וללא העלאת מיסים. אדם שעובד צריך להגיע הביתה בסוף היום עם מקסימום כסף."
כך שר האוצר, משה כחלון לפני כמה ימים. זה נחמד, לפעמים, ששר בממשלה מתפלסף במקום לאיים.
אם כחלון רוצה שאדם עובד יגיע הביתה עם מקסימום כסף – זה פשוט למדי: הוא יכול לבטל את המסים המוטלים על האדם העובד. מבטלים את פקודת מס הכנסה החלה על עובד ("יגיעה אישית") ומשאירים את המס על תאגידים והון. 
שתפו:

אפור ולוהט



באמצע יולי קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון על השוק האפור שמכונה, רשמית, שוק האשראי החוץ בנקאי. חשוב? לא באמת. לפי הערכות נגידת בנק ישראל מדובר בכ – 20 מיליארד שקל. זה סכום גדול אבל לא משמעותי בהשוואה לאשראי הבנקאי – מעל 900 מיליארד שקל. אבל זה בסדר גמור שהכנסת תעסוק בזוטות. אולי אפילו עדיף.
שתפו:

טרגדיה (לא רק) יוונית



ב – 1977 עלה הליכוד (גח"ל בשמו אז) לשלטון ותוך שנים אחדות איבדה הממשלה שליטה על הכלכלה. האינפלציה גאתה ויתרות מטבע חוץ של המדינה החלו להידלדל. הממשלות של אז בחרו בצעדי צנע שהגיעו לשיאן בתכנית הייצוב ב – 1985.  במרכז התכנית היתה העלאה דראסטית של הריבית – זו שהביאה את הקץ על התנועה הקיבוצית.
שתפו:

מס עניים

צריך להוריד בפניו את הכובע: עברו רק כחודשיים מיום שחתם על המסמכים הרלוונטים וראש הממשלה מבקש להתנער מהם. מילה זו מילה. חתימה היא חתימה. אבל לא בבית ממשלתנו.
על בנימין נתניהו אומרים שהוא סחיט. החמאס סחט ממנו אלפי שבויים. ובגלל שרצה קואליציה ללא מפלגת העבודה ויש עתיד – שילם בריבוע לשותפיו הנוכחיים. את התשלום המיניסטריאלי כבר ראינו: שרי הליכוד, למעט יעלון, קיבלו את הביסקוויטים שבתחתית העוגה. עכשיו מגיע קו פרשת הכסף.
שתפו:

הגודל כן קובע



מי שמתמצא בעיסקי החשמל מכיר את התופעה מקרוב: הן חברת חשמל והן המתחרות של החברה הגדולה הזו תומכות בהעלאת מחיר החשמל. נניח שאפשר בדוחק להבין מדוע חברת חשמל בעד: היא הרי אמורה להיות לא יעילה. ולרוב היא אף מפסידה. אז העלאת מחיר היא פתרון לא רע למצוקה הפיננסית הזו. אבל איך נסביר את המתחרים, ככל שהם קיימים? איך זה שהם מבקשים לעשות בדיוק את מה שרוצה תאגיד ענק, לא יעיל ובעיקר שנוא?
שתפו:

צפצוף התבונה



תחילה לחדשות הרעות: בפעם השלישית השנה סוקרי דעת הקהל נפלו בבושת סקרים. גם בישראל, גם בבריטניה ועתה ביוון הסוקרים לא תפסו נכונה את מה שקורה בשטח. ובעצם, יש בזה מן הטוב. אולי כעת  ילמדו הפוליטיקאים כי חבל לבזבז כספי ציבור על מקסמי שוא.

ועכשיו לחדשות הטובות. תוצאות ההצבעה ביוון הן בעיקר שריקת בוז מתמשכת של רוב היוונים לאוליגרכיה הפוליטית השלטת במערב אירופה, בגוש היורו ובקרן המטבע הבינלאומית.
שתפו:

בין אתונה וירושלים



צרכני התקשורת עלולים להתבלבל. מצד אחד יש בחשאי (או אין) משא ומתן בין ממשלות בגוש היורו לבין ממשלת יוון. מצד שני עד סוף השבוע שעבר המשיך הבנק המרכזי האירופי להזרים כסף לבנקים יווניים. אך שלשום הודיע הבנק המרכזי האירופי – זה שמנפיק ומזרים את מטבע היורו –שהוא מפסיק את ההזרמה משום שלטענתו הגיע לגבול העליון של סיוע החירום למערכת הבנקאות היוונית, אך לא עשה כל מהלך להגדיל את תקרת הסיוע. ממשלת יוון, בתגובה, סגרה את הבנקים לשבוע. ביום ראשון ייערך ביוון משאל עם האם לקבל את תכנית הצנע בתמורה לסיוע הכספי.
שתפו:

