היו ימים שההבחנה בין השמאל והימין היתה ידועה ומובנת לכל נפש. השמאל, בהכללה, היה "שלומניק", כלומר נוטה יותר להסדר מאשר למלחמה. הימין – מוסוליני, פרנקו ואדולף עם דם יהודי –נטה לפתור סכסוכים באלימות. השמאל היה לא פעם בעד הלאמה של גופים כלכליים בעלי עצמה וחשיבות כלכלית; הימין היה נגד מדיניות שמטרתה צמצום אי השוויון בהכנסות בטענה שזה פוגע ביעילות הכלכלית. זה בלט במיוחד במדיניות הבריאות, כאשר השמאל היה בעד ביטוח בריאות ציבורי לכל, בשעה שהימין – ראו ארה"ב עד היום – דגל ברפואה פרטית בתשלום פרטי.
היו ימים שהפוליטיקה היתה יותר פשוטה.
אחרי מלחמת העולם השנייה העניינים החלו להטשטש. ברוב מדינות
המערב קשה להבדיל בין הימין השמרן והשמאל הלכאורה סוציאל-דמוקרטי. בשנים האחרונות הימין
מתחזק כאשר הוא מטיף בלהט נגד מהגרים, זרים ולהט"בים. השמאל לא מצא חלופה מרגשת
וממשיך לשבת בנחת בצנטרום של הפיילה. תסתכלו על גרמניה.
אחד ממעוזי הכלכלה הימנית היה קרן המטבע הבינלאומית. עד
לפני עשרים שנה לא היתה מדינה אחת שכלכלני הקרן הבינלאומית לא המליצו לממשלתה לקצץ
בהוצאות. לא משנה מה היתה המחלה, או אם בכלל היתה מחלה, תמיד היה נחוץ לקצץ בהוצאה
הציבורית. חסידי הכלכלן מילטון פרידמן, האבא של הימין הכלכלי מאז שנות ה-50 של
המאה הקודמת, חגגו.
הזבנג של משבר
שני משברים, זה של 2007-2008 וזה של ימי הקורונה העליזים, סימנו
תפנית. בשני האירועים האלה קרן המטבע צידדה בהרחבה – שזה ההפך מקיצוץ – הן בתחום
הממשלתי ובעיקר בתחום המוניטרי. הקושי הגדול היה בתחום המוניטרי. ממילא הריבית ירדה
כתוצאה מהדברת האינפלציה. – ברוב המדינות המפותחות כלכלית הריבית שקבע הבנק המרכזי
היתה קרובה לאפס –. אז איך מדפיסים כסף כשהריבית על סף האפס?
התשובה היתה "הרחבה מוניטרית" שמשמעותה שהבנק
המרכזי מזרים כסף לכלכלה באמצעות "קניית נכסים" – מילה מכובסת לקניית
ניירות ערך. תחילה היה מדובר רק בניירות ערך פרטיים. אבל מהר מאוד - באותם ימי
קורונה – הבנק המרכזי החל לקנות גם אגרות חוב של הממשלה.
שלא יקל הדבר בעיניכם. לפני 70 שנה כל כלכלן רציני קרא בראש
חוצות לתת לבנק המרכזי "עצמאות" ולמנוע ממנו מלהיות סניף של משרד האוצר
ולתת כסף לממשלה. הממשלה רוצה כסף? שתתכבד ותקצץ בהוצאות ותעלה מסים. ואכן, בתקופת
האינפלציה קיבלו כמעט כל הבנקים המרכזיים עצמאות שבין השאר שללה את האופציה לתת
כסף לממשלה.
והנה בעשור האחרון קרן המטבע ממליצה לבנקים המרכזיים לקנות
אגרות חוב ממשלתיות. מה זה אם לא לתת לממשלה כסף?
השמאל מבצבץ
השבוע מצאתי מסמך של הקרן שנותן לשמאל חומר למחשבה. כבר
שנים קיימת אגודה בינלאומית שמטרתה תשלום שכר בסיסי לכל תושב. לא שמעתם? זה מלמד
על מידת הפופולריות של הנושא. רק מפלגה סוציאליסטית אחת, למיטב ידיעתי הרעועה,
קנתה את הרעיון – וכשלה בבחירות לנשיאות צרפת.
עתה ממליץ המסמך החדש של קרן המטבע לבחון את האופן שבו בנק
מרכזי מרחיב את הכסף בכלכלה. חשוב לזכור כי המדיניות של רכישת "נכסים"
הביאה לניפוח מחירים דרמטי של ניירות ערך לא בזכות הישגים כלכליים אלא בגלל שהבנק
המרכזי תמך במחיר הבורסאי שלהם.
המסמך ממליץ על חלופה: בהנחה שהבנק המרכזי מבקש להרחיב את כמות
הכסף, הצעד הנכון הוא לחלק כסף לתושבים ולא לרכוש "נכסים".
עם שני נימוקים: הראשון, זה יותר צודק. רכישת מניות מסייעת
למעשה רק למי שיש לו מניות. לרוב תושבי מדינה – אין., בטח לא במישרין. מבחינת
חלוקת ההכנסה – צדק חברתי – זו מדיניות פוגענית.
השני, זה יותר יעיל. כרגיל מדיניות מרחיבה נועדה, כמו בעת
הקורונה של השנים האחרונות, לצמצם את האבטלה ולהגדיל ביקושים וצריכה. חלוקת כסף
לכל משק בית עושה את זה באופן יעיל במיוחד. כי משפחה, כרגיל, תשתמש בכסף לקניות,
וקניות מגדילים ביקושים, וביקושים מגדילים תעסוקה.
אז מה אתם אומרים במפלגת העבודה, ומרצ? ניר אורבך
מהקואליציה שלכם רוצה איסור תנועה של רכבל בשבת. אתם אולי רוצים איסור רכישת
ני"ע בידי בנק מרכזי כל יום ושכר בסיסי לכל תושב?
