הצמיחה כמרקחה

וואו! איך שזה נראה. הבורסות לניירות ערך בירידה. הצמיחה בישראל נבלמה. שר האוצר מכריז על תכנית חירום לעידוד הפעילות. סין על הבנקט ורוסיה מחרחרת מלחמות כדי לצאת ממשבר היצוא שלה. הילרי קלינטון הודיעה  על תכנית להוזלת התרופות (פחחחחח) ומחירי מניות חברות התרופות ירדו. מה יש לומר: עולם כמרקחה ואצלנו יש מחסור בעופות כי בחגים לא שוחטים.

האם יש היגיון בברדק?


אתמקד ברוסיה כי היא הכי מעניינת ומבחינה כלכלית דווקא. העובדה שהמשטר המתועב של פוטין מחרחר מלחמות אינה חדשה. פוטין וממשלו הם הפאשיסטים המודרניים מהזן של הגנרל פינוצ'ט בצ'ילה שלפני 40 שנה. חרחורי מלחמה הם הדלק של מנוע הדיקטטורה.

הכלכלה מעניינת בגלל תפנית, לכאורה מוזרה, ביחס של מקצת התקשורת הישראלית ל"מתווה הגז" – הלא הוא הסכם הכניעה של ממשלת ישראל לקרטל בעלי זיכיונות ההפקה. מה שקורה הוא שנשברה העמדה המתנגדת להסכם קנוסה הזה וכעת חכמי הכלכלה חושבים שאין טוב ממנו. בראבו עליהם ועל כלכלת רוסיה.


בין הגז הרוסי והגז הישראלי

מה הקשר?

 הכלכלה הגדולה שהכי נדפקה בשנה האחרונה היא של רוסיה. זה גורלה של כלכלה שמושתתת על הפקה ויצוא של דלק וחומרי גלם אחרים. ואלה – מה לעשות וזה קורה בקפיטליזם מדי כמה שנים – מגלים רפיסות במחיר. וכאשר מחיר הגז הרוסי יורד – ההכנסות של ממשלת פוטין יורדות. וכאשר הממשלה בצרות – החרבות נשלפות.

אוהבי "מתווה הגז" מבקשים למעשה שישראל תיהפך ליצואנית גדולה של גז טבעי. ובכך לשעבד את הכלכלה למצב הרוסי/סעודי/קטארי. למה הם עושים את זה? כעת מגיע נימוק חדש: להגביר את הפעילות הכלכלית המדשדשת. אבל באמת הכל נעשה במטרה לרצות את ברוני הגז מתל אביב ומארה"ב.

האם מישהו יקים אסדת קידוח בישראל? ממש לא. האם ברוני הגז התחייבו לקנות כחול-לבן? אל תצחיקו אותם. אבל לפרשנים שהמירו את דתם לאלוהי הכסף נגמרו התירוצים ונותרו בלבולי המוח על התעסוקה האדירה הצפויה לנו אם וכאשר ניתן לברוני הגז לעשות כרצונם.

היה מנוע?

לגופה של פעילות כלכלית כלל לא ברור שהמיתון הגיע. הכל מתבסס על "נתוני הצמיחה" שפירסמה הלשכה לסטטיסטיקה על החודשים אפריל-יוני. מעניין: באותם חודשים אף אחד לא חשב שהוא חי במיתון. אבל אין חוכמה כמו חכמה לאחר מעשה. אבל כמו שלא ידענו אז שהיינו במיתון  – לא ברור שאנחנו במיתון עכשיו.

יותר מזה:  מי שמסתכל על הנתונים מראשית העשור מוצא כי היינו ב"מיתון" דומה בסוף 2011, באמצע 2012 ובאמצע 2014. היינו? בטוח שלא. רק אותו נתון שעתה מאותת מיתון – אותת גם אז, ושבק.

מה גם שהנתון המיידי המעיד, בזמן אמיתי, על מיתון הוא הכנסות המדינה ממסים. ואלה טרם משקפות  את המחלה.
ושיעור האבטלה, עוד סימן משמעותי ואולי החשוב מכולם, גם הוא לא גילה עדיין את החיידקים בגופו.

נכון, יש נתון אחד שמדאיג: היצוא. ומכאן תכנית החירום שהנפיק שר האוצר. לא זה המקום לדון באותה תכנית. מי שחרד ליצוא צריך להתנגד בכל נפשו ל"מתווה הגז" שידכא עוד יותר את שער החליפין, ויכה ביצוא שאינו גז. אבל לחכמינו הסתירה החביבה הזו לא מזיזה.


שתפו: