יצרניות התרופות המקוריות דורשות שיתנו להן תקופה ממושכת של מונופול. אם המדינה מסכימה לתת להן את המונופול הזה, למה היא לא מתייחסת אליו כאל כל מונופול אחר ומפקחת על המחירים שלו?
לכאורה השערורייה והנזק הכספי שהיא גורמת, עומדים לפני סיום. בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שמתקנת עיוות בחוק הפטנטים. החוק הזה מעניק מונופול לבעל פטנט למשך 20 שנה. לפטנט בתרופות ניתנת הארכה של עד חמש שנים נוספות. ההארכה בעבר הייתה לחמש שנים, אך לא מעבר למועד שבו פג הפטנט במדינה אחרת. המשמעות: אם לתרופה יש פטנט אמריקני שמסתיים אחרי 3 שנים, תוקף הפטנט הישראלי יפוג במועד זה.
לפני כמה זמן נתן רשם הפטנטים פרשנות מלומדת ולפיה כל יצרן תרופות רשאי לבחור את המדינה שאליה „מוצמד" הפטנט לתרופה שלה. כצפוי, רוב יצרני התרופות בחרו באוסטרליה, שבה ניתן מונופול ארוך ביותר. התוצאה, לטענת התאחדות התעשיינים, היא הארכה של יותר משנה במונופול הממוצע על פטנט בישראל. הצעת החוק החדשה מבקשת להחזיר את המצב לקדמותו ובכך לאפס נזק עודף של כ120- מיליון שקל לשנה.
מדוע נזק?
כי בעת תפוגת הפטנט רשאי כל אדם לייצר את התרופה. לתרופה כזו קוראים תרופה גנרית, אם כי השם הראוי הוא תרופת חיקוי. כל יצרני התרופות בישראל הם יצרני תרופות חיקוי וממעטים לייצר תרופות מקוריות. תרופת חיקוי עולה כחמישית ממחיר תרופה מקורית (הרכב התרופות זהה לחלוטין.( מכאן הנזק שנגרם בשל הארכת תקופת הפטנט: נמנעת מאיתנו האפשרות לרכוש תרופה זהה במחיר מוזל.
ההיערכות בקרב הזה, על כן, ברורה: מצד אחד יצרני תרופות מקוריות שכולן לא ישראליות, הממשלות שלהן והמשת"פים הישראלים שלהם. מצד שני יצרני תרופות החיקוי הישראליות – טבע, אגיס, תרו, דקסון ועוד.
מה שמקומם הוא העמדה של הממשל האמריקני. הלחץ שהוא מפעיל לשמירת הקיים יוצר מצב שבו הצרכן האמריקני יכול ליהנות מתרופת חיקוי זולה בערך 23 שנה אחרי הוצאת הפטנט. אבל הצרכן הישראלי אמור לקנות תרופות אמריקניות יקרות במשך 25 שנה. הידד לשוויון ההזדמנויות האמריקני.
אם הצעת החוק החדשה מסדירה את העניין, מדוע ראוי להתעכב על הנושא?
ראשית, כי ההצעה טרם אושרה והלחץ האמריקני עדיין בעיצומו. שנית, כי הוא חושף צביעות ישראלית טיפוסית. ליתר דיוק צביעותם של כלכלני השוק התחרותי החופשי.
ד"ר (לכלכלה) דין בייקר תוהה מדוע בכלל נחוצה מעורבות ממשלתית, ועוד בחוק, כדי להגן ולעגן במונופול את יצרני תרופות המקור (כמו גם כל פטנט אחר:( מדוע כאשר השיטה הכלכלית יוצרת עוני, הכלכלנים מתנגדים למעורבות ממשלתית לחיסולו? מדוע כאשר מציעים שכר מינימום, שמאפשר קיום בכבוד, קמים מיטב הכלכלנים ומסבירים את הנזק שייווצר? ואיך זה שהנזק שיוצר מונופול בתרופות מקבל גושפנקה רשמית, מכובדת ומונופול ל25- שנה?
נזקי מונופול, כותב בייקר, מתועדים בכל ספר לימוד בכלכלה. הוא מייצר מעט מדי. הוא גובה מחיר מנופח. הוא מעביר הכנסות מצרכנים ליצרן והוא פוגע בהקצאה יעילה של מקורות כלכליים. בדו"ח של החברה המייעצת למשרד האוצר באשר למשק החשמל נכתב כי יש סבירות שהחברה לא תעמוד בתשלום חובותיה המסתכמים ב40- מיליארד שקל. היועצים מסבירים כי נדרשת העלאת מחיר חשמל של 12% בכדי למנוע את התרחיש הזה. משרד האוצר הצניע את החלק הזה בדו"ח מחשש שמישהו עוד יעלה על דעתו להתיר את העוול של ייקור החשמל. אז איך זה שאנחנו מתירים בתרופות את שאיננו חולמים להתיר בחשמל?
הטענה המקובלת היא שבהיעדר מונופול לא יהיה פיתוח של תרופות חדשות. בממוצע פיתוח תרופה חדשה עולה כמיליארד דולר. בלי מונופול ממושך, שיבטיח החזר ההשקעה, לא יפותחו תרופות.
בייקר חושב שיש אלטרנטיבה. לדבריו החברות המייצרות תרופות מקוריות בזבזניות להחריד. הן מוציאות הון על שיחוד רופאים (לרוב במימון כנסים, נסיעות ושאר הטבות,( על שיווק אגרסיבי ועל רווחים מעל ומעבר למקובל. האלטרנטיבה של בייקר היא מימון ציבורי, בין אם בידי הממשלה ובין אם בידי מוסדות שלא למטרת רווח, ובעיקר כשמדובר בפיתוח תרופות יקרות במיוחד.
הצביעות הישראלית מתמקדת ביחס למונופול המוענק לתרופה מקורית. כל מונופול אחר זוכה ליחס אותה מקבלת חברת חשמל: פיקוח ציבורי על המחיר. בישראל החשמל זול יחסית, על אף המונופול המוחלט של חברת חשמל. מדוע? בגלל הפיקוח של רשות החשמל, המפחיתה ב2.5%- לשנה את מחיר החשמל, התואם את עלויות החברה ורווח סביר. הצורה בה רשות החשמל מטפלת במחירי החשמל היא דוגמה נאותה לדרך בה צריך לטפל במונופול. אז איך זה שאין לנו רשות לפיקוח על תרופות במונופול?
אחת משתיים: אם אנחנו מאמינים בכלכלה תחרותית וחופשית, אז יש להגן על תרופה מקורית כמו שאנחנו מגנים על פיתוח מנוע חדש במכונית משפחתית. הטענה שבהיעדר הגנה בחוק ומונופול לא יהיה פיתוח חדשני היא מפוקפקת. כמעט כל הפיתוחים החדשים נעשים במקומות שבהם אין פטנט, ואין נותנים מתנה של מונופול. האם ואן גוך היה זוכה למונופול בכדי למנוע חיקוי? האם מרצדס זוכה להגנה ממשלתית על המצאותיה המוטוריות? האם לאסם יש הגנה ממשלתית בייצור במבה? האם העדר ההגנה מנע את הפיתוחים האלה?
אבל מי שמאמין שיש לתת הגנה באמצעות מונופול על יצרני תרופות ותוכנות מחשב ראוי שיתייחס למונופול כפי שצריך: באמצעות פיקוח על המחיר. אחת מקופות החולים מונעת מתושב חולון תרופה למחלת כבד מפני שמחירה 6,000 שקל לחודש. כאשר יש תרופות במחירים כאלה די ברור ששיקול כלכלי מתערב בהחלטות רפואיות. אם פייזר האמריקנית רוצה למכור תרופות בישראל, וליהנות מהגנת פטנט ומונופול – עליה למכור במחיר מפוקח. ואם תסרב – רשאית ממשלת ישראל להתיר ייצור תרופת חיקוי מקומית, כמובן תוך תשלום תמלוגים סבירים לממציא האמריקני.
ואת זה, הדבר החשוב מכל, לא מתקנים בהצעת החוק.
Economics Review. Issue no. 30 July 2005. (1) Reform of Intellectual Property. In Post Autistic
The Dean Baker: The
