השבוע, לקראת יום העצמאות, ערכתי סקר שביקש לגלות את שיעור משקי הבית המניפים על מרפסת ביתם את דגל המדינה. אם הייתי מציג את הממצאים בכיתה א' של סטטיסטיקה היו מעיפים אותי מבית הספר. הסתובבתי בשכונת מגורי וחישבתי בערך משהו כמו 2%. בשכונה החרדית הקרובה השיעור היה 0.1%. פיסת הבד כחול-לבן נמצאת בדעיכה.
מה שהיה קצת
יותר מעניין הוא שמצאתי כמה שהניפו דגל אוקראינה. אמנם לא במימדים של מגרשי
הכדורגל בבריטניה, אבל בהתחשב במדיניות הממשלה והאופוזיציה האלוטרה-ימנית – גם זה
משהו.
ומה שהכי מעניין
הוא שלא ראיתי דגל רוסי אחד. בכל זאת יש בישראל יותר משבע מאות אלף יוצאי רוסיה
הגדולה. ובהתחשב בעובדה שאוקראינה פלשה לא מכבר לרוסיה וטוענת לזכויות מדיניות על
חלקים ממנה. ובהתחשב בסבלם של הרוסים הנאנקים תחת עול ההפגזות של אוקראינה. ובהתחשב
בעמדת ממשלת ישראל התומכת, למעשה, ברוסיה – אפשר היה לצפות לקצת תמיכה עממית. שום
כלום, גורנישט, זירו.
ישראל בורחת
מבין המדינות
הדמוקרטיות-יחסית, ובוודאי בין מדינות המערב, ישראל חריגה ביחס שלה למלחמה שבין
רוסיה ואוקראינה. כל המערב מצדד באופן עקבי, לפחות מילולית, באוקראינה הנכבשת. עתה,
אחרי הוועידה שיזמה ארצות הברית, הוא גם תומך בה מעשית – באספקת נשק. ישראל ברחה
מהמערכה ובמקום שר הביטחון נשלח לוועידה פקיד נטול סמכויות. שר הבטחון היה כנראה
עסוק ביום השואה בטקסי זיכרון לחיילי צה"ל שנפלו במלחמת העולם השנייה (צה"ל, כמובן, לא היה קיים במלחימה ההיא).
איך זה שישראל
מוכנה לבגוד בידידתה והתומכת העיקרית שלה, ארה"ב, למען רוסיה? הפרשנים
המלומדים, הצמודים לעטיני הממשלה והאופוזיציה האולטרה –ימנית, מסבירים את הלכאורה
נייטרליות הישראלית (כאשר דב דורס חתול להיות נייטרלי זה בלוף) באינטרס שלה לשמור
על מעבר חופשי בסוריה כדי לתקוף יעדים איראניים. רוסיה שולטת בסוריה. יש לה בסיסים
בצפון מערב המדינה. ישראל התחייבה לתאם התקפות על האיראנים המרושעים עם הרוסים. זה
האינטרס. אזכיר רק שישראל מפציצה
"מתקנים של משמרות המהפכה האיראניות הממוקמים בסוריה" זה שנים הרבה. מה
יוצא מהעניין הזה? ומה יוצא מאינספור התקפות על "יעדי חמאס" בעזה? שום
כלום. הממשלות בישראל זקוקות לאויב. וכדי שיהיה אוייב צריך להפציץ.
הגדה המערבית ואוקראינה
הסיבה העיקרית
לתמיכה של ממשלות ישראל הקודמת והנוכחית ברוסיה היא הדמיון שבין ההנמקה הרוסית לכיבוש
אוקראינה להנמקה הישראלית לכיבוש הגדה המערבית. כפי שישראל, מאז 1967, טוענת שהיא
אינה הכובש בחברון, כך רוסיה טוענת שהיא לא הכובש באוקראינה. אוקראינה אינה הריבון
ברוב השטח הנקרא על שמה. כמו גם חלקים במולדובה. לפיכך, למשל, ישראל טוענת שאינה
מפרה את אמנת ז'נבה בהקמת התנחלויות בשטח ה(לא) כבוש. מאיפה באה ההמצאה הזו?
מהטענה שכדי שיהיה כיבוש צריך היה להיות
שם ריבון. ולא היה. מה שלא הפריע לישראל לכבד ולאכוף את החוקים שהנהיג בפלסטין
ה(לא) ריבון הירדני. וזה כמעט זהה לטענה הרוסית באשר לאוקראינה. יותר מזה: כאשר
רוסיה כבשה וסיפחה את קרים לפני שמונה שנים – גם אז העניין עבר לממשלה הדמוקרטית
הישראלית בשלום.
ישראל מכנה
לוחמים פלסטינים בכיבוש טרוריסטים. רוסיה מכנה
את לוחמי אוקראינה ניאו-נאצים.
הסיפור ברור: כל
תמיכה באוקראינה תביא לדרישה מישראל לעמוד באמות המידה המתנגדות לכיבוש. וזו כל
התורה על מאמר אחד.
הקומוניסטים עם בנט, ביבי ופוטין
ויש צחוקים,
לסיום. למי שלא ידע יש בארץ מפלגה קומוניסטית (מק"י) שהיא המרכיב העיקרי
בחזית הדמוקרטית לשלום ושווון (חד"ש) שהיא המרכיב העיקרי ברשימה המשותפת.
בעיתון של מק"י – זו הדרך – מצדדים ברוסיה ותוקפים את הטרור האוקראיני
ה"ניאו-נאצי". אני לא מבין למה המפלגה לא מצטרפת בעת חירום זו לממשלת
אחדות לאומית. או שלפחות יניפו את דגל רוסיה, לצד הדגל האדום, על מרפסת משרדי
המפלגה.
