אלמלא היה
פוליטיקאי מיומן סביר שהיה בוכה. יובל שטייניץ נשאל מה דעתו על גילוי שדה גז חדש
במצרים ומיד פתח במסע קיטורים על איך
בזבזנו זמן (הוא התכוון לקודמיו – עוזי לנדאו וסילבן שלום) כאשר לא בוצעו קידוחים
בשטח ישראלי. והצהיר, כמה צפוי, שעתה ראוי למהר ולחתום ולאשר ולבצע את "מתווה
הגז". כי מי יודע מה יעשה לנו הגז המצרי הזה.
לפני הדיון
בנעשה אצלנו בבית שתי הערות על הצד השלילי של תגלית הגז החדשה:
א.
עוד אין גז. יש דיווח על תגלית מטעם חברה איטלקית. בין דיווח על תגלית
לבין גז בצינור יש מרחק גדול.
ב.
גם כאשר יהיה גז סביר מאוד שהחונטה השלטת במצרים תחזור על שגיאות
העבר. מצרים ותאגיד ENI האיטלקי ישתדלו לייצא כמה שיותר ותקבולי המכירה יבוזבזו בחלקם
הגדול על הצבא המצרי שרובו מיותר (למצרים
אין ממש אויבים המצדיקים צבא ענק שכזה) שישתמש בהרבה מהכסף לתחזק חברות אמריקניות
לייצור נשק.
ועכשיו בחזרה
הביתה
הכי טוב היה לפנות
כבר עכשיו למצרים ולבקש מהם חוזה לרכישת
גז טבעי. חלק מהצנרת כבר מותקן. עם לקוח ישראלי – נניח חמישית מהצריכה של ישראל – יקל
על מצרים ו ENI
למצוא מימון נוח לפרוייקט. לישראל יהיה מקור גז בנוסף למונופול דלק-נובל אנרג'י.
שער החליפין – החזק מדי (ראו מה קורה ביצוא) – ייחלש. רק טוב יכול לצאת מהקטע הזה.
ולפחות הנכדים
של שטייניץ, שעד עכשיו בכו, יוכלו לחייך מחדש. אם הסיפור הזה יהיה רציני אז גם להם
יהיה גז ישראלי. כי אם הדבר תלוי בשטייניץ ובנתניהו ובחבורת הגז השלטת, לנכדים לא יהיה גז כי הכל יימכר לתאבי הבצע.
כאשר נתניהו ושטייניץ משקרים
תאבי הבצע
כוללים שני סוגים: הראשון, אלה החברות המסחריות השותפות בשדה הגז לוויתן. אותם
המדינה לא מעניינת. ובמיוחד לא מעניינים אותן תושבי המדינה הזו. הן רק רוצות
רווחים עכשיו. אפשר להבין את המוטיבציה הזו. חובה אזרחית היא להתנגד לה.
השני, זו ממשלת
ישראל שמבקשת לגבות נתח מאותם רווחים שיהיו לחברות הגז בעלות זיכיון לשדה לוויתן.
נתניהו מבטיח הרים וגבעות לשימושי הכסף הזה. וכאשר שטייניץ מתבכיין – זה גם הקטע
שלו. ובכן, זה גם שקר וגם טעות.
למה שקר?
כי גם הליכוד,
גם הבית היהודי, גם אין עתיד של לפיד, גם הכחלונים וגם הטרכטנברגים של המחנה
הציוני כולם יחד וכל אחד לחוד חתומים על "כלל ההוצאה" בתקציב המדינה.
והכלל הזה קובע תקרה להוצאה ללא כל קשר להכנסה. זו האידיאולוגיה המשותפת לכולם
בפרלמנט (למעט מרצ והרשימה המשותפת). אז כל ניסיון לומר שתהיה יותר הוצאה כאשר
תהיה יותר הכנסה הוא שקר.
שקר בפוליטיקה
הוא דבר נסלח במקומותינו. ללוי אשכול מיוחסת האימרה: "אז הבטחתי, אבל לא
הבטחתי לקיים". ומאז השקר מתהלך חופשי במסדרונות השלטון.
אבל מה בדבר הטעות?
יש כסף
לממשלה לא חסר
כסף גם עכשיו. אם, נניח, היא רוצה לממש את הבטחתה שיהיו לכל היותר 32 תלמידים
בכיתה בעוד שנה. ואם זה כרוך בשני מיליארד שקלים נוספים הרי כסף נמצא ממש מתחת לאף המיניסטריאלי. הבעיה אינה איפה הכסף הזה. הבעיה היא ששטייניץ, נתניהו, כחלון,
הרצוג, לפיד פשוט לא רוצים לאסוף אותו.
ולכן אם יהיה רע
וטייקוני הגז ירוויחו מיליארדים משדה לוויתן סביר שהביבים יעשו בכסף מה שצפוי
שהסיסים יעשו.
