19 בספטמבר 2015

יפה שתיקה למפקחת


כאשר מונתה לתפקיד היו שטענו כי היא לא מתאימה בגלל מקום העבודה הקודם שלה. חדווה בר, המפקחת על הבנקים, עבדה בבנק לאומי ומכאן החשד  שבתפקידה הממלכתי היא תעניק עדיפות למעסיקיה מהעבר.
אולי זו הסיבה שביום הראשון לעבודתה היא החליטה שהכי חשוב זה לשאת  נאום לאומה ולהסביר שהיא עומדת דווקא לדפוק את הבנקים, לפחות  את הגדולים שבהם. די מטופש, אם אכן זו היתה כוונתה.  כי כמו רוב קודמיה ברור שבעוד שנים אחדות סביר שתחפש עבודה בבנקים – גם אם לא באה מאחד מהם עתה.

כך או כך מנהלת חדשה שפותחת את הפה לפני שעבדה לפחות שנה בתפקיד,  היא בהגדרה לא ממש חכמה.  ולאחר ששמענו את הנאום אפשר להוסיף גם עוד כמה תארים כאלה.

על שלושה פשעי בנקאות היא זוכה בתואר:

הבנקים יוכלו "להפיץ" פוליסות ביטוח


שימו לב למילה. לא למכור. להפיץ. מה זה אומר? שהמוצר – הביטוח – יהיה של חברות ביטוח. הבנק בסך הכל יקבל עמלה על ההפצה – בדיוק כפי שהוא מקבל עמלה אם נתן למישהו ייעוץ לשים 100 שקל בקופת גמל. מאיפה תגיע העמלה? בדיוק ממי שהיא מגיעה כאשר "המפיץ" הוא סוכן ביטוח.

למה היא מציעה את זה? כאילו כדי לייצר תחרות בענף הביטוח. אבל שוק הביטוח ימשיך להישלט בידי כלל, הפניקס, הראל, מנורה ועוד אחד או שניים. רק שמות הקפיטליסטים שמתחלקים בעמלות ישתנו. ממש קריטי לקיומנו.


הבנקים הגדולים יחויבו למכור את חברות כרטיסי האשראי


 זה מזכיר את הבדיחה השחוקה על הרס"ר שמכנס את הפלוגה ואומר: "יש לי שתי בשורות עבורכם. הראשונה, מחליפים היום תחתונים. השנייה, מחליפים זה עם זה".

 בעולם יש בערך 4 חברות המנפיקות כרטיסי אשראי: מסטרדקארד, ויזה, דיינרס ואמריקן אקספרס כאשר שתי הראשונות הן השליטות בענף. השליטים האלה מעניקים זיכיונות בכל מדינה לתאגידים מקומיים ויחד הם מתחלקים בעמלות המושתות על עסקים בכל תשלום שנעשה באמצעות כרטיס. בר מצפה כנראה כי אם בנק הפועלים יחויב למכור את ישראכרט לבנק פועלי אגודת ישראל אזי תהיה תחרות באשראי.

 הנה חדשות מרעישות: חברות האשראי לא מתחרות באשראי הבנקאי. ומסיבה פשוטה: אין להן כסף משלהן. כאשר חברת כרטיסי אשראי נותנת אשראי היא לוקחת הלוואה מבנק (ולפי תכניתה של בר – גם הלוואה מהציבור באמצעות אגרות חוב). לכן לגבי רוב מוחץ של המשתמשים באשראי מחברת כרטיסי אשראי הריבית לעולם גבוהה מהריבית הבנקאית. רק טיפשים או כאלה שהבנקים סגרו להם את השיבר לוקחים הלוואות מחברות כרטיסי אשראי. וזו לא תופעה ייחודית לישראל.  ככה זה בכל מקום.

הבעיה אינה מי הבעלים של חברות כרטיסי האשראי. הבעיה היא העמלות שקומץ החברות האלה גובות מעסקים. ואת הבעיה הזו קל מאוד לפתור. למשל באמצעות המילים אחוז אחד -  כמחיר מירבי לעמלה. משחקי הטאבו בין בעלים נוסו כבר עם קופות הגמל שהיו בבעלות בנקים ונמכרו לחברות ביטוח. מה קרה? נכון, דמי הניהול עלו.