איך הגלגל מסתובב



תחילתו של הסיפור לפני יותר מעשור. הטלפון מצלצל ובצידו השני של קו הטלפון המזכירה.  "שר האוצר מבקש לשוחח איתך". די מוזר בהתחשב בכך שהייתי ביקורתי כלפי מהלכיו הכלכליים שזכו לשבחים מפי  אחרים. "מה העניין"? שאלתי.
שתפו:

גזומניה מיותרת


"ישראל עומדת בפני הזדמנות אדירה לפתח את מאגרי הגז ואם זה לא יתקדם עכשיו אנחנו דואגים שחלון הגז   ייסגר". כך שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, הוסיף כי "חייבים ליצור אקלים אטרקטיבי כדי שחברות הגז יחזרו לקדוח". ראו זה פלא - שטייניץ והבוס נתניהו שמרבים לאיים עלינו בשל  הוותרנות האמריקנית לאיראן מדברים בקול אמריקני אחד בנושא הגז. הברוגז, מתברר, מתגמד מול הכסף.
שתפו:

מסים ומתנות


"המתנה של טבע לרעננה היא מכה לפתח תקווה" כך הכותרת בעיתון. נכון יותר היה לכתוב "המתנה של רעננה לטבע היא מכה לפתח תקווה". כי זו, המתנה, היא העניין. והשאלה היא מי נותן ומי מקבל. הסדר השתבש – ולא בפעם  הראשונה.
טבע היא תאגיד שמרכז פעילותו בישראל גם אם לא רוב פעילותו כאן. היום ההנהלה של התאגיד ממוקמת בפתח תקווה אך היא מפוצלת בין כמה מבנים. התאגיד מבקש לבנות מבנה שיענה על צרכיו. במהלך החיפושים לקרקע מתאימה הגיע לרעננה. העיתון מספר כי מדובר ב – 44 דונם ובעלות של כחצי מיליארד שקל לקרקע ולמבנה.
שתפו:

סירטקי גרמני


העולם הכלכלי כמרקחה לקראת סוף יוני, המועד שבו יוון אמורה לשלם 1.6 מיליארד יורו החזר חוב לקרן המטבע – כסף שכרגע אין לה.
כבר כמה חודשים, ואולי שנים כי אף אחד לא באמת  בדק, שהספקולציה חוגגת -ספקולציה שממנה אפשר רק להרוויח. יוון במשבר פיננסי כבר שנים. ראשיתו  עם ממשלה ימנית (דבר שכדאי לזכור כאשר מרימים גבה על מדיניות הממשלה הנוכחית) שעשתה תרגיל להטעיית הציבור בעניין  גירעונות ממשלתיים -  בעזרה , איך לא, של גולדמן זאקס מארה"ב. אמור  לי מי היועץ שלך ואומר לך מה השטיק הכלכלי העתידי שלך.
שתפו:

קבורה רבנית


סגן משנה י"ב היה בתורנות שבת כשנשמעה נקישה על דלתו. הסמל התורן וסמל הדת עמדו בפתח. "מה קרה?" תהה הקצין. "הארון עם כלי האוכל הבשריים נפל וכל הכלים התנפצו", השיב הסמל התורן. מה אתה מציע, נשאל סמל הדת שהשיב: "אין ברירה, שהחיילים יתאפקו עד צאת השבת, ואז יאכלו ארוחה חלבית". י"ב הורה להאכיל את החיילים בכלים החלביים גם את ארוחת הצהריים הבשרית. סמל הדת זעק כי בכך הוא מפר את הוראות הצבא והוא, 
סמל הדת, ייאלץ להתלונן לפני מפקדיו.
שתפו:

טיפש לא מוסרי



המבקרים  אמרו כי ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג (מפלגת העבודה) עשה טעות פוליטית. מה פתאום מספק יו"ר האופוזיציה לממשלה רשת ביטחון פרלמנטרית על רקע מעלליו של ח"כ אורן חזן (ליכוד) שהוצג בתחקיר של ערוץ 2 כהולל, מהמר ומסרסר בנשים. הרצוג השיב למבקריו כי בסך הכל נענה לבקשתו של יו"ר הכנסת – איש מכובד שביקש בקשה סבירה. מכאן הסכמתו לקזז בכל הצבעה חבר מסיעתו כדי למנוע מהממשלה הפסד פרלמנטרי.

