תנו לדולר לעלות


 כמו שהדברים נראים בראשית השבוע, העניין לא ייגמר מהר. להידבר הצדדים אינם מוכנים, ולנצח בדרכים צבאיות מתברר ש"הצבא החזק במזרח התיכון" מתקשה מעט מול כמה אלפי לוחמי חיזבאללה שמוכיחים – לפחות בפעילות נגד צה"ל, אך לא נגד אזרחים – כי לפלמ"ח יש דור המשך.

 ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל הבטיחו כי המשק חסון ויכול לעמוד בזעזוע שעובר עלינו. אלה מילים יפות שאין מאחוריהן דבר. אין חיה כזו, "המשק." המשק בקרית-שמונה ובנהריה ואפילו בחיפה זה לא המשק של הרצליה ותל-אביב (נכון ליכולת הטילים שהופגנה עד כתיבת שורות אלה .(ואם העניין יימשך עוד, מן הסתם יהיו כאלה שיבינו שמאזן הכוחות אינו מה שחשבו – ויעזבו. יהיו שיעזבו דרומה, ויהיו שיעזבו החוצה.

 השאלה היא מה המדיניות הכלכלית הנדרשת לתקופה כזו. אתחיל עם מה שנראה כנושא המיידי ביותר: הריצה של שער החליפין, כלומר הפיחות המהיר. הפיחות, כמו גם עליית מחיר הנפט הגולמי, נתפסים כמחוללי אינפלציה, עניין שכרגיל צריך לטפל בו. ובכן, הפעם לא צריך. למעשה, אסור. שער החליפין שלנו היה נמוך מדי לפני האירועים, וטוב שמשהו גורם לו לנוע מעלה. אם במהלך השבועות הקרובים מחיר הדולר יעלה ל5.80- שקלים, זה בסדר גמור. זו זאפטה שצריך לספוג בלי להניד עפעף מוניטרי, כלומר בלי להעלות את הריבית.

 במקביל, כבר עכשיו צריך להתנער ממחדל ארוך שנים ולהכין את "מס תנועות שער חליפין," או בהגדרתו המקצועיתמס ג'יימס טובין, על שם הכלכלן שהמציא אותו. המס מוטל על כל דולר נכנס ויוצא ,ומטרתו לצמצם את תנודות השער. היה והמצב יתחיל להיות חמור יותר, הן במהירות שינוי השער והן ברמתו, יופעל ה.Tobin tax-

  בתחום התקציבי נדרשות שלוש החלטות מרכזיות, כולן קלות לביצוע: הראשונה – לבטל כל הפחתת מס שתוכננה השנה או לשנה הבאה. לא מורידים עוד פעם את המע"מ, לא מפחיתים מס חברות את התקציב הכולל של הממשלה, כלומר את מה שנותר ל,2006- בסכום של 2 מיליארד שקל. כל התוספת תיכנס לרזרבה ותיועד לדבר אחד בלבד: תשלום עבור נזקים. למשל, אובדן הכנסה של מי שיושבים במקלטים, לא מייצרים, לא קוטפים פרי, לא מעבדים את האדמה. זה יהיה הייעוד היחיד של הכסף, שמקורו בהחלטה שכבר התקבלה בהסכם הקואליציוני – להגדיל מדי שנה את תקרת ההוצאות המותרת ב1.7%- במקום ב.1%-

  ההחלטה השלישית הנדרשת היא לבטל את כל התוכניות לשינויים (הגדלות) תקציביות בתקציב 2007 הנובעות מאותה החלטה – העלאת תקרת ההוצאה. ב.1.7%- כל הרעיונות הטובים שגובשו בהסכם הקואליציוני יוקפאו בינתיים. התוספת לסכום הכולל תמשיך לשבת ברזרבה התקציבית, לא תחולק, ותחכה לימים שקטים יותר. במקביל יבוטל הקיצוץ המתוכנן של 2 מיליארד שקל בתקציב הביטחון, אבל לא יוסיפו אגורה למימון המלחמה. המשמעות היא שמערכת הביטחון תצטרך לפעול כאילו התקציב שלה יקוצץ בשנה הבאה ובשנים שלאחר מכן, כדי למצוא מקורות כספיים למימון הוצאות המלחמה – אם יש כאלה. זה אומר שאם מלאי הפצצות בחיל האוויר יורד, והצבא מזמין עוד פצצות, הוא צריך לצמצם בחגיגות שחיל האוויר עושה כל שנה, או בביגוד מיותר, או במכוניות פרטיות, או במשרתי קבע שמנים שאפשר בלעדיהם.

