17 באוקטובר 2015

העגבניה וההיסטריה



לזקנים יש יתרון: הם זוכרים הרבה. וגם חיסרון: לעיתים קרובות, העבר נראה הרבה יותר טוב.  אז, לפני 40 ו- 50 שנה, בין החודשים אוקטובר ומרס, אי אפשר היה להשיג בשוק עגבניות. לא שהיו מעט עגבניות ומחירן בשמים.  פשוט לא היו עגבניות ולא מלפפונים – שאז עוד היה בהם ריח.

שלושה גורמים חברו לשינוי פני העגבניה: החממות, העובדים הזרים והמים שהובאו לנגב שהפך לגן הירק של ישראל. ומאז פינוק העגבניה חוגג כי היא איתנו כל השנה.

בעיצומם של החגים קרתה תקלה. זרם העגבניות הואט, המחירים האמירו והמדינה בהיסטריה. הזקנים גיחכו וסיפרו על מה שהיה פעם ואילו כל השאר השתוללו בסיוע רועש של כלי התקשורת. כי מה יעשה ישראלי נטול בנדורה?

היסטריה היא לא רק עגבנייתית. מאז אותם חגים אנחנו בעיצומה של התקוממות פלסטינית חמושה בסכינים. ערוץ 10 למשל חשב שהגיע העת להיות עם העם, ביטל שידורי חולין ושלח את טובי כתביו ומגישיו ל"שטח". יעני הם משדרים מהסכין המורמת ברחוב הגיא בעיר העתיקה.

קדחת. תמר איש שלום, אלון בן דוד וחבריהם עוררו היסטריה כשהם  ישובים בנחת על מרפסת מלון המלך דוד בירושלים – ומקשקשים על היותם ב"שטח". רק כדי להגביר מהומה וריגוש.

ארדואן מושיע ישראל

וכשההיסטריה חוגגת, כך בסכין וכך בסלט, מאבדים את הראש ונותנים  לבטן ולגזענות להשתלט על  המחשבה.  וכך שר החקלאות אורי אריאל ושר האוצר משה כחלון יצאו עם "תכנית חירום" ולפיה הותר לכל החפץ לייבא עגבניות מחו"ל ללא מכס.  אנחנו נראה לחקלאים שמעלים מחירים. אנחנו נלמד אותם לקח ונייבא עגבניות מטורקיה (בניחוח ארדואן השנוא, אבל במחיר זול....).

ולצמד המיניסטריאלי הצטרפו מיטב המוחות הכלכליים, גם באותם כלי תקשורת שליבו את מהומת מחיר העגבניה.

הנה כמה עובדות על מוצרי ירקות ופירות בישראל. ככלל ולאורך שנים המחירים לצרכן יציבים למדי. יש תופעות עונתיות. עכשיו אין כמעט לימונים טריים אבל יש לימונים מאיסום. האבטיח באוגוסט תמיד זול מאשר ביוני אבל גם טעמו לא משהו. על פני שנים המחירים לצרכן יציבים יחסית ולא פחות חשוב: זולים בהרבה מרוב מדינות המערב עתירות מילקי זול.

אבל המחירים שמקבלים החקלאים יציבים הרבה פחות, ולאורך זמן, הם בירידה איטית. איך זה? הרי החקלאים ידועים בלובי שלהם ובהשפעתם על הממשל. ובכן, זה סיפור של זקנים. בשלושים השנים האחרונות תש כוחם של החקלאים - לבטח בהשוואה לסיטונאים, לרשתות השיווק ולקמעונאים. וכך המרווח הכספי בין מגדל העגבנייה לצרכן הסלט הולך ותופח.

המציאות והאידיאולוגיה

וכל זה  קורה כשאין כלל יבוא. איך זה שכל השנים מחיר העגבנייה יציב מבלי שהיה חופש ליבוא מטורקיה? מנפלאות הכלכלה שבמציאות, בשונה מהכלכלה שבמוח המיניסטריאלי.

אלא שבאווירת ההיסטריה מותר לחפש פתרונות מהאידיאולוגיה. אם תשאלו את אריאל, כחלון ורוב הכלכלנים הם יסבירו לכם שהחופש לייבא חיוני לרווחת הצרכן. והעובדה שרווחת הצרכן קיימת בלי יבוא – בדומה לרוב מדינות המערב המגנות על ייצור המזון בשטחן – לא תשנה את האידיאולוגיה ההיסטרית שלהם.

תנסו להיכנס ליבואן של מכוניות, לשים כסף על השולחן לקבל מכונית חדשה בו ברגע. הולך? ביקשתם לקנות מקרר וקיבלתם אותו באותו יום? אז מה היתה הבעיה להתאפק שבועיים ולא לקנות עגבניות? אלא שאז לא היתה היסטריה. 

ובלי היסטריה אין חיים בארץ ישראל.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 13.10.2015)