גם המבקרים וגם הרצוג מפספסים את העניין.
שתפו:

תחרות לא ספורטיבית

והפמיניסטיות שומרות על שתיקה.

בסוף השבוע ניצחה קבוצת הכדורגל ברצלונה מקטלוניה, ספרד את יובנטוס מטורינו, איטליה וזכתה באליפות אירופה. שמחה וששון לאוהדי הקבוצה "הספרדית"  הרבים בישראל. ומכה קשה לחובבי הכלכלה הקפיטליסטית.
לכאורה מדובר בספורט. יש תחרויות קבועות בכל מדינה ויש תחרויות  כלל אירופיות. אם יש מודל של תחרותיות הרי הוא בספורט. אז איך זה שבעשור האחרון זכתה הקבוצה מברצלונה 5 פעמים באליפות אירופה? האם אלה רק הכישרונות של בתי הספר לכדורגל שהקבוצה מנהלת?
שתפו:

החבר של כחלון


על פניו זה נראה כמאבק בין דון קישוט – רזה, סגפן וצודק – לבין כוחות הרשע.  בסופה של העלילה,  כשל האביר, נטש את המערכה והפקיר את גורלנו בידי הרשעים – טייקוני הגז ושלוחיהם במסדרונות הממשלה.
זה אולי סיפור מוצלח , אבל זה לא הסיפור האמיתי. מה שקורה במשק הגז הטבעי דומה לוויכוח החריף המתנהל כמה שנים בין נפתלי בנט ובנימין נתניהו. מישהו יודע על ויכוח כזה? אהה, כן בנט גילה ראשון את המנהרות בעזה. בראבו עליו. וחוץ מזה?
שתפו:

פיפיריון



אולי לא שמתם לב אבל בעת האחרונה הבחנו בבעיה  מספר אחת בישראל. לא, זה לא היחסים עם השכנים. ולא, זה לא תקציב הביטחון שמתבדר לכל עבר. וגם לא  האי שיוויון הגדל,  ולא חוקים שמבשלת הקואליציה. זה פריון העבודה.

בכנס השנתי של האגודה הישראלית לכלכלה הסבירה נגידת בנק ישראל שאנחנו בצרות פיריוניות. במשרד האוצר שמו לב לתופעה שישראל מזדקנת וגברים חרדים לא ממש עובדים, ולכן אנחנו בדרך להכחדה ופשיטת רגל אלא אם.... נעלה את פיריון העבודה.

שתפו:

תל אביב כקיבוץ



ליסבון היא מעט קטנה מתל אביב אך יותר מפותחת מבחינה תחבורתית. שם יש רכבת תחתית ועל אף זאת קשה למצוא חניה והפקקים חוגגים. אז איך פותרים את בעיות התחבורה שם?
בבירת פורטוגל יש מידע רב על כל הנסיעות שנעשות בעיר. בסיס המידע הזה ריתק קבוצה של חוקרים שהחליטו לעשות תרגיל מחשבתי. זה התחיל ברישום מדוייק של כל ה"נסיעות" המתבצעות בפועל (מצב "בסיס") ברכב פרטי, תחבורה ציבורית, אופניים והליכה. וכך, למשל, מצאו החוקרים כי בפועל רוב ההולכים צועדים מעל קילומטר ליום. והכי מעניין: 95% מזמן היממה הרכב הפרטי לא זז. הוא בחנייה. מה שלא מונע פקקים.
שתפו:

פיתוח או קיפוח



מה עושים עם מטאור - מפעל הרשתות בדימונה? עם פרי הגליל בחצור? עם מפעל פלוני בשדרות ועם מפעל אלמוני בירוחם? כל המפעלים האלה, ולא מעט אחרים, הם גבוליים. כל שינוי, ולו זעיר, באווירה הכלכלית מביא לאיומי סגירה מצד הבעלים, לתכנית "התייעלות", כלומר פיטורין,  לגל של אהדה  ציבורית, למעורבות ממשלתית, לסובסידיה ממשלתית וחוזר חלילה אחרי כמה חודשים או שנים. אין איוולת גדולה יותר מהשיטה הכלכלית העקומה הזו.

