הנה שאלה בתוחלת ואיכות חיים: איך לשכנע חרדים להתאבד, או לחילופין למות מוקדם יותר מבני אדם שחיים ללא יחסי אישות עם יהווה?
זו נראית שאלה
חצופה. אבל לאור הצעת החרדים לשינוי החוק כך שכל רופא יוכל לבחור במי לטפל ובמי לא
לטפל אני מתחפש לרופא שבא לסייע לחרדים במשימה הלאומית הזו. ואני מעריך כי העצה
שלי תזכה לרוב בכנסת בתמיכת...המפלגות החרדיות. ואם יש אלוהים – הן אף ייזמו את
החוק.
בימים האחרונים יש עיסוק אינטנסיבי בח"כ יצחק גולדקנופף ממפלגת יהדות התורה החרדית והמיועד להיות שר השיכון בממשלת נתניהו החדשה. העיסוק מתמקד במידת עבריינותו של כפתור הזהב (תרגום שם משפחתו של השר המיועד לעברית). אני מבקש להאיר פן מקצועי שהוזנח.
ההוויה קובעת את התודעה, ולא להיפך, פסק קרל מרקס. על פניו המשפט ברור. אלא שכלל לא פשוט להגדיר מהי אותה הוויה המהווה את התשתית שממנה צמחה תודעתנו.
כדי להשיב על
החידה המציאו רבותינו את הכלכלנים. כי אין כמותם לדעת מה, כמה ואיך אנחנו מייצרים.
ואכן המקצוע עמד במבחן והמציא את התמ"ג לנפש ((GDP per capita שהוא מודד אובייקטיבי
ומדויק לאותה הוויה. עד שבאו השמאלנים, הלהט"בים ושאר מפגעי הסדר הטוב עם
קושיות כמו מה בדבר תמותת תינוקות, תוחלת חיים. עברו עוד כמה שנים והמזיקים קפצו
עם עוד שאלה: ומה בדבר האושר, ולא רק העושר? ומה בדבר איך העושר מתחלק בין אותם
נפשות שנמדדות?
אנחנו, מתברר, במשבר עמוק. ולא, אני לא מתכוון לממשלה שישנה ולא לזו שתוקם. נכון, בישראל שיעור האנשים חסרי דיור הוא קטן מאוד. אבל מי שקורא, צופה או מקשיב לתקשורת יודע שיש בעיה גדולה. משברית. כך, למשל, בעוד מדד המחירים לצרכן עלה בשנה האחרונה בכ־5%, מדד מחירי הדירות על בכ־20%. יכול הדקדקן לשאול מדוע עליית מחירים כזו היא בגדר משבר. הרי אם מדד מחירי המניות בבורסה היה עולה בכ־20% היו מדברים אצלנו על תפקודו הטוב של "שוק ההון" ועל "אמון המשקיעים" בעתידה של מדינת ישראל. ועוד סופרלטיבים שכאלה.
איזה כיף היה
ב־2014. "טכנולוגיית להבים" הישראלית נמכרה ל"פראט אנד
וויטני" האמריקנית – יצרנית מנועי סילון למטוסים עם מכירות של כ־20 מיליארד
דולר לשנה.
ואף אחד לא קם
ואמר געוואלד.
מה שקרה השבוע
כאשר נודע כי " ADQ" חברת ההשקעות של
אבו דאבי מבקשת לרכוש את חברת הביטוח הישראלית "הפניקס".
וכמעט כולם
צועקים געוואלד.
ארגנטינה היא
אורחת כמעט קבועה ב"מועדון פאריס". במועדון חברות מדינות שמדינות אחרות
חייבות להן כסף. הוא הוקם ב־1956 כדי לטפל בחובות של...ארגנטינה. בלי אישור של
חברי המועדון אף מדינה לא תלווה כסף למי שהיתה עד לפני כ־100 שנה מהעשירות בעולם.
על רקע משברים כלכליים המפלגות שם מתקוטטות על מדיניות כלכלית כאשר המפלגה
הפרוניסטית – זו שעתה בשלטון – נושאת את דגל שנאת מועדון פאריס וקרן המטבע
הבינלאומית שאף היא חברה במועדון. הפרוניסטים מתעבים את הקרן וגורסים שהיא זרוע של
קפיטליסטים מרושעים.
הנה ההודעה
שהוציאה ההסתדרות: "בשעות אלו
נחשף כי ההסתדרות היא זו שעומדת מאחורי קמפיין ה"די!" שרותם את כל אזרחי
המדינה למאבק ביוקר המחיה. אנחנו אומרים די! כי אי אפשר להשלים יותר עם מצב שבו
מיליוני ישראלים לא מצליחים לסגור יותר את החודש. המאבק הזה אינו שייך לימין או
לשמאל - זה לא מאבק פוליטי - אלא מאבק חברתי ראשון בחשיבותו אשר נוגע לכל מי שחי
כאן. מימין ומשמאל, מדן ועד אילת, חילונים ודתיים, עובדים וגמלאים - כולנו
יוצאים למאבק הזה יחד – ויחד גם ננצח בו."
מה יהיה טיבו של המאבק? "בימים אלו מטה המאבק בהסתדרות
משלים את ההיערכות לגל הפגנות ארצי שיכלול עצרות מחאה בעשרות מוקדים ברחבי
הארץ."
גל הפגנות ארצי נשמע, איך לומר, תמוה למדי בהתחשב בכך
ש"מיליונים...לא מצליחים לגמור את החודש". פירוש המשפט האחרון הוא שהשכר של אותם מיליונים
לא מדביק את האינפלציה. ואם זה כך, יש הצדקה לזעם אם כי התרופה לזעם היא זעומה
להחריד.
השבוע נפתח
בסערה בעקבות פירסום ההסכם הקואליציוני שבין הליכוד למפלגת נעם, היודו־נאצית בלשונו
של ישעיהו לייבוביץ, ולפיו היחידה ל"תכניות חיצוניות" תועבר ממשרד
החינוך ותופקד בידי סגן שר מנעם. עשרות ראשי רשויות מקומיות, אקדמאים ומאות מנהלים
ומורים הודיעו כי בכוונתם לפעול כנגד.
גם יו"ר
האופוזיציה העתידית וראש הממשלה בהווה, יאיר לפיד, התגייס ופירסם מודעת תמיכה
באותם ראשי רשויות מקומיות שיאמרו לא לגזירה החדשה שלדבריו מהווה "איום ישיר
ומסוכן לערכי היסוד.....שיוויון זכויות חברתי מלא, שיוויון לנשים, שיוויון
ללהט"בים, הגנה על מיעוטים, חופש דת ומצפון".
