ארגון המורים בחינוך העל יסודי הוא ארגון בעייתי. שלא יהיו אי הבנות: אין לי מושג על הארגון הזה המשמש איגוד מקצועי של מורים ומנהלים בבתי הספר התיכוניים ובחטיבות הביניים. עצם העובדה שבראש האיגוד המקצועי יושב אדם המכהן כבר חמש עשרה שנה היא המעידה על הבעיה. ראו למשל ולדימיר פוטין (נשיא וראש ממשלה ברוסיה) ובנימין נתניהו (מפלגת הליכוד). נראה כי גם נשיא סין הוא בדרך הנכונה. והכל נעשה בדרך דמוקרטית להפליא, כלומר בחירות, ללמדנו בעיקר שהעם הבוחר לוקה בתבונתו.
השבוע פרסם יו"ר הארגון, רן ארז, "אגרת אישית לעדכון פ"ב 31". הנה דבר המעיד על בורותי: אין לי מושג מה זה פ"ב 31 אבל סביר להניח שאין מורה שלא יודע על במה מדובר. אני מציע למי שמפקפק לערוך בחינה, עם ציון, לבדוק את ידע של המורים בפ"ב 31.
כסף ומבחנים
הנהלת הארגון בסכסוך עם הממשלה. שרת החינוך מתכננת להיפטר מבחינות הבגרות במקצועות שאינם מדעיים, ולארגון יש השגות. מתברר שאם לא יהיו מבחני בגרות במקצועות האלה אז ייפגעו תנאי השכר של המורים כאמור במכתבו של ארז לשרה מיום 19 למאי. אני מניח שמאחורי המילים מסתתר ענין פשוט: מורים שבודקים בחינות בגרות מקבלים כסף עבור המשימות האלה. ואם אין בחינת בגרות בספרות עברית – הלך הכסף לקבוצת המורים הזו.
כיועץ כלכלי ולא חינוכי אני ממליץ לממשלה להודיע כי כל הכסף הזה יחולק כתוספת שכר בסכום אחיד לכל המורים. ובא לציון גואל. בהזדמנות זו רצוי לבטל את כל המסיבות והטקסים בבתי הספר וגם את הכסף הזה לחלק באותו האופן.
סנקציה מועילה
אלא שלא בזוטות האלה באתי היום לעסוק. אני מבקש להתמקד בסעיף 3 לעדכון פ"ב 31 לאמור: "אין לתת ציונים לתלמידים או להקליד אותם במערכות בית הספר."
ושוב, כיועץ כלכלי ולא חינוכי אני ממליץ להפוך את סעיף 3 דלעיל למדיניות ציבורית. לא רק שראוי להפסיק את משטר הציונים אלא שגם ראוי שהממשלה לא תדע מה דעתם של מורים על "הישגיהם" – כאמור במכתבו של ארז – של תלמידים. בדיוק כפי שהממשלה לא יודעת באיזו מהירות רץ הבוקר מח"ט גבעתי את 10 הקילומטר היומיים. וכפי שהממשלה לא יודעת כמה בלאי יש במדרכות של רשויות מקומיות כתוצאה מהליכת התושבים עליהן.
עתה נשים את הציון על השולחן. ציוני מבחני הבגרות משמשים רק ככלי לסלקציה. סלקציה של מי? של המוסדות להשכלה גבוהה. הם משתמשים בציונים האלה, בצוותא עם תוצאות מבחנים פסיכומטריים, כדי לסנן את המבקשים ללמוד במכללה או באוניברסיטה. הציונים האחרים הנהוגים בבתי הספר אינם שונים בחשיבותם ממבחן מי משתין רחוק יותר הנהוג לעיתים בתנועת נוער או בקבוצת מתבגרים.
מי לומד רפואה
מדוע נזקקים המוסדות להשכלה גבוהה לסנן המבקשים להשכיל? נסתכל לרגע על חלופה זולה בהרבה מאשר מבחני הבגרות והפסיכומטריים: הגרלה. נניח כי באוניברסיטת הנגב בבאר שבע יש 100 מקומות כל שנה לסטודנטים המבקשים ללמוד רפואה. ונניח שיש 1000 מועמדים. לעשות הגרלה לא עולה גרוש ומאידך חוסך לכל מועמד אלפי שקל בקורס פרטי להצלחה בבחינה הפסיכומטרית. תתכבד האוניברסיטה ובסוף השנה הראשונה תחליט מי מהם "עולה כיתה". תועלת נוספת לשיטה המוצעת היא שיתברר כי שיעור המתקבלים שהם ילדים של רופאים ופרופסורים יהיה שווה לשיעורם באוכלוסיית המועמדים, וד"ל.
אבל זה בזבוז יאמר הצדיק הדואג לקופה הציבורית. אם כל מועמד ישליש 1000 שקל האוניברסיטה תוכל להשתמש בכסף לקורס במכינה לרפואה ב"מבוא להתנהגות הרופא עם המטופל" – עניין שכל מטופל סובל ממנו.
בין הציון ליכולת
יש לא מעט מחקרים הכופרים בקשר שבין הישגי תלמידים בבחינות לבין "הישגיהם". היכולת להצליח במבחן אינה בהכרח קשורה ליכולת של התלמיד. מבחן הוא סיטואציה תחרותית ולוחצנית. זה אולי מתאים לתחרות ריצה. זה ממש לא מתאים לסלקציה של מורים במתמטיקה ורופאי אף, אוזן וגרון.