שתפו:

למה בוגי



אפשר לחשוב על שתי אפשרויות עיקריות: האחת, האיש טיפש מהמעלה הראשונה ואולי גם זו סיבה שהוא שר בממשלה. השנייה, לא בהכרח סותרת את הראשונה, שמשהו אחר מסתתר מאחורי התרגיל. התרגיל שבו מדובר הוא  ה"פיילוט" להסעות נפרדות של עובדים פלסטינים השבים לבתיהם בתום יום עבודה בישראל.
שתפו:

מתמטיקה 6 יחידות



במשרד האוצר יושב כלכלן ראשי, יואל נווה שמו. איש חרוץ שמדי שבוע מפרסם דו"ח על המצב הכלכלי. מה קורה בכל  שבוע שמצדיק חריצות שכזו? שום כלום, אבל פרט לבלאי במקלדות אין בכך נזק של ממש, למעט לפעמים בגלל התוכן.
שתפו:

המדינה מעל לכל


"בית הדין לעבודה הוא פורום רע מאוד למדינה וטוב מאוד לעובדים". כך התבטאה אורית קורן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני חקיקה. במשרד המשפטים התקיים דיון בסכסוך שבין הממשלה לבין הפרקליטים שעובדים בממשלה. קורן היא בעד הממשלה וניצלה את ההזדמנות לפתוח פה על בית הדין לעבודה בטענה שהוא יפסוק – לא עלינו ולא במקומותינו – לטובת הפרקליטים בסכסוך הזה.

שתפו:

החיים במינימום


היו ימים שזעקת הכלכלנים היתה מרה, מלווה באזהרות תכופות ופניקה בשיאה. ירידה של ממש באבטלה, כך הזהירו לפני שלושים ומשהו שנה, תביא לאינפלציה בשכר וזו תביא לאינפלציה במחירים.
בימים אלה התבשרנו כי האבטלה הגיעה לשיעור של 5.3% מכוח העבודה –  כמעט מחצית מהשיעור ב –  1990 ומהנמוכים במדינות המפותחות. מתברר שהכלכלנים שותקים.
שתפו:

מענק לעניים



מבין מגוון ענייני הכלכלה יש אחד שבנק ישראל, הבנק המרכזי, התמסר לו בכל מאודו. אולי הדבר נובע מההיסטוריה המקצועית של הנגידה שהתמחתה שנים רבות בשוק העבודה. ואולי משוכנעים כלכלני הבנק שהנה התגלה הנס לצמצום העוני ואי השיוויון. אם כלכלת מערכות הביטחון, הבריאות והחינוך היו זוכות לתשומת לב מקצועית שכזו -  בכל זאת 300 מיליארד שקל לשנה לערך – לעומת בקושי מיליארד של הענין הזה.... כך או כך בנק ישראל נהיה הפטרון של "מס הכנסה שלילי" בשמו המקורי ועתה נקרא "מענק עבודה".
שתפו:

המחלה של גזונטהייט


משה גזונטהייט הרים גבה. הוא שמע את שר הפנים מודיע החלטתו לחייב את כולם לשאת תעודת זהות ביומטרית וכי הפרויקט יעלה מאות מיליונים. אבל ביטחון המדינה מחייב.
מחייב? גזונטהייט הוא פנסיונר של השב"כ. בימיו הפעילים צחקו על הפרוייקט. לא שהשב"כ מתנגד. חס ושלום. כל פירור מידע עוזר להעצים את הממלכה השבכ"ית. אבל מחייב? כמה טלפונים לחברים מאז והתברר שהמצב לא השתנה. נחמד שיש, אבל כלל לא חיוני. אם במקום להשתיל צ'יפ על דרכון או תעודה אפשר היה להשתיל צ'יפ בגולגולת של האזרחים....זה כבר היה סיפור אחר.
שתפו:

זאפטה בנקאית


 עד לפני שנים אחדות נמנה י"ב עם העשירון העליון. הרעה במצב דרדרה אותו לשולי העשירון התשיעי. עדיין טוב בהרבה מהממוצע הישראלי, אבל מי אוהב להידרדר?
כמו חבריו לעשירון גם לי"ב יש חשבונות בכמה בנקים. מאחר והוא תרנגול המטיל הרבה ביצים, הוא מקפיד במצוות "לא תשים את כל הביצים בסל אחד". לא מכבר ביקש לרכוש מכונית ונתן ליבואן המחאה מחשבון שבו לא היה די כסף לתשלום.
שתפו:

עוצמה אינה עצמאות


היה מעט מוזר להיווכח במהומה שהתעוררה בעקבות מכתבם של 16 שרי חוץ מהאיחוד האירופי שביקשו להעביר החלטה לסמן מוצרים מההתנחלויות הנמכרים באירופה. נניח שמחר מתקבלת ההחלטה המבוקשת. מה קורה לישראל? התשובה הנכונה היא שום דבר. ומה קורה להתנחלויות? כמעט שום דבר.
שתפו:

סטטוס קוו סטטיסטי


נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" כתב השבוע כי מאז קום המדינה ועד היום השתנה ה"סטטוס קוו" הדתי-חילוני לטובת החילוניים. בין ההוכחות לטענה זו כתב ברנע כי בירושלים, בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, היתה מסעדה אחת פתוחה בשבת והיום יש רבות שכאלה. הנה הוכחה, בסטטיסטיקה של סטטוס קוו, איך החילונים מנצחים.