 המשמעות העיקרית של מהלכים שכאלה: לא צריך להעלות ריבית ולא צריך להטיל מסים. צריך לחרוק שיניים.

18.7.2006
שתפו:

תמריץ להעלאת שכר


 איגוד לשכות המסחר הציע לאחרונה שינוי בחוק עידוד השקעות הון, ולפיו מפעל שקיבל מענקים, השקיע והרוויח, ישלם למדינה תמלוגים. קצת קשה להבין מדוע רק מקבלי מענק שדרכם צלחה נדרשים להחזיר כסף ציבורי, ולא גם מקבלי הטבת מס. אבל אם מישהו לוקח ברצינות את ההצעה הזו, ויש לה יתרונות ברורים, הגיע העת לתקן את הטעות הגדולה שבחוק: אי-טיפוח השכר.

 המפעלים שמקבלים הטבות משלמים, כרגיל, למרבית העובדים שכר מינימום כשכר יסוד. שכר המינימום מהווה את העוגן שאליו שואף השכר. בעוד רוב העובדים שמקבלים שכר נמוך גרים בערי הפיתוח – שם ממוקמים המפעלים – המיעוט המנהל מדיר מגוריו מחלקים אלה של ארצנו. בשביל המיעוט המנהל סללו את כביש .6

  הגיע הזמן שהכסף הממשלתי יתרום להעלאת השכר גבוה בערי פיתוח. איך עושים את זה? מענק או הטבת מס יינתנו רק למי שמתחייב שהשכר המינימלי המשולם במפעלו יהיה גבוה ב50%- מהמינימום החוקי. תעשו את זה, ותראו איך כלכלת הגליל והנגב מתחילה לפרוח (אחרי שהמלחמה תסתיים.(

18.7.2006  ,
שתפו:

לתת לזכיינים לפשוט את הרגל


 הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עוסקת בשבועות האחרונים בתוכנית הקלות לזכייני הערוצים 2 ו.10- אחרי אירועי השבועות האחרונים, והגידול בשידורי החדשות, לבטח יגדל התמריץ לסייע לזכיינים המסכנים שממילא מפסידים.

 ובכן, אסור לתת לזכיינים האלה כל הקלה, ואם הרשות השנייה תעז להקל – צריך שיימצא מי שילך למאבק משפטי כדי להילחם בהחלטה כזו של נורית דאבוש וחבריה למועצת הרשות, אם תתקבל.

 מה שצריך לעשות הוא לתת לזכיינים לפשוט את הרגל – אם הם ייכשלו. יש אפשרות שהם ינסו להתחכם ולא לעמוד בתוכניות שעליהן התחייבו במסגרת הרישיון שלהם. במקרה כזה צריך לשלול ממי שיעשה כך את הרישיון שלו. משרד האוצר תפס בשנה האחרונה שעובדים עליו במכרזים, מגישים הצעות אטרקטיביות במטרה לזכות – ואחר-כך מנסים לשנות את התנאים תוך איום באי-עמידה בהצעה. האוצר, ובצדק, החליט שדי עם זה. מי שזוכה במכרז יפעל בדיוק, אבל בדיוק מוחלט, לפי מה שהתחייב. ואם הוא לא מסוגל – שילך הביתה. וכך בדיוק צריכה לפעול הרשות השנייה. לא הקלות ולא ציפורים. מי שלא רוצה, שיפסיק לשדר.

18.7.2006
שתפו:

תנו לדולר לעלות


בעקבות מצב המלחמה החדש יצטרך תקציב המדינה לספוג הוצאות של מיליארדים, והמשק יצטרך להתמודד עם עליית הדולר .איך צריך להיערך לכך בלי העלאת הריבית וללא הטלת מסים נוספים

 כמו שהדברים נראים בראשית השבוע, העניין לא ייגמר מהר. להידבר הצדדים אינם מוכנים, ולנצח בדרכים צבאיות מתברר ש"הצבא החזק במזרח התיכון" מתקשה מעט מול כמה אלפי לוחמי חיזבאללה שמוכיחים – לפחות בפעילות נגד צה"ל, אך לא נגד אזרחים – כי לפלמ"ח יש דור המשך.


שתפו: