מדוע תוחלת החיים ביפן היא מהגבוהות בעולם? היו מי שחשבו כי הסושי, ליתר דיוק העדר ההמבורגר, הוא בבסיס ההישג. עד שהיה מי ששם לב כי היפני הממוצע הוא צרכן גדול של תרופות . מאז יש הקושרים בין רמת צריכת התרופות למצב הבריאותי.
האם אנחנו צורכים הרבה או מעט בהשוואה למדינות שאליהן אנו מבקשים להשתוות? הנה כמה ממצאים ממחקר של ד"ר פיליפ זאקס.
ישראל, כמו מדינות אירופה המערבית, מוציאה כ 9%-מהתפוקה הלאומית על בריאות. ארה"ב, למשל, עם הוצאה של כ,13%- היא החריגה. זו מעניינת על רקע העובדה, שכחמישית מאוכלוסייתה נטולת ביטוח רפואי, שיעור תמותת התינוקות בה גבוה יחסית ואילו תוחלת החיים שם נמוכה מאשר באירופה. הנתונים האמריקניים – הוצאה גדולה ובריאות גרועה (בממוצע) – הם ההוכחה המרכזית מדוע עדיפה מערכת בריאות מולאמת על פני מערכת בריאות מופרטת.
כמו כלל מערכת הבריאות הישראלית, גם התרופות נתונות בסד תקציבי. ישראל, יחסית, צרכנית תרופות קמצנית. ב2002- ההוצאה לנפש על תרופות היתה 197 דולר לעומת 362 דולר בממוצע במדינות המפותחות. אם נחזור למשל היפני, אזי יש אפשרות שהצריכה הנמוכה בישראל תתבטא בהרעה בריאותית עתידית – בהחלט משהו שראוי לדאגה.
אלא ש2002- לא היתה חריגה. מאז ומתמיד ישראל מוציאה מעט, יחסית, על תרופות. על אף זאת נתוני הבריאות הממוצעים (תמותת תינוקות ותוחלת חיים) הם מהטובים בעולם. איך זה, שואל זאקס, שישראל מוציאה כל כך מעט?
הנה התשובות:
• סד תקציבי. הממשלה והכנסת, הקובעים את סל הבריאות ותקציבו, נותנים יחסית מעט כסף. לחסוך בתרופות קל יותר מאשר לחסוך ברופאים.
• יעילות תקציבית. רוב התרופות נרכשות בידי קופות החולים. על אף שהמדינה קטנה, קופות החולים – במיוחד "הכללית" – הן קנייניות גדולות, ומצליחות לקנות תרופות במחירים נמוכים יותר.
• דמוגרפיה. ישראל עדיין, בהשוואה בינלאומית, מדינה צעירה . וצעירים חולים פחות ונזקקים פחות לתרופות מאשר קשישי אירופה, למשל.
• השתתפות עצמית. אמנם על המרשמים של קופות החולים כתובה השתתפות עצמית של ,10-15% אבל הממוצע גבוה בהרבה. ההשתתפות העצמית הממוצעת במחיר התרופות בסל הבריאות בישראל היא . 34% כאן ישראל חריגה לרעה בהשוואה בינלאומית. קופות החולים, באישור הממשלה והכנסת, חולבות את החולים במטרה לצמצם את הביקוש לתרופות ואת הגירעונות של קופות החולים.
זאקס מציין כי ההשתתפות העצמית הגבוהה מסוכנת. הוא מצטט מחקרים שהראו כי חולים נמנעים מרכישת תרופות בגלל מחירן הגבוה. החולים האלה באים בעיקר מרבדים כלכליים-חברתיים נמוכים. בכך תורמת ההשתתפות העצמית הגבוהה לאי שיוויון בולט בתחלואה – ומכאן בתמותה.
אם יש מחיר בריאותי לצריכת התרופות הנמוכה הרי הוא מצוי אצל משפחות עם הכנסה בינונית ומטה, הנרתעות מטיפול תרופתי יקר ובעיקר טיפול תרופתי מונע. סקר שנעשה בבאר-שבע גילה, כי בעלי הכנסה נמוכה מרבים, מעבר לשיעור התחלואה הגבוה שלהם, להשתמש בשירותי חדר מיון. הם חוסכים בתרופות עד שהמחלה מחמירה, ואז פונים לשירות הרפואי היקר ביותר למדינה והזול ביותר להם – חדר מיון. המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות הציע לפני כמה שנים שיטה להוזיל תרופות לבעלי הכנסה נמוכה מתוך כוונה לא רק לשפר את איכות חייהם, אלא להוזיל את העלות הכוללת למדינה. הממשלה והכנסת מסרבות להאזין.
23.5.2005