את מאיר אני מכיר
יותר מעשרים שנה. אנחנו נפגשים כאשר אני מגיע למקום שבו הוא מועסק כשכיר. מאיר הוא
יהודי־חרדי שעובד מלוא שעות העבודה המקובלות. על אלוהים אנחנו לא מדברים. קצת
פוליטיקה. קצת רכילות על בעל העסק. קצת צחוקים.
לא מכבר כשעמדנו
להיפרד ברכתי אותו ש"תעלה לתורה". הוא הסתכל עלי וסינן בלחש "אין
סיכוי". לרגע חשבתי שהאיש בדרכו אל מחוץ ללפיתת הדת וכוהניה. ליתר ביטחון
שאלתי אותו: למה?
בלימודי הכלכלה
באוניברסיטה היו שתי אסכולות: זו שהאמינה בריסון הביקושים וזו שהאמינה בריסון הדפסת
הכסף. אלה היו שתי החלופות המוכרות למחלת האינפלציה.
עברו הרבה שנים
והזדמן לי שיעור נוסף. המורה היה שר האוצר בנימין נתניהו שביקש לתת לי שיעור פרטי.
משהגעתי למשרדו שלף מהמגירה את מה שמוכר "עקומת לאפר" על שמו של ארתור לאפר(Laffer), כלכלן אמריקני שידע לצייר עקומות. לאפר באמצעות נתניהו הסביר כי
ריסון הביקושים לא אפשרי באמצעות מסים כי כאשר מגדילים את שיעור של המס, אחרי
נקודה מסויימת תקבולי הממשלה יורדים. לכן, הסביר ראש הממשלה העתידי שלנו, צריך
לקצץ בהוצאות.
"טרוריסטים
מתועבים" כך כינה ראש הממשלה, יאיר לפיד, את מי שהניחו מטעני נפץ בירושלים
השבוע. ללמדנו כי לדעתו של האיש הזה יש כנראה גם טרוריסטים חביבים. כאלה שהוא
מכיר. אני מניח שהוא התכוון למישהו שמתגורר בדירתה של משפחת לפיד.
מי, על כן,
אחראי לפיגוע בירושלים? מוסכם שהם טרוריסטים. אלא שבין חכמי הטרור יש דיון בשאלה
מאיזה פלג הם: המתועבים או החביבים. מכיוון שכישורי בתחום הם מזעריים, כהדיוט מצוי
אני מבקש לחלק את האחריות באופן הבא:
במקום הזה הוטחה
ביקורת על מדיניות הפיקוח על מחירים של מוצרים ושירותים. כמה קוראים הגיבו בכעס
בטענה שהעדר פיקוח מאפשר לקפיטליזם החזירי הרבה עשב למאכל, כלומר לרווחי יתר.
הבעיה אינה כל
כך בפיקוח על המחיר של מוצר (אם כי גם זה בעייתי) אלא שאין בנמצא שיטה איך לבצע
פיקוח על מוצר כלשהו, נניח לחם אחיד, כאשר כל שאר מחירי המוצרים וחומרי הגלם נעים
מעלה ומטה. בפועל מה שקורה הוא שהממונה על הפיקוח מתאים את המחיר המפוקח או את
הסובסידיה ליצרני הלחם ל"עלויות הייצור". וכך הופך הפיקוח על המחיר גם
למגן משוריין על הרווחים.
הנה ידיעה שלא
זכתה לאזכור בישראל: ממשלת גרמניה הודיעה שהיא פורשת מאמנת האנרגיה שנחתמה ב־1994.
ולמה הידיעה הזו מעניינת? כי לאחרונה הודיעו גם צרפת, הולנד, ספרד ופולין על פרישה
מהאמנה.
אמנת האנרגיה
מאפשרת לחברות המפיקות אנרגיה לתבוע ממשלות שמבקשות לצמצם את השימוש בדלק שמזהם
ובדלק שמייצר גזי חממה. כן, לא יאומן איך העולם השתנה בעשרים השנים האחרונות.
האמנה נוצרה כדי לעודד את יצרני אנרגיה מזהמת ולהגן עליהם. חברת חשמל הגרמנית RTE אף תבעה את ממשלת הולנד
על שהוציאה תקנות המגבילות את השימוש בפחם.
זה קורה לעיתים
נדירות. מאוד נדירות. אולי אחת למאה וחמישים שנה. אבל זה קרה לפני כמה ימים ואף
אחד לא שם לב: נמצאה דרך פשוטה, קלה ונעימה להוריד את מחירי הדיור.
גיזת הזהב טמונה
במשפטים הבאים: "גורמים בכירים במשרד האוצר חוששים שהיצע הדירות
יצנח....כתוצאה....מעליית הריבית". ועל זה הוסיפו אותם בכירים בצוותא עם
מומחי התאחדות הקבלנים כי העלאת הריבית שתקטין את היצע הדירות תביא להתייקרות
נוספת בדירות בעתיד.
ואם כל זה נקרא
כמו סוג של קשקוש כלכלי שאינו ראוי לתשומת לב, אתם טועים. הנה ההסבר:
מה משותף בין:
- הודעת ישראל,
עם מדינות נוספות באזור, על התחייבות
למאבק במשבר האקלים.
- ההתלבטות
במשרד האוצר לגבי העלאת המס על הדלק.
- המכרז להקמת
תחנת כוח בהספק של מאות מגווט.
- הודעת השרה
להגנת הסביבה כי לממשלה הבאה יש מגש של כסף ועליו יוזמות, תקציבים וכו', וכו'... לבלימת
משבר האקלים.
הנה כמה
אפשרויות למשותף לכל הנ"ל:
השבוע התחיל עם ריקוד
הספקולציות בעניין מינוי שרי הממשלה החדשה, כאשר הזרקור מופנה לעבר משרת שר האוצר.
גם הבלוג הזה מבקש להצטרף למחולות עם הצעה נועזת ומאוד אקטואלית: למנות את אלון
מאסק לתפקיד.
מר מאסק הוא גם
האיש העשיר בעולם וגם שותף בתאגיד טסלה המייצר מכוניות חשמליות. לאחרונה הוא רכש
את טוויטר המייצר ציוצי בני אדם במגוון צבעים. הוא אף נקט במהלך כלכלי מיידי
והודיע שיפטר מחצית מעובדי טוויטר ויחליף אותם באלגוריתם חסכוני ויעיל בהרבה מבני
אנוש. זאת אחרי שדיווח שטוויטר מפסיד מדי יום ארבעה מיליון דולר, מה שמסביר מדוע
שילם רק 40 מיליארד דולר תמורת התאגיד.
לאחר שהסתיימה
הספירה החלה חגיגת ההאשמות. יו"ר מפלגת העבודה, שהתנגדה לאיחוד עם מרצ,
האשימה את יאיר לפיד שחיסל את מרצ. מאמר המערכת ב"הארץ" קרא לה בתגובה
ללכת הביתה כי היא אשמה בכישלון. היו מומחים שהאשימו את חד"ש פעמיים: כי לא
התפשרה עם בל"ד והביאה לפיצול "הקול הערבי" (כאילו שהערבים הם מקשה
אחת) וכי לא חתמה הסכם עודפים עם רע"ם ובכך איבדה מנדט נוסף למחנה אנטי־ביבי.
לפיד גם אשם בכך שלא נענה להצעה להפחית את אחוז החסימה בטענה המגוחכת ומוטעית שאז
עלולה מפלגתו של בן גביר לעבור את אחוז החסימה (היא קיבלה כידוע פי- שלושה).
בתמצית:
המרכז-שמאל עשה שורה של טעויות שרובן נובעות מאגו נפוח ולכן הפסיד את השלטון.
הבלוג: שלום לך, פאול לודוויג הנס
אנטון פון בנקנדורף אונד פון הינדנבורג.
פאול: איך מצאת אותי? כמעט תשעים שנה אני מתחבא ואיש לא הטריד אותי.
מי אתה בכלל, מר בלוג?
הבלוג: יש לי קשרים בעולם הנשמות וחיפשתי את ישעיהו ליבוביץ.
הפוץ הזה סגר לי את הטלפון אחרי שאמר לי: "תאכלו את מה שבישלתם". ידעתי
שלעומת הפרופסור הנרגן ההוא, אתה לא תסרב להתראיין. בכל זאת אתה חייב משהו לעולם.
לא כל אחד נושא בתואר "גדול האידיוטים".
בידיעה נמסר כי
נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, קיבל אישור ממשרד התחבורה לנסוע במכונית השרד שהוא
מקבל בנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ). בבנק ישראל הסבירו שהנגיד מאוים. קבלת
האישור מותנית באישור משטרה, וזה ניתן בגלל האיומים.
מאז תחילת הקיץ היו מי שהביעו התנגדות להעלאת הריבית ככלי
לבלימת עליית המחירים. עובדה, הם אמרו אז והיום, הריבית עלתה ומחירי הדיור – הן
דירות בבעלות והן שכר דירה – המשיכו לעלות. משמע אין שום טעם להכביד בנטל, למשל על
משלמי משכנתא, במהלך כלכלי חסר תועלת.
היה גם מי שהקדים את חכמי הכלכלה האלה והגיע למסקנה שאם לא העלאת
ריבית אז דוקא הורדתה תוריד גם את האינפלציה. החכם האחר היה נשיא תורכיה, שהורה
לבנק המרכזי להוריד את הריבית כדי לבלום את האינפלציה שהגיעה לפני שנה לכ־80
אחוזים. אלא שבפועל שהאינפלציה המשיכה בשלה והערך של הלירה התורכית נפל. פח כלכלי,
מתברר, הוא מאלה שקל ליפול לתוכם.
"הסעיף שהעביר את מובילאיי להפסד.... נקרא amortization acquired intangible asset העוסק בהפחתות שווי חשבונאיות של נכסים בלתי מוחשיים שרכשה החברה. נכסים בלתי מוחשיים הם הפער שבין מחיר הרכישה לשווי הנכסים המוחשיים”.
ראשית, אני מבקש
להביע רגשי הערצה לעורך העיתון ולעורכת המוסף הכלכלי שאישרו – מתוך הבנה כמובן – את הקטע הזה.
הנה רשימת ראשי
הממשלה של ישראל ועמדתם בעניין שתי מדינות כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאז
הסכמי אוסלו.
יצחק רבין –
נגד.
שמעון פרס – התחיל
נגד ועבר לבעד.
בנימין נתניהו –
בעד. ראו נאום "בר־אילן" מ־2009.
אהוד ברק – בעד.
אריאל שרון –
בעד.
אהוד אולמרט –
בעד.
נפתלי בנט –
נגד.
יאיר לפיד –
בעד.
הנה על כן שאלה:
איך זה שמשנת 1995 כמעט כל ראשי הממשלה בישראל הם בעד שתי מדינות וגם יאסר ערפאת
ומחמוד עבאס הם בעד אבל אין שתי מדינות?
הכותרת בעיתון
"הארץ" כללה את המשפט הבא: "שליטת בעלי הון תורמת למשק" ועל
העניין הפעוט הזה ייסוב רובו של המאמר. אבל לפני כן אתייחס לדובר ששמו ערן
שחם־שביט. מקצועו עריכת דין והוא מייצג אדם בשם אלפרד אקירוב – בעל ההון התורם
למשק, בכותרת – שמבקש לקנות שליטה ב"כלל ביטוח". אלא שהממשלה לא מאשרת,
בינתיים, את הבקשה, בטענה שרכישת השליטה תעצים את הריכוזיות, תקטין את התחרות,
ושאר עניינים שכאלה.
מדי פעם אני
משתמש בשרות המונית המשותפת שמפעיל אגד בירושלים ובחיפה. השימוש נעשה באמצעות
יישומון (אפליקציה) שבו על מזמין השרות לציין את כתובות המוצא והיעד. או אז
היישומון פוסק היכן תהיה נקודת האיסוף והיכן תהיה נקודת הירידה. אגד מתחייבת שאלה יהיו
הכי קרובות לכתובות שביקש המזמין. אלא, אבוי, מעולם זה לא קרה. תמיד היו נקודות
איסוף והורדה יותר קרובות למבוקש מפסיקת היישומון.
"הרפורמה
צפויה לחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים על יד הפחתת תשלומי הריבית מדי שנה (...)
תוך העמקת שוק החוב המקומי והבינלאומי".
כך נכתב בהודעה
שהוציא השבוע משרד האוצר כאשר הרפורמה המדוברת היא בת שני סעיפים:
1.
קופות הפנסיה לא יוכלו לרכוש יותר אגרות חוב מיוחדות שהריבית עליהן
היא 4.86% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן.
2.
במקום זה הן יקבלו מהממשלה ביטוח תשואה בגובה 5.15% לשנה צמודה למדד
המחירים לצרכן.
ג'ורג' אורוול
כלל בעולם העתידי שהוא תיאר בספריו הרבה ממה שאנחנו רואים בימים אלה. כדי שמשטרת
המחשבות, פייק ניוז בלשוננו, תהיה יעילה גם המילים צריכות להשתנות. כך, למשל, מה
שמכוער יהיה, בשפה החדשה, יפה.
האקטואליה
האקלימית לשימוש בשפה יפה מצויה בדבריו של מנכ"ל תאגיד דלק שברך את נשיא
ארה"ב על תכניתו לטפל בזיהום כדור הארץ כאשר כוונתו היתה לזיהום הנובע משריפה
של דלק פחממני (פחם, דלק, גז טבעי ותזקיקיהם). האיש התחייב כי התאגיד שלו יהפוך
תוך זמן קצר ליצרן של "אפס זיהום נטו".
מה ההבדל בין
צעירים וקשישים? מי שהניד ראשו על השאלה המטופשת או שהשיב "הגיל" יכולים
לשכוח מפרס נובל בכלכלה. פרנקו מודיליאני זכה בפרס ב־1985 הרבה בזכות מחקרים
בתחום החסכון. החוקרים שאת ממצאיהם אני מביא היום מעלים סימן שאלה על התיאוריה של
חתן הפרס. לפחות באירופה.
הידיעה המעניינת
ביותר שקראתי השבוע היא "מפגינים ברהט נעצרו, אף שקיבלו אישור להקים אוהל
מחאה". מה שמעניין בידיעה הזו הוא מה שנשמט מהכותרת. ומה שנשמט מהכותרת הוא
שאוהל המחאה הוקם בידי תושבי רהט המפגינים נגד הקצאת כ־300 מגרשים בעיר עבור תושבי
אל־זרנוג, שהוא כפר "לא מוכר".
עורך
"הארץ" בחר לברור מהפרשה הזו את העניין המשטרתי ולא את העניין המהותי.
זה מלמד עד כמה גם העיתון הליברלי מנותק ממדיניות הקרקע וההתיישבות בישראל. כי מה
שצמח ברהט נבט לראשונה אלפי שנה קודם לכן.
"בתקופה
האחרונה אנו עדים לכמה יוזמות להעמקת הסבסוד עבור צה"ל בתוספת עלויות של
מיליארדי שקלים רבים מקופת המדינה. רוב יוזמות אלה אינן מלוות בניתוחים של
עלות-תועלת, ואף לא בניסיון לכמת את התועלות שינבעו מהיוזמות."
הקטע המצוטט לקוח,
עם שינוי קל, מתוך מסמך שכתבו חוקרים בפורום קהלת המפיק פירסומים של פוליטיקה
ימנית. המסמך כולו מתמודד עם דו"ח ממשלתי. ובהגדרות הפוליטיות של הבלוג הזה:
ה"פמיליה" של הימין נגד הממשלה הימנית. סכסוך משפחתי.
באחד מערוצי
הטלוויזיה הבטיחו שמדי שבוע ועד מועד הבחירות יתארח באולפן מי שיודע כבר היום את
תוצאות הבחירות לכנסת שיתקיימו בראשית נובמבר. האיש לא יחיד. גם אני ידעוני. אמנם
את התוצאות המדוייקות אני לא יודע אבל אני יודע מי עומד להיות הבוגד ולעבור מצד
ימין (הנקרא מרכז-שמאל) לצד ימין.
משלל הנימוקים נגד ההסכם שרקחו הליכוד והמפלגות החרדיות
בעניין מימון בתי ספר גם ללא לימודי ליבה אהבתי במיוחד את זה שקבע שהעדרם "מונע
מהחרדים לצאת לשוק העבודה" ובכך אף "תורם לעוניים", כדברי אחד מהמומחים
הפרשנים.
מכאן גם מובנת הכותרת שנתן עיתון "הארץ" למאמר
המערכת שלו: "נתניהו רע לחרדים". מה שפחות מובן זה מידת הבורות ומידת הטפשות
שיש כאן.
היה לי חבר
שבמקצועו היה איש מדע מוערך גם מחוץ לגבולות ישראל. אך היו לו שתי סטיות. האחת,
הוא האמין שהוא יתעשר אם ירכוש מדי שבוע כרטיס פיס על אף ההסתברות הזעומה. השנייה,
הוא היה מכור לנאומי המלכה אליזבט ה־2, אללה ירחמהא. דבר לא היה מזיז אותו מלהקשיב
לה פעמיים בשנה, כאשר היא נאמה בפרלמנט בלונדון.
בנאומים האלה המלכה
מדברת בגוף ראשון רבים בזמן שהיא מקריאה מהכתב דברים שלא היא כתבה אלא פקידי ראש
הממשלה; הדברים שהיא מקריאה אינם אלא בבל"ת תעמולתי; וכשש מאות חברי פרלמנט
ואולי מיליונים מחוץ לבניין מקשיבים להבלים הללו. כל אלה הילכו עליו קסם.
הנה כלל יסוד
לתפקוד כלכלי: צריך שתהיה אבטלה. בברית המועצות חשבו שאפשר בלי, הקימו תכנון מרכזי
וריכוזי ופעלו בהתאם. התוצאה היתה מחסור כרוני. אמנם ברה"מ הטיסה אדם ראשונה
לחלל. אבל בחלל יש בעיקר הרבה ריק. כך גם נראתה הכלכלה שלה.
אני משתמש במילה
אבטלה במובן הרחב של המילה. חלק מכל מה שתורם לכלכלה צריך להיות מובטל, לא בשימוש.
מסמר, עגבניה, תרופה. הכל. כאשר יש פקק תנועה של שעה במבואות העיר המשמעות היא
שאין מספיק כביש מובטל או שיש יותר מדי כלי רכב. כאשר בטמבוריה הקרובה למקום
מגורינו אין מברג – המשמעות היא שחסרה אבטלה של מברגים. אם נסיט עתה את עינינו
בחזרה לכותרת של המאמר הזה אזי כדי שהכלכלה תתפקד היא צריכה להיות לא יעילה. כלומר
עם אבטלה של כל דבר.
היו ימים שבהם
קרן המטבע הבינלאומית היתה מעוז השמרנות. מדינה שממשלתה היתה חורגת בגירעון התקציב
שלה מעבר למספר שכלכלני הקרן פסקו כראוי – היתה חוטפת דו"ח קטלני שבנסיבות
מסויימות יכול היה לעצור זרמי כספים למדינה החוטאת. מעולם לא הוגש דו"ח
למדינה שממשלתה חרגה מהגירעון כלפי מטה. את זה דווקא שמרני הקרן אהבו. וכמובן שהכל
היה מדעי להפליא ללא הטיה פוליטית.
מה שמכונה מדע
הכלכלה סובל זה שנים מהתייבשות בתחומים המרכזיים של הפעילות הכלכלית. אמנם כמויות
המחקרים גדלה בהתמדה אבל תוכנם של המחקרים, איך לומר, לא תורם להבנת החיים
הכלכליים.
לפיכך אין פלא
שהתחום הכלכלי הצומח ביותר הוא כלכלה התנהגותית. שם מושגים כמו אינפלציה, מאזן
תשלומים, אבטלה, חוב ציבורי ושאר הירקות המשמשים לסלט הכלכלי – כל אלה לא מוזכרים
אף ברמז. בתחום הזה מבקשים כלכלנים לבדוק איזה סוג של אנשים אנחנו.
בחודש הבא יבחרו
חברי המפלגה השמרנית בבריטניה יו"ר חדש למפלגה אחרי התפטרותו של בוריס
ג'ונסון. מי שתיבחר – לפי הסקרים זו תהיה ליז טראס – תהיה ראשת הממשלה. יש הטוענים
כי לאור הפערים במדיניות שבין טראס לבין רישי סונק המתמודד מולה, הממשלה השמרנית
תהיה צולעת ומכאן המרחק קצר לבחירות כלליות.
האופוזיציה
לשמרנים – לייבור והמפלגה הליברלית – מריחה את הבחירות ודורכת לממשלה על היבלת
הכלכלית. יוקר המחיה המאמיר באנגליה כפול מבישראל. בדיון הציבורי כמעט הכל מתמקד
במחירי האנרגיה, מה גם שתיכף מגיעים הסתיו והחורף – ושם, שלא כמו כאן, באמת קר.
באמצע המאה
שעברה תלמידים בכיתה א' התמודדו לראשונה בשאלה האם יש אלוהים, ואם כן – האם
הוא/היא כל יכול/ה? והיה מי שהמציא את פתרון החידה השנייה לאמור: אם הוא כל יכול,
האם הוא יכול לייצר אבן שהוא לא יכול להרים? הילדים החילוניים הרגישו בעננים.
הדתיים, אז והיום, הסבירו שנפלאות דרכי האל.
מה חדש בפלסף
הלא־כל־כך חשוב הזה? שיש מי שטוענים שחקרו האם אלוהים, או האמונה באלוהים, מניבים
תוצאה חברתית חיובית יותר מאשר הכפירה בו.
השאלה שבכותרת נראית תמוהה. במיוחד במדינה ששליש מהתושבים המתגוררים תחת שלטונה נטולי זכויות. אז מה הקשקוש הזה על "זכויות הטבע"?
האופנה האחרונה
בטיפול בהתחממות הגלובלית שמקורה העיקרי מפליטת תחמוצת הפחמן (CO2) היא בשיטות הקבורה של
הפליטה הזו שמקורה העיקרי הוא משריפה של פחם, דלק וגז טבעי. אם, כך גורסים תומכי
בתי הקברות לגז זה, נתפוס את הגז מיד לאחר שהוא נוצר (carbon capture & storage) להלן CCS, או שנשאב אותו מהאוויר (carbon dioxide removal) להלן CDR
– ונקבור אותו עמוק באדמה. או אז יימצא מזור למחלת ההתחממות.
חבר שלח לי מאמר שכתב מישהו בפייסבוק שמתחיל בפערי המחירים שבין ברלין ותל אביב באספרסו, חדר במלון, בקבוק קולה, פריכיות ומה לא. תל אביב מכה את בירת גרמניה שוק על ירך. אנחנו, מתברר, יקרים יותר ולדעת הכותב/ת שווים פחות.
אחרי הצגת
העובדות מתחיל הניתוח שמסתיים בזה שיש בארץ כאלף משפחות שמחזיקות את כל ההכנסה
הלאומית, התמ"ג, התל"ג, המניות – הכל. ובגללן "אנחנו לא גומרים את
החודש".
בקפיטליזם חזירי הנהוג במקומותינו אמורים לפטר את השלושה. במקום מעט
יותר מתורבת היו מגישים כנגדם תביעות של רשלנות מקצועית שהעונש, במקרה של הרשעה,
הוא קלון בטחוני.
אני מתכוון לראש
המטה הכללי, לראש השב"כ ולראש המוסד, וזאת בהנחה שמה שהממשלה עשתה בשבוע
האחרון הוא בהמלצתם.
אחד המשפטים
המרשימים והאומללים בהיסטוריה של המחשבה החברתית הוא פרי הגותו של קרל מרקס:
"כל אחד כפי יכולתו, לכל אחד
על פי צרכיו". הוא מרשים בתור סאונד-בייט מוצלח, שהתוקף המוסרי שלו שימש
תשתית לשמאל הפוליטי כולו, החל מהלניניסטים, דרך הטרוצקיסטים וכלה בסוציאל
דמוקרטים. והוא אומלל כי אי אפשר היה ועדיין אי אפשר ליישם אותו.
אתמול נכנסו
לתוקף שתי החלטות ממשלתיות: הראשונה, שינוי מבנה התעריפים בתחבורה ציבורית בניסיון
לעודד את השימוש בסוג הזה של תחבורה. השני, הורדת המס על הדלק כנראה במטרה לעודד
שימוש ברכב פרטי לנסיעות שיתחרו בתחבורה הציבורית.
כך, בערך ב־40
מילה, אפשר לסכם את תבונת ממשלת המאובנים.
איך תראה המלחמה הבאה? עצם הצגת השאלה מעידה הרבה על השואל. מונחת בשאלה הנחה שתהיה מלחמה, וזה לא ממש חינוכי. אבל יש אנשים שמקבלים מאיתנו 60 מיליארד שקל לשנה כדי לייצר עבורנו את התשובה הנכונה. קוראים להם חיילים ולתאגיד שבו הם עובדים קוראים בישראל צה"ל.
הכותרת היתה
משעשעת: "בגלל העלאת הריבית על היורו מחיר הגירושין עולה". הכותרת מתייחסת למסמך שכתב משרד האוצר הבריטי
בעקבות החלטת הבנק המרכזי האירופי להעלות את הריבית בחצי אחוז. המסמך מנתח מה
ההשפעה של המהלך הזה על החוב של בריטניה לאיחוד האירופי.
פילוסופים רציניים ובטלנים למיניהם דנו במשך מאות שנים על הוכחות שונות לקיומו של אלוהים. לכאורה, כל הטיעונים מוצו, וכבר אין על מה לדבר. עד שעיתון "הארץ" מצא טענה ניצחת שהוצגה במאמר "כנראה יש אלוהים: באוטובוס החרדים מממנים אותנו".
אני מנחש
שהעניין עבד באופן הבא: לראש העיר החרדית נודעו פרטי הצעת משרד התחבורה לשינוי
מבנה התעריפים בתחבורה ציבורית. הוא פנה ליחצ"נו ושאל מה אפשר לעשות נגד
התכנית שתביא לייקור התעריפים באוטובוסים לתושבי עירו.
אחד מערוצי
הטלויזיה פירסם תחקיר על נתיב הייסורים של מי שנפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית. לא
ראיתי את התחקיר ואני נסמך על דיווחה של נעה לימונה מ־"הארץ". התחקיר
התמקד בגינקולוג שעובד בשלושה תפקידים: בבית החולים איכילוב, בחוות דעת מקצועיות
שהוא כותב עבור חברות ביטוח, ובחוות דעת מקצועיות שהוא מגיש לבתי משפט בתביעות על
רשלנות רפואית.
"תהיו
כחלונים" רעם בקולו בנימין נתניהו לפני למעלה מעשור שנים. ראש הממשלה דאז
התכוון לשבח את שר התקשורת שלו, משה כחלון, שבמשמרת שלו התחוללה ירידה במחיר
השימוש בטלפון נייד. כמו נתניהו גם הפרשנים הכלכליים ייחסו את התוצאה הזו ל־"רפורמות"
שהנהיג כחלון. עד שהתברר כי התוצאה הזו נמצאה בכל מדינות אירופה ואסיה, שבהן למרבה
הצער, לא שמעו על כחלון ומעשיו המבורכים. מה שקרה הוא שינוי טכנולוגי שאיפשר
להעביר על "קו טלפון נייד" עשרות מונים יותר מידע מאשר בעבר. כלומר
נוצרה "אבטלה" בגורם ייצור מרכזי לייצור שיחת טלפון. זה, לצד שיפור
ביכולת הטלפון עצמו עשו את העבודה.
בשנים האחרונות התפרסמו מסמכים שעוסקים בדיונים בממשל האמריקני בשאלה האם להכיר במדינת ישראל שאמורה היתה להיווסד עם יציאת הצבא הבריטי מא"י־פלסטין במאי 1948.
הבית הלבן
ובראשו הנשיא טרומן היו בעד. הסטייט דפרטמנט (משרד החוץ) ובראשו ג'ורג' מרשל היה
נגד. למה נגד? בגלל הנפט במדינות ערב. בגלל האינטרסים של בריטניה באזור. וכן –
בגלל אנטישמיות. איך ידעו אז לזהות אנטישמים במשרד החוץ? כי הם טענו שמדינת ישראל
שתקום תהיה מדינה יהודית־גזענית צרת אופקים שערכיה מנוגדים לזכויות אדם.
בשנה האחרונה
היה עניין פוליטי תמוה. איך זה שממשלת "רק לא ביבי" לא מיהרה לחוקק
איסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה – איסור הקיים לגבי שרים מן השורה. קיומו
של חוק כזה, וההתקוטטות הצפויה בליכוד בעקבות חקיקתו, שהייתה מחייבת פריימריס
למועמד הליכוד לראשות הממשלה, היו מייצבים את הממשלה. אבל כידוע, החוק לא נחקק
והממשלה נפלה אחרי שנה.
השבוע מצאתי
לפחות תשובה חלקית לעניין הזה. בגיליון 93
של כתב העת "ליברל" התפרסם מאמר של אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר ומורשע
בפלילים.
ביום שאחרי דאגו
פרשננו להסביר כי שיגור שלושה מטוסים זעירים ללא טייס (מל"ט) במהירות איטית וללא
תחמושת מלבנון לעבר אסדת קידוח הגז בים מקורו בהחלטת איראן, באמצעות חיזבאללה, לרמוז
לישראל מה צפון בעתיד. ראש הממשלה אף טרח להסביר לאיראן שישראל לא עוברת בשתיקה
וכי תגובה תגיע ושיזהרו שם בטהרן.
אתחיל את המאמר
הזה בעניין שלא שייך לעניין. לאחר שלוש שנים לפרוץ מגיפת הקורונה נראה שהיה צדק
מסויים בדעתם של מתנגדי החיסונים/המסכות/הסגרים. הם טענו שהקורונה אינה בגדר איום
קיומי. עברו שלוש שנים והתברר שאמנם חיסונים מקטינים בשיעור משמעותי את התחלואה
אבל גם מחוסנים יכולים להיות חולים ובעיקר שהם יכולים להיות נשאי הווירוס.
ולענייננו: מתבשל
מהלך שיכול – בהעדר תגובה ישראלית הולמת – לפגוע בחיים כפי שאנחנו מכירים אותם.
הזרקור הופנה
לעבר ח"כ ג'ידא זועבי (מרצ). היא לא הסכימה להצביע עם הממשלה על הצעת חוק.
ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, נרתם למשימה ונרקחה עיסקה: זועבי תתפטר מהכנסת
ותתמנה קונסול בשנגחאי, סין. משהתברר לזועבי כי הליך המינוי ארוך ולא בטוח ביטלה
את העיסקה. בכך איבדה הממשלה את הרוב שלה בכנסת.
הכלכלה, מתברר, לא מחכה לכלכלנים. הכלכלנים שעד לפני 30 שנה היו עסוקים בניסיון להבין ולשלוט בכלכלה הלאומית מצאו שיש להם מעט מה לחדש ולחקור. רובם נתפסו עם מכנסיים מופשלות בעת המשבר של 2007-8 וכולם נתפסו עם תחתונים מופשלים עם משבר הקורונה. אחת התוצאות של ההזנחה הזו היתה שבעת משבר רוב הממשלות הבינו מה שרוב הכלכלנים שגו בו, שהשוק ה"חופשי" לא מתפקד באופן יעיל וחלק כפי שנטען במודלים כלכליים. בדיוק מה שטען, למשל, מיינארד קיינס לפני כמאה שנה, ונזנח כמעט לחלוטין עם הניצחון המוחץ של מה שמכונה היום ניאו-ליברליזם.
לא מכבר אמרה הכלכלנית הראשית של האוצר, שירה גרינברג, כי ראוי לשקול סיוע לעניים עקב העליה במחירי הדלק. הצעה דומה הושמעה בבריטניה, ללמדנו שהעולם כמרקחה לסייע לעניים.
ההצעה של
גרינברג הזכירה לי את ח"כ לשעבר רן כהן ממפלגת מרצ. הוא הגיש הצעת חוק לביטול
המע"מ על לחם אחיד. בנאום בכנסת תינה, מי שנתפס בעיני עצמו כסוציאליסט, את
הקשיים של העניים שאפילו הלחם הזה לא נמצא בהישג ידם.
אני מתקשה להבין את יאיר (הבן של) נתניהו. בית משפט מחוזי הרשיע השבוע את מוחמד חלבי – מנהל באירגון הומניטרי בעזה – בהעברת מיליוני דולרים לחמאס. ונתניהו ג'וניור שותק. מה, הוא לא מבין שמדובר בעוד תרגיל של הפרקליטות לתפור תיק לאבא שלו? הדמיון מדהים: גם אבא עומד בראש אירגון הומניטרי – הליכוד. במשך עשרות שנים הוא גם ניהל אירגון הומניטרי אחר – ממשלת ישראל. כמו חלבי גם נתניהו – ובעצם גם גנץ ובנט – סייע בהעברת מיליוני דולרים לחמאס. ג'וניור יקר איך זה שאתה לא רואה את התביעה העתידית נגד אבא?
ידידי י"ב היה בסוף השבוע באירוע משפחתי וחזר משם עם פרצוף של סימן שאלה. "לא תאמין", הוא מסביר, "בשלב מסויים בארוחה התחילו לדבר על הממשלה. צעיר המשתתפים, בן 21 ציין בהתלהבות את ההישג של בנט: יש תקציב! היה מי שתהה אז מה? והינוקא השיב שעכשיו הממשלה יכולה לתכנן ויש וודאות כלכלית".
לי העניין נראה
אזוטרי. אלא שבראשית השבוע מצאתי כותרת בעיתון של ידידו של בנימין נתניהו שלפי
ההקלטות רקח עימו עיסקה: כתבים ימניים בעיתון של הידיד בתמורה לסגירת מוסף סוף
השבוע של העיתון המתחרה.
הפרשן שם מסביר
ש"אי העברת התקציב (ל־2023) פירושה שוב נזק רב למשק". מה שמעלה את
השאלה: האם התקציב חשוב או שהוא קקציב.
נתחיל עם שני שכירים ששכרם הוא 14480 ברוטו לחודש. אחד מהם מחליט לעשות מאמץ לקראת חופשת הקיץ והטיסות המתייקרות ועובד שעות נוספות ומצליח לקבל תוספת של 5000 שקל. השני יושב על התחת שלו בוהה בחשבון הבנק שלו ומוצא שזה עתה קיבל דיבידנד על סך 5000 שקל ברוטו.
מה מצב הנטו
שלהם?
המוסדות הפיננסים מתחברים ל"ציבור המשקיעים" באמצעות יועץ פיננסי. המשקיעים הם אנשים מגוונים. לרוב הם בעלי חשבון בבנק, וזה מעמיד לרשותם יועץ פיננסי.
מה יודע היועץ
הפיננסי יותר מהאדם המבקש את המלצתו? כמעט תמיד התשובה היא: שום דבר. לפיכך הבנק,
המספק את שרות הייעוץ, משתמש באנליסטים. אלה אנשים שמקצועם הוא לנבא את העתיד,
לכתוב את הניבוי, ולשגרו ליועץ הפיננסי. היועץ עוטה מסיכה עם הרבה רצינות וחיוך חברי,
וממליץ להדיוט מה לעשות בכספו.
החודש היה אמור להיות חג גדול בישראל. לא מסובך להבין שהחג לא מתקיים. ותחזית שלי היא שגם ביוני בעוד שנתיים ספק אם יתקיים. ההתחייבות להפסיק החודש את הפעלת תחנות הכוח הפחמיות לייצור חשמל לא תמומש.
יש שני אשמים.
הקטן מביניהם הוא הצמד בנט – אלהרר. הוא ראש ממשלה והיא שרת האנרגיה. הם שנה
בתפקיד ובגדול אפשר לסכם את מעשיהם בתחום: לא כלום.
הידיעה הוצנעה
ויש להניח שאלמלא הסלבריטי המעורב לא היתה מתפרסמת כלל. בינינו, מה זה 7.5 מיליון
שטרלינג אם לא כסף קטן בעולם העסקים. ומי הם בכלל בני משפחת גלזר האמריקאית שקיבלו
את הכסף הזה? הסלבריטאית שהקפיצה את המידע לתקשורת היא מנצ'סטר יונייטד, קבוצת
ספורט שפעם היתה מצליחה והיום בינונית למדי, אבל מוכרת לכל נפש כדורגלנית. מנצ'סטר
יונייטד נמצאת בבעלות תאגיד שבו שולטת משפחת גלזר, שקיבלה ברביע הראשון של השנה את
הסכום דלעיל כדיבידנד.
לתורת הכלכלה יש כמה הורים. אדם סמית, דייויד ריקרדו, קרל מרקס אלפרד מרשל, מיינארד קיינס ועוד כמה. הפחות מוכר אך לא פחות חשוב הוא לדעתי ואסילי ליאונטייף. האיש שבזכותו נעשתה אחת הפגיעות האנושיות הכלכליות של המאה הקודמת. האיש שיצא מרוסיה בגיל 25 כדיסידנט ופעל בארה"ב, פיתח שיטה שנבחרה בידי אותה רוסיה לקלקל את כלכלתה.
מנהג להם למורים לכלכלה לשם בדיקת חדות מחשבתו של התלמיד האומלל. בסוף הסמסטר הראשון מופיעה במבחן שאלה כזו: במדינת ליברמאניה החליט שר האוצר לפעול להורדת יוקר המחיה. הוא ביטל מכס בשיעור 12% על חלקי חילוף לרכב, אופניים חשמליים, אביזרי רחצה לדירה, שטיחים ועוד.
האם יוקר המחיה יופחת ובכמה?
כאשר מסתכלים על חבורת אנשי המקצוע שעיסוקם דיור אפשר למצוא שתי קבוצות עיקריות בכל הנוגע למחירי הדירות שעלו בשנה האחרונה בכ – 16%. יש את אלה שבדעה שההתייקרות נובעת מצד הביקוש. כאשר הריבית היא נמוכה, הדירות, כמו המניות ואגרות החוב, הם נכס מבוקש למי שכל תכנית חסכון תשאיר לו סכום דומה לזה שהפקיד. לפיכך אין ברירה אלא לטפל בביקוש, וכרגיל מציעים לעשות זאת באמצעות מס רכישה בשיעור גבוה.
הכיבוש היה לפני כאלף שנה. ההתנחלות – הזנב – היא בת קצת
יותר מ-400. לפני 100 שנה, בתום מלחמת אזרחים עקובה מדם, נסוג הכובש מ-85% מהשטח
הנכבש ולפני כ-70 שנה נחקק בפרלמנט של הכובש חוק המכיר באירלנד (85%) כמדינה
עצמאית.
נשאר הזנב שבו מרוכזים כל המתנחלים אבל רוב האוכלוסייה בו
היא אירלנדית, לפחות במובן הקתולי של המילה.
היו ימים שההבחנה בין השמאל והימין היתה ידועה ומובנת לכל נפש. השמאל, בהכללה, היה "שלומניק", כלומר נוטה יותר להסדר מאשר למלחמה. הימין – מוסוליני, פרנקו ואדולף עם דם יהודי –נטה לפתור סכסוכים באלימות. השמאל היה לא פעם בעד הלאמה של גופים כלכליים בעלי עצמה וחשיבות כלכלית; הימין היה נגד מדיניות שמטרתה צמצום אי השוויון בהכנסות בטענה שזה פוגע ביעילות הכלכלית. זה בלט במיוחד במדיניות הבריאות, כאשר השמאל היה בעד ביטוח בריאות ציבורי לכל, בשעה שהימין – ראו ארה"ב עד היום – דגל ברפואה פרטית בתשלום פרטי.
היו ימים שהפוליטיקה היתה יותר פשוטה.
כתבתי במנוע החיפוש במחשב "ציפיות כלכליות" וקיבלתי יותר מ-400 מיליון תשובות. מה שיכול ללמד שיותר משחשובים החיים הממשיים – חשובות יותר הציפיות לעתיד.
קשה להגזים
בחשיבות שכלכלנים מייחסים לצפיות שלנו לעתיד. אין כמו העתיד כדי להשפיע על ההווה. פעם
חשבו שההווה הוא תוצר של העבר. שאם
לפני חודש העלו את שיעור מס הכנסה, אז השבוע נקנה פחות כי יהיה לנו פחות כסף. זו
תיאוריה מיושנת. עכשיו יודעים שאם נאמין שבשבוע הבא יעלו את מס הכנסה אז כבר השבוע
נוותר על שסק.
השבוע, לקראת יום העצמאות, ערכתי סקר שביקש לגלות את שיעור משקי הבית המניפים על מרפסת ביתם את דגל המדינה. אם הייתי מציג את הממצאים בכיתה א' של סטטיסטיקה היו מעיפים אותי מבית הספר. הסתובבתי בשכונת מגורי וחישבתי בערך משהו כמו 2%. בשכונה החרדית הקרובה השיעור היה 0.1%. פיסת הבד כחול-לבן נמצאת בדעיכה.
האם המחיר המוסכם – אותם 44 מיליארד דולר – לעיסקה שבה קנה אלון מאסק את טוויטר הוא ראוי?
זאת, יאמר כל
כלכלן המכבד את תלמודו, שאלה מטופשת. מאחורי המחיר אין מוסר. ואם אין מוסר אז אין
פשר למילה "ראוי". מחיר שנקבע ברצון בין קונה ומוכר אינו עניין לשיקול
מוסרי, ערכי.
היו ימים שבהם הזעם הפוליטי והתקשורתי בתחום הכלכלה הופנה כלפי "פקידי האוצר". הם אלה שהגו כל מיני "תכניות כלכליות" שלרוב הוגדרו כ"גזירות כלכליות" בכלי התקשורת הפופולריים. אותם ימים חלפו ככל שהתארך שלטונו של בנימין נתניהו. בעשור האחרון קול הרשעים דמם. היה ברור לכל שנתניהו הוא המלך והפקידים הם, לכל היותר, סריסים נטולי ראש ומילה.
התשובה לשאלה
שבכותרת תלוייה לא מעט ב"פונקציית
התועלת" של כל אחד מאיתנו. כן, קראתם נכון, לכל אחד מאיתנו יש כזו פונקציה. ואולי
כמה גנים שטרם אותרו בגנום האנושי אחראים על הפונקציה הזו. היא שעומדת – יחד עם
כסף וזמן - ביסוד ההחלטה כמה עגבניות נקנה השבוע וגם כמה ילדים יהיו לנו. עגבניות
וילדים הם "מוצרים" שאמורים להביא לנו תועלת. על פתרון השאלה שלעיל זכה
גרי בקר לשורה של פרסים בכלכלה לרבות פרס נובל. מאז אין נושא משפחתי שאינו נדון
ונחקר בקרב כלכלנים.
יולי נובק
המנכ"לית לשעבר של "שוברים שתיקה" – אירגון שליקט ופירסם עדויות של
חיילים על מעללי הצבא בשטחים שנכבשו במלחמת 1967 – פירסמה ספר "מי את
בכלל" שבו מתוארת המהפכה הפוליטית שעברה. בתמצית: אין שמאל ציוני. בועז
גרפינקל כתב ביקורת על הספר באתר "המקום החם בגיהנום" ובו הסביר את
הטעות של נובק. הסיכום שלי את הביקורת שלו: יש שמאל ציוני.
השבוע הקשבתי להרצאה על אמת ושקר. הנה סיכום שלי של דברי אירי ריקין. אנחנו, כמעט כולנו, אומרים על עצמנו שאנחנו דוברי אמת. במקביל אנחנו מתעבים שקרנים. בפועל כולנו, כולם, משקרים רוב הזמן. ברוב השקרים שלנו אנחנו לא מתכוונים לשקר ולכן מילות השקר גם לא מתוייגות אצלנו כשקר. לשקר יש יחסי ציבור גרועים ויחסי אנוש מעולים.
