סלקציה ממוסדת

כעת משהסתיימה השביתה בבתי הספר של הכנסיות הנוצריות במריחה אופיינית של מעט כסף והקמת ועדת בדיקה זכינו להארה לאחד המוסדות המושחתים במקומותינו: משרד החינוך.

ולא מדובר בכך שהשר בנט ופקידיו לקחו כסף לכיסם. השחתה אישית קלה לטיפול: בית משפט ולאחריו בית סוהר.

השחיתות של משרד החינוך היא הרבה יותר עמוקה והיא התחילה ביום שהוקמה המדינה. מאז היא רק מעמיקה.

מה ביסוד השחיתות? יש בתי ספר ציבוריים ויש בתי ספר פרטיים. ובזה, לכשעצמו, אין פגם. יכול אדם לפנות לרופא ציבורי (של קופת חולים) ולקבל טיפול תמורת 20 שקל לשלושה חודשים. ויכול אדם לפנות לרופא פרטי ולקבל טיפול תמורת 1,000-6,000 שקל לביקור אחד. בהשוואה הזו ציבורי זה ציבורי ופרטי זה פרטי.

כשהשמחה מתערבבת בששון

השחיתות החינוכית היא בעירוב הציבורי והפרטי. ובאנלוגיה למערכת הבריאות: כמו השירות הרפואי הפרטי בבתי חולים ציבוריים. אז השמחה הפרטית מתערבבת בכסף ובעובד הציבורי, החרא נכנס לוינטלטור ומופץ לכל עבר.

מה אמור להיות ההבדל שבין בית ספר פרטי לציבורי? יש המתמקדים בבעלות. וכך למשרד החינוך יש הגדרות לבתי ספר מוכרים, מוכרים ורשמיים וכל מיני חארטות שכאלה - מילים שנועדו למסד את האפליה. ההבדל הקובע הוא בשאלה האם בית הספר רשאי להחליט מי לומד בו ומה לומדים בו, או שכל אדם יכול להתקבל בתנאים שווים והוגנים ותכנית הלימודים היא בעיקרה תכנית ליבה.

תסתכלו ותחפשו כמה בתי ספר אתם מכירים שבהם להנהלה אין את המילה האחרונה בקבלת תלמידים. בתי ספר שבהם, אם יש עודף ביקוש, עושים הגרלה. הנה מוקד הבלוף הישראלי: אין בנמצא כמעט אף בית ספר ציבורי על אמת. כמעט כולם – פרטיים במובן שהוגדר. עם ההפרטה הזו שרי החינוך חיים בשלום.

מי מקבל כסף וכמה


אלא שיש בתי ספר שבנוסף לכך שההנהלה קובעת מי ילמד בהם, ובעיקר מי לא, קובעים גם שכר לימוד גבוה ובכך שוללים מתלמידים מסוימים את היכולת להתקבל. בתי הספר של הכנסיות הנוצריות, למשל. בית הספר הריאלי, למשל. ויש עוד הרבה ייחודיים.

משרד החינוך מכיר בזכותם של מנהלים לקבוע מי ילמד בבתי ספר – גם בבתי ספר ציבוריים לכאורה. זו הפרטה מקובלת עליו. מה מפריע לו? תכנית הלימודים ושכר הלימוד. בבתי ספר מסוימים יש תכנית לימודים דתית בעיקרה – למשל בתי הספר של אריה דרעי, יעקב ליצמן וחבריהם למעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי היהודי. הם, הפלא ופלא וחוק של המדינה, מקבלים כסף ציבורי כאילו שבהם אין נוהגת אפליה בקבלת תלמידים וכאילו שהם מלמדים את תכנית הליבה של משרד החינוך. רק כאילו. הם ממש לא.

בבתי הספר של הכנסיות הנוצריות דווקא כן מלמדים את תכנית הליבה אבל כשמחשבים נכון מוצאים שהם מקבלים רק חצי מהכסף הציבורי הראוי להם. למה? זו השחיתות. אבל לא רק בתי הספר של הכנסיות הנוצריות מופלים לרעה בשיטה העקומה הזו. גם בתי ספר פרטיים אחרים במגזר היהודי שלא חברים של ליצמן ודרעי. למה? זו השחיתות.

הפתרון פשוט: כל בית ספר שילמד לימודי ליבה, לא יתערב מי לומד בו (בתי ספר בכפר סבא, למשל,  מסרבים לקבל תלמידים מחוץ לעיר) וגובה תשלומי הורים רק לפי מה שקובעת הכנסת – יקבל כסף ציבורי. וכל השאר – פרטי עד הסוף, בלי גרוש ציבורי.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב - 29.9.2015)

שתפו: