נגידת בנק ישראל מסבירה למעטים שמוכנים להקשיב
כי בשנה הבאה ובשנים שלאחריה תהיה לממשלה בעיה. במדיניות הנוכחית היא תסטה מיעדיה
הכלכליים. יהיו שיאמרו שזה לא נורא כי ממילא לא נראה שהממשלה הזו אפילו מנסה ללכת
לכיוון רצוי כלשהו. על זה יחלקו שרי הממשלה שחושבים שדרכם ראויה. העניין הוא
שהשרים לא באמת מקשיבים.
לממשלה יש יעד המגביל את הגירעון
בתקציב. הגיוני בהתחשב בכך ששליש מהתקציב הולך לתשלום חובות שמקורם בגירעונות
מהעבר. במדיניות הנוכחית, כך בנק ישראל, הגירעון יגדל – ובהרבה. וזאת בטרם התחיל מחול
תקציב הביטחון שמדי שנה נגמר בהגדלה מעבר למתוכנן. ולאור התערערות הביטחון סביר שתגדל
עוד כמות הכסף שנשפך שם לשווא.
במצב הזה המלצת הנגידה היא להעלות מסים.
במיוחד אחרי ההפחתה האומללה במע"מ שאמנם תקטין את הכנסות הממשלה מהמס אבל לא
באמת העלתה את כוח הקנייה של הציבור, שהרי מרבית המוצרים לא הוזלו. מה שמעלה את
השאלה איזה מס ראוי להעלות?
הפתרון האנגלי
בישראל איש לא שואל ואיש לא משיב. אבל
בלונדון התפרסמו בימים אלה המלצות ועדה מקצועית שמונתה כדי לבדוק תחלואה הנובעת
מהשמנת יתר. שלוש ההמלצות העיקריות עוסקות בהגבלת מבצעי שיווק של ממתקים במיוחד
אלה שמוזילים במידה ניכרת את הממתק. כמו כן הומלץ על הגבלה ולעיתים אף לאסור פרסום
של מוצרי מזון עתירי סוכר, והדובדבן (הלא מסוכר) בעוגת הגזר הזו: מס על סוכר.
ממצאי הוועדה הצביעו על קשר ישיר בין
צריכת ממתקים והשמנת יתר. הן בהקשר הכלכלי – חמישית מהאוכלוסייה המוגדרת
"שמנים מאוד" הם צרכנים גדולים של סוכר וממתקים. וכמובן במובן הרפואי.
המס המוצע זכה להדים נרחבים בשיח הציבורי גם בזכותו של ג'יימי אוליבר ("השף
העירום") ועל אף הודעתו של ראש הממשלה שהוא מתנגד למס – הודעה שנמסרה עוד
בטרם פירסמה הוועדה את המלצותיה.
וגם אם דיוויד קמרון מזכיר בהתנהגותו את
בנימין נתניהו ודו"ח הוועדה לתקציב הביטחון (ועדת לוקר) ההערכה היא שיש סיכוי
שהמס יאושר.
כחלון כבר עשה את זה
עקרונית הרעיון אמור להיות מובן אפילו
להדיוט בשם משה כחלון. שר האוצר העלה לא מכבר את מס הרכישה על דירות. למה הוא עשה זאת
על אף הבטחתו שלא להעלות מסים? כי הוא
ביקש לצמצם את רכישת הדירות על ידי אנשים שיש להם כבר דירה בבעלותם.
אם מטילים מס על מוצר שאינו ממש חיוני –
סביר שייקנו פחות ממנו. אלא שהיגיון לחוד וממשלה לחוד – ראו תקציב הביטחון שגדל גם
כשיש ביטחון וגם כשאין ביטחון.
היצרנים מגיבים
כצפוי יש המתנגדים. למשל אלה שמתנגדים
למסים בכלל – עניין מקובל בימין הכלכלי. אליהם הצטרף אירגון יצרני המזון עם טענה
מרכזית אחת: הטלת מס על מזון פוגעת ברווחת הצרכן. זכותו של הצרכן לבחור את
מזונותיו – ואף להזיק לעצמו בצריכת חלק מהם, מה שקורה למרבים בשוקולד.
אם צריכת ממתקים היתה מסתיימת בנזק
לצרכן הבולס – מילא. אלא שמי שנושא בנטל הוא לא רק החולה הפוטנציאלי אלא גם מי
שמטפל בו – מערכת הבריאות הציבורית. רווחת הצרכן המדוברת אינה אלא ניצול לרעה של
משאבים ציבוריים. ועל ניצול לרעה יש לשלם.
זה ההגיון שמאחורי מס הדלק, למשל. מי
שצורך דלק משתמש במכונית. מכונית יוצרת נזק ציבורי הן דרך זיהום אוויר והן דרך
יצירת גודש בכבישים והאטת התנועה – פקקים - של הזולת. ומס סיגריות אף הוא בקטגוריה
הזו. על נזק צריך לשלם – בדיוק המקרה של הסוכר. ומלח גם. ולמקפידים: גם בשר מעובד.