הוכחה בעלת תוקף?
שתפו:

סיפור על פיל

המשתתפים הגדירו את האירוע "היסטורי". בכל זאת לחיצת יד אחרי 50 שנה. אבל יותר מחתיכת היסטוריה היתה שם, בפנמה, חתיכת מבוכה.
אבל תחילה קצת היסטוריה. תקופה ארוכה שלט בקובה משטר שסגולתו העיקרית היתה כפיפות לאינטרסים של ארה"ב. לא שונה בהרבה מהמשטר הנוהג היום בסעודיה, בקטאר, במצרים ובכמה מדינות אחרות. הקובנים לא ממש אהבו את השליטים שלהם. הם לא אהבו את השלטון של ספרד שהחל לפני 500 שנה. והם לא אהבו את הכוח הצבאי האמריקאי שהחליף אותו, ושעשה בקובה כבנחלתו הפרטית.
שתפו:

ויכוח על מונופול


בבתי הספר לכלכלה לומדים שעל ההתנהגות האנושית משפיעים הכסף והטעם. כסף הכל מבינים. אבל מהו הטעם? מה שבאמת אנחנו רוצים: עגבניות או מלפפונים. שמלה בצבע ירוק או אפור. איך נדע מה הטעם? שנים הרבה היה מקובל שכדי לקבל תשובה צריך לשאול. עד שלמדנו בסקרי הבחירות האחרונים שכאשר שואלים מקבלים תשובות תמוהות. אולי הזיכרון לא מה שהיה. אולי סתם טעות. ואולי שמחים להטעות את השואל.
שתפו:

פלפל רוסי


ישראל היא יצואנית גדולה של פלפל. רוב היצוא מקורו בחקלאי הערבה. לפני שנים אחדות נפגע היצוא מספרד לאירופה עקב שימוש במדבירי מחלות לא חוקיים. השוק האירופי נסגר לפני יצוא ספרדי, והיצוא הישראלי פרח. מימדי היצוא עוד גדלו כאשר השוק הרוסי גילה תיאבון לפלפל. חקלאים בערבה הפכו במהירות למיליונרים. אבל כעת רבים מדברים על התרוששות כי המשבר הכלכלי והפיננסי ברוסיה עצר את הפלפל הישראלי בדרכו אל הקיבה הרוסית.
שתפו:

אולמרט הקומקום והרכבת


יש את העניין המשפטי: הראיות, הכוונה הפלילית וכל שאר עניינים שעורכי דין מתמחים בהם ומתפרנסים מהם. בסיבוב הקודם היה ספק. עכשיו כבר אין. ותודה לשולה זקן, הקלטותיה ויומניה.

הספק היה קשה להבנה מלכתחילה. ולא רק בפרשת טלנסקי אלא גם בפרשת ראשון טורס. איך זה שפוליטיקאי מקבל מזומן במעטפה והדבר הופך כשר - בכפוף לעיתוי ולמטרה שלה יועד הכסף. ועדיין זה כשר גם כאשר העיסקה לא נרשמה  בפנקס התקבולים ולא הוצאה קבלה כדין. ואיך זה שפוליטיקאי ממשלתי נוסע לחו"ל באמצעות חברת נסיעות פרטית כאשר כל הפונקציונרים האחרים נוסעים באמצעות מי שהפקידים מכתיבים, כי זו לשון ההוראות. ולהיכן נעלמו המיילים של הנוסע המתמיד? אז היו ספקות כי אפשר ונרשמה קבלה או חשבונית אך הדיו נמחק עם הזמן. לך תדע.
שתפו:

משותפת בבדלנותה



הרשימה המשותפת – לחד"ש, תע"ל, בל"ד ורע"מ (האיסלמית) – הגיעה למקום השלישי בבחירות לכנסת. ככזו היא זכאית למכסה מוגדלת בוועדות הכנסת. בין השאר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. משהתבשרה הרשימה על הזכאות הזו היא הודיעה מיד על ויתור – בתמורה למיקום מועדף בוועדת הכספים. שם, כך הסבירו ברשימה, הכוח המוגדל יאפשר להם לטפל ביתר יעילות וביתר עוצמה בתנאי החיים של המצביעים הערבים.

וזה קשקוש מוחלט.

אין ועדה בכנסת שבה אין רוב לקואליציה. הרשימה המשותפת לא תהיה בקואליציה. לכן לעולם משקלה הכמותי אינו רלוונטי באף ועדה. משקלה האיכותי, עם זאת, לא תלוי בכמות. ועל כך יעידו תמר גוז'נסקי, אחמד טיבי ודב חנין, שיחסית לשוליותם הפוליטית בקצה השמאלי של השמאל, עשו לא מעט למען המטרות שהציבו לעצמם.

לכן אם בוועדת הכספים יישבו 4 חברי רשימה זה לא יעלה לעניין עליו מדובר. אם הקואליציה תהיה נבזית כלפי ערבים – ותמיד היא היתה כזו – אז הכמות לא תעזור. ואם הקואליציה תתגמש – זה לא בגלל הכמות.
ואת זה יודעים היטב חברי כנסת כמו חנין, טיבי וזחאלקה. 

ואם כך – מה פשר התרגיל בכיסאות הוועדות?

בכך מפגינה הרשימה כי מה שקורה עם מה שנקרא אצלנו "חוץ וביטחון" לא באמת מעניין אותה. שנים עסקו המפלגות הציוניות בהדרת המפלגות הערביות מענייני חוץ וביטחון. לרוב בטענה שהחומרים הנדונים בוועדה הם חסויים. אז מה? האם לדעת המפלגות הציוניות כל הערבים בוגדים? התשובה: כן.

ואת הדעה הזו אישרה עתה הרשימה הערבית בהחלטתה. היא מודיעה קבל עם כי היא לא חלק מההוויה הזו של הישראליות. צודקים הציונים – הערבים לא ראויים לעניינים שכאלה.

ועל כך ראויים חברי הכנסת של הרשימה המשותפת לכל גנאי המוטח בהם. הם הוכיחו כי שותפות בישראל רחוקה מהם בדיוק כפי שהיא רחוקה מהבית היהודי. הם מפלגה לאומית ערבית, ואולי לאומנית ערבית, ותו לא.

לגופה של התעסקותם כביכול בכלכלה, ההימנעות ממקור הכסף מספר אחד מלמדת עד כמה גם תבונתם הכלכלית של חברי הרשימה לוקה. אילו  היו נשארים במקום שיועד להם היו יכולים לחשוף בזבוזי עתק שבוודאי קיימים בצבא, בשב"כ ובמוסד ועל פערי השכר שם – כסף שיכול היה למצוא שימוש טוב יותר. הם היו יכולים להיות האופוזיציה האמיתית היחידה לממסד הביטחוני המשותף לכל המפלגות הציוניות.

הם ויתרו על זה, לבושתם.



שתפו:

הפועל הרצוג ירושלים



בירושלים, העיר הגדולה בישראל, יש כמה קבוצות ספורט שכולן מאוחדות בהישגים בינוניים.  אלא שיש בינוני ויש בינוני. בית"ר עדיפה על הפועל בכדורגל. ואילו בכדורסל הפועל היא כמעט תמיד ההבטחה הלא ממומשת.
הישגי הספורט המקצועני לא באמת חשובים, למעט לאוהדי העניין. אבל לענייננו יש משהו חשוב במפסיד הסדרתי, במי שמאוד משתדל ולעולם לא מצליח. בכדורסל קבוצת הפועל היא במקום הראשון מבין הקבוצות המתחרות על המקום השני. בכדורגל שתי קבוצות הפועל כלל לא בליגה העליונה. אולי קדושת היתר פוגעת בהישגים.
שתפו:

כאבי ריבית



הריבית הנמוכה מעוררת את מיטב חכמינו להתדיין על המצב האומלל של בנק ישראל. וכך יש הטוענים כי הבנק המרכזי איבד מכוחו בשל הריבית הנמוכה וכמעט אי אפשר להורידה עוד. מה שכלל אינו נכון. הן ארה"ב והן גוש היורו מצאו דרכים לתפקד על אף הריבית הנמוכה.

אלא שלריבית יש השפעות לוואי. כשהיא גבוהה היא גורמת לדיכוי פעילות כלכלית. כשהיא נמוכה היא מייצרת בועות ונזקים אחרים. העניין הוא איך לטפל  באותם נזקים.
שתפו:

מכתב לנשיא



בוקר טוב רובי ריבלין.