אלא שחדווה בר כמו ועדת שטרום (היו"ר דרור שטרום לשעבר הממונה על ההגבלים העיסקיים) שהוקמה להמליץ בעניינים שכאלה לא מאמינים למילות הקסם. הם ישחקו לגו עם ארבע קוביות ויתברברו עד אין קץ סביב "תחרות" שלעולם תהיה מוגבלת, אם בכלל.

וגולת הכותרת:

 הבנקים יחויבו בביטוח פיקדונות

 אולי לא ידעתם אבל בישראל, שלא כמו בהרבה מדינות אחרות, אין ביטוח פיקדונות. את מפקידה כסף בבנק, ואם הבנק פושט רגל – הכסף הלך.  בדיוק מה שקרה למי שהפקידו בבנק למסחר, בבנק פויכטוונגר ועוד כמה שהתרסקו.

אז זהו – שלא.

 בישראל יש ביטוח פיקדונות שאינו מוסדר אבל הוא יעיל בצורה קיצונית. הממשלה משלמת אם בנק מתמוטט. פוליסת הביטוח של כולנו משולמת על ידינו באמצעות מחלקה ענקית בבנק ישראל ובראשה עומדת.... חדווה בר. המשכורת של בר ומאות עובדיה היא בדיוק הביטוח שלנו שלא יקרה אירוע "בנק מתמוטט".

אולי היה טעם בהצעה של בר אילו במקביל להטלת חובה לביטוח פיקדונות היו מבטלים את מחלקת הפיקוח על הבנקים. יעני הפרטה עד הסוף. אלא שלא לזה היא מתכוונת. היא ומאות עובדיה ימשיכו לינוק מהקופה הציבורית ולהוציא הוראות כמה סנדבי'צים רשאים לאכול בישיבות הדירקטוריון של בנקים. במקביל הבנקים יחויבו בביטוח פיקדונות. ואתם יכולים לתאר לעצמכם מי ישלם עבור הביטוח הזה – לא מנהלי הבנקים ועובדיהם.

כלומר אנחנו הציבור נשלם פעמיים: פעם אחת באמצעות המשכורת של המפקחת שנועדה למנוע התמוטטות. ופעם שנייה באמצעות העמלה שיגבה מאיתנו הבנק עבור הביטוח למקרה שהמפקחת לא תעשה את עבודתה.

נשלם פעמיים?

 זה נהדר. אבל זהגם משתפר.

כי נשלם פעם שלישית. ביטוח פיקדונות הוא בדיחה פיננסית שכל תפקידה היא לחלוב ממפקידים כסף עבור פוליסות ביטוח. אם באמת תהיה סכנה של התמוטטות אף ממשלה לא תשב בשקט ותיתן לבנק להתמוטט. האם כל חברות הביטוח בעולם יכולות לתת ביטוח פיקדונות לכל מפקידי בנק הפועלים? קדחת. אין דבר כזה ביטוח פרטי להתמוטטות בנקים.

באנגליה יש ביטוח פיקדונות. כאשר בנק נורת'רן רוק התמוטט ב – 2007 האם הממשלה והבנק המרכזי ישבו והסתכלו? הם הבינו מה שכל טיפש מבין: שללא התערבות ממשלתית אנשים ימשכו כספם גם מבנקים אחרים. ואין אף בנק, גם הכי סולידי בעולם, שיכול לעמוד בדרישה לשלם מיד את כל הפיקדונות.

לכן ביטוח פיקדונות הוא בולשיט בחיים הממשיים. כי לעולם אם יהיה אירוע של משיכת פיקדונות – הבנק המרכזי יצטרך להתערב ולשלם. אלא שעד אז כולנו נשלם פרמיות לפוליסות ביטוח פרטי שלא שווה דבר.

אז, גברתי המפקחת, עדיף לשתוק.