היום יהיה עבורך היום השקט ביותר בשנה הקרובה. רק בעשר בערב, כשיתפרסמו הסקרים, תתחיל המהומה. ייקח עוד כמה שעות עד שיהיו תוצאות אמת. למחרת ובמשך כמה שבועות המהומה תתעצם.

לשקט של הבוקר מתלווה החלטה קצת בעייתית, מבחינתך. למי להצביע? בנימין נתניהו האכיל אותך מרורים. גם כאשר הדיח אותך מתפקיד יו"ר הכנסת. וגם כאשר ניסה למנוע, כמעט בכל דרך, את בחירתך לנשיא. ברור שאישית אתה מחבב ומעריך את נתניהו לפחות כפי שהוא מעריך ומחבב אותך. אבל גם המפלגה שבראשה הוא עומד לא ממש עמדה לצדך והשלימה עם  המוסיקה שניגן בעת התנכלותו המתמשכת. בעצם אתה יודע שהמפלגה תקועה בקיפאון מחשבתי ומעשי. היא עסוקה בלהלך  אימים ולא מעוררת תקווה. שמחה אין שם אלא לאיד.
שתפו:

הפרשות בבנק


בעת האחרונה עמוסה התקשורת הכלכלית בענייני הפרשות. עניין פיקנטי שראשיתו בעבירה וסופו, כמקובל, בבונוסים של נצרכים.
וזה סיפור המעשה: בנקים ישראלים מצאו להם תעסוקה שעל גבול הפלילי אם לא מעבר לגבול הזה. בעבר היו אלה בעיקר יהודים שביקשו להבריח כספים ממדינות דרום אמריקה ודרום אפריקה ומצאו בבנקים הישראלים מקום מסתור מפני חוקים האוסרים עניינים שכאלה. הבנקים הישראליים, איך לא, נהגו כך מטעמי ציונות טהורים: יישוב הארץ, שימון כלכלתה. וגם - בונוס לבכירים.
שתפו:

שמאלבלוף


הנה לכם משהו על טיבו של השמאל בישראל. שבועות מתכתשים עובדי כימיקלים לישראל עם הנהלת התאגיד על רקע פיטורי עובדים שלדעת ההנהלה נדרשים ל"התייעלות". הרבה פוליטיקאים הסתובבו בדרום הארץ והביעו תמיכה בעובדים. ראש הממשלה, כהרגלו, הטעה את העובדים לחשוב כי תופעל "מניית הזהב" למניעת הפיטורים. כאילו אותה מנייה מאפשרת מעורבות כזו.

והנה בית הדין הארצי לעבודה הביא את הניצים להסכמה – פשרה בלשונו – ולפיה הפיטורים יוקפאו והשביתה המתוכננת תתבטל למשך שבועיים, וכל הפוליטיקאים נעלמו. ונאלמו. בעיקר אנשי השמאל לכאורה, ששכחו להתקומם.
שתפו:

חשמל גרעיני



"יהיה בסדר" הוא שמה של תכנית בגלי צה"ל. אביב לביא ויונה לייבזון מתפקדים כגמ"ח לנפגעי הבירוקרטיה והתאגידים.
לא מכבר התלונן תושב שכונת גילה על כך שליד ביתו, חונות מכוניות על המדרכה ומפריעות להולכי רגל. השיא היה כאשר שתי מכוניות חנו במקביל על המדרכה – מה שהביא להתערבות של "יהיה בסדר".
שתפו:

סיפור על דיור


יצחק הרצוג הודיע, בעקבות דו"ח הדיור של מבקר המדינה, כי לכשיהיה ראש ממשלה יטפל אישית בבעית הדיור. הנה עוד סיבה מדוע לא להצביע עבור "המחנה הציוני". אם ראש ממשלה מבקש להיות פקיד בכיר, אז חבל על המשכורת. ומה על העוני? גם את זה ייקח אישית? ועל בתי החולים הצפופים להחריד? ועל הסרדינים בגני הילדים? פשוט טמבל.
שתפו:

עורו המזרחיים (ד)



יש מעין הסכמה, לפחות בזירה הפוליטית, כי יש כאן שני עמים. העם האחד אף זכה ל"מדינה" משלו – מדינת תל אביב, כינוי גנאי לאשכנזים נהנתנים, חילונים, הייטקיסטים, ולא עלינו – שמאלנים. העם השני - הסדר לפי ותק ולא לפי חשיבות - הוא ימני מסורתי-עד דתי  ומזרחי – מה שאריה דרעי מכנה עתה השקופים, כלומר, האנשים, המשפחות, הסבל וההשפלה שבני העם האחד לא רואים, ולבטח לא סופרים.
שתפו:

תרגיל פנסיה


מירב ארלוזורוב היא בעלת טור ב"מרקר" המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ". מי שעוקב אחרי כתיבתה למד שיש לה גם תפקיד ממלכתי. מדי פעם היא מביאה "הצעות" שמשרד האוצר מפריח באמצעותה כדי לראות לאן הרוח נושבת.
וכך ביום 23 לפברואר 2015 כתבה ארלוזורוב על הצעה חדשה לחיסול "אגרות החוב המיועדות" והמרתן ב"רשת ביטחון" לקרנות הפנסיה. ואם הקוראים נרתעים מהסינית העממית הזו הנה נסיון להעביר את הדברים באופן פשוט יותר.
שתפו:

תעודת עני


על פי  נתונים שמפרסמת  האגודה לזכויות האזרח, מדי חודש מנתקות הרשויות המקומיות ותאגידי המים כ – 4,000 משפחות שלא שילמו חוב המים שלהן. ביוזמת האגודה וכמה חברי כנסת החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לקבוע בתקנות איסור על ניתוק מים בידי ספקי המים אלא אם כן בידם אישור לכך מטעם ועדה ציבורית שתוקם ברשות המים. הנה כי כן סוף להפקרות שבה עניים מנותקים ממצרך יסודי כל כך.

ומכיוון שאף אחד לא קם לטעון כנגד הנה כמה מילים על הטמטום, העוול והטלאי הצהוב.

שתפו:

צ'ופר לבעלבתים



פרסי נובל הם אולי חשובים אבל הם לא ממש משעשעים. לצורך האנושי החשוב הזה המציאו את פרסי איגנובל שמטרתם לגחך את האקדמיה שלעיתים קרובות כל קשר בין מחקריה לבין צרכי אנוש קשים לאבחנה.
וכך לפני הרבה שנים התפרסם מחקר על פרעושים. ליתר דיוק על יכולת הניתור שלהם. המחקר, זוכה בפרס המגחך, בדק אילו פרעושים מנתרים גבוה יותר: אלה על גב כלבים או אלה שעל גב חתולים.
שתפו:

פער של 2%



"זה אנחנו או הוא" קוראת סיסמאת המחנה הציוני. ונתניהו אמר ש"תהום פעורה" בינו לבין ציפי ובוז'י.
היה מאלף לשמוע את שר האוצר המיועד מטעם אותו מחנה מסביר עד כמה ההבדל הוא גדול: "הממשלה לוקחת אחריות בחזרה", אמר ברמזו להזנחה של הליכוד.
שתפו:

הזכות ללעוג



כל יום, כבר הרבה שנים, י"ב חי בתחושה עמוקה של עלבון. הוא נפגע כאשר לא מאפשרים לו לנסוע באוטובוס לחוף הים בשבת וביום כיפור. הוא נעלב כאשר צילמו אותו בטלוויזיה ממשיך ללכת בעת הצפירה ביום הזיכרון וטענו כי הוא פוגע ברגשות משפחות שכולות. הוא נפגע כאשר שמע ברדיו על תאונת דרכים "שבה נהרגו שניים – תושבי מזרח ירושלים" אבל אף פעם לא שמע ברדיו הממלכתי על תאונת דרכים שבה נהרגו "תושבי מערב ירושלים".
הוא נפגע כאשר בבית הספר של הילדים שלו הופיעו רבנים והטיפו דת, אך בקשתו לאפשר לאימאם לעשות כן נתקלה בעויינות.
שתפו:

לקח גרמני


האיחוד האירופי יכול להמשיך במדיניות הקשוחה כלפי יוון ולמוטט גם את ממשלת השמאל, אחרי שמוטט את ממשלת הימין המתון. לחילופין הוא יכול, להפיק לקח ממה שנהגו לפני מאה שנה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הטילה הקואליציה המנצחת על גרמניה  לשלם פיצויים. גרמניה, הרוסה מהמלחמה, לא יכלה לעמוד בדרישת התשלום של המנצחים ואלה נאלצו או להתגמש ולתת לגרמניה זמן כדי להשתקם ולשלם כשכלכלתה תבריא, או להמשיך ללחוץ על המובסים לשלם מיד. הסוף ידוע: אחרי 15 שנה עלתה מפלגתו של  היטלר לשלטון.
שתפו: