תלמיד בית ספר בן תשע נשך מורה בבית ספרו שניסתה להפריד בינו לבין תלמיד אחר עימו התקוטמנהל ת בית הספר כתבה לאמו של התלמיד, ודרשה ממנה כי בנה יעבור בדיקות למחלות "צהבת, שחפת, איידס וכדומה. " התלמיד הוא ממוצא אתיופי, ומה שהקפיץ את אמו היה ציון האיידס כמחלה חשודה הראויה לבדיקה. הזיהוי בין המחלה ובין ילידי אתיופיה נחשב במקומותינו לא נכון ולא ראוי. זה לא תקין פוליטית - בתרגום מהמינוח באנגלית.
האג'נדות הנסתרות
מה עומד מאחורי הביקורת על החלטת הנגיד לקנות אג"ח ממשלתיות כדי למתן את המשבר?
החלטת בנק ישראל לקנות אגרות חוב ממשלתיות עוררה מהומה לא קטנה. מישהו מראשי האוצר טרח להדליף לתקשורת ביקורת קשה שהושמעה נגד המהלך בישיבת הנהלת האוצר – פורום של פקידים המתכנס מדי שבוע ללא נוכחות השר. כל-כך מביכה הייתה הביקורת, עד שהשר רוני בר-און נאלץ להוציא הסתייגות והתנצלות.
המומחים להפסדים
עיקר הביקורת באה מהמגזר הפיננסי, שם מומחים להפסדי עתק של הציבור ולצידם כמה פרשנים כלכליים איימו באינפלציה גבוהה, בפריצת תקציב המדינה ובשאר מרעין בישין. הנושא עצמו עלול לשעמם קוראים שנושאים מוניטריים נראים להם בלתי מובנים ומעוררי שיממון. אבל יש כאן סיפור מאחורי הסיפור. כי בסיפור הזה כולם מדברים מהפוזיציה, וסטנלי פישר הוא האיש ההגון היחיד בכפר.
הבנקים הסרבנים
קשה להגזים בעצמת המשבר הכלכלי שהעולם עובר, על אף שבישראל – כרגע – אנחנו חוטפים אותו במינון נמוך. יכולת הטיפול במשבר מוגבלת מעצם קיומו של משטר קפיטליסטי שמועד לתנודות גדולות. בין המעט שאפשר לעשות נמצאת הורדת הריבית. אלא שאנחנו כבר חמישה חודשים במצב שבו הבנק המרכזי מוריד ריבית אבל הבנקים המסחריים, אלה שקובעים את הריבית שמשלמים משקי הבית והעסקים, לא מעבירים את ההפחתה לציבור, אלא במידה מועטה. במשבר שכזה הבנקים חוששים ומקפידים במתן אשראי הרבה יותר מבעבר.
החלופות
במצב הזה יש שתי חלופות למדיניות ציבורית: לקנות אג"ח (כי פרט לאג"ח ומטבע זר אסור לבנק מרכזי לקנות דבר) או להוציא צווים לפיקוח על הריבית. החלופה השנייה תלויה ברצונו הטוב של שר האוצר, ולרוני בראון אין רצון. פישר אימץ לכן את הנשק הלפני האחרון במלחמה בדפלציה הפושה בכלכלה.
מה באמת רוצה שר האוצר?
ראשי האוצר עשו פרצוף של נעלבים על כך שלא תיאם עימם את המהלך. זה קשקוש מוחלט. אם פישר היה מתאם, המהלך היה מאבד מאמינותו. הוא היה נתפס – בעיקר אצל אותם פרשנים שעוררו את המהומה – כתרגיל מלוכלך להדפסת כסף עבור הממשלה. ראשי האוצר מתנגדים בגלל סיבה אחרת לחלוטין. הם זקוקים להעצמת המשבר הכלכלי כדי שיוכלו לבוא לממשלה החדשה עם מאות עמודי רפורמות בגרוש וקיצוצים במיליארדים בתקציבים ציבוריים כדי "להציל" את הכלכלה. אם פישר יעשה את העבודה, והנזילות הנוספת שתיווצר כתוצאה מרכישת האג"ח תמתן את המשבר – הם יאבדו את היכולת להציג משבר שמחייב לממש את הבליהם הכלכליים. הם הרי שואפים לחזור לימי נתניהו העליזים, עת שר האוצר (והיום המועמד לראש הממשלה) המציא משבר שלא היה ולא נברא כדי להעביר כל מיני החלטות וחוקים.
מה באמת רוצים הפיננסיירים?
המומחים לדבר חדלות פירעון פיננסית התנגדו, כי מה שהם רוצים זה שפישר
יקנה אג"ח פרטי ולא אג"ח ממשלתי. תחשבו לרגע במי מדובר: או שהם מנהלי
קופות גמל ופנסיה שהשקיעו – מכספי הציבור שהופקדו בידם לחיסכון - באג"ח זבל קונצרני, או שהם אלה שהנפיקו את המזבלה הזו בטענה שהעתיד הכלכלי הוא ורוד ומצדיק מחירים מנופחים לאג"ח דל ערך. אלה גם אלה רוצים שמישהו – לא הם עצמם חס ושלום - יציל אותם משקיעה במדמנה. והכי טוב שפישר יעשה את זה, יקנה זבל במחיר זהב – ויאושש את השוק שממנו הם שאבו בונוסים ודמי ניהול.
סכנת האינפלציה
הפרשנים ממציאים טענה מעניינת: הכסף שהנגיד מזרים בעת קניית אג"ח יביא לאינפלציה. הרי זו בדיוק מטרת המהלך. מהי הורדת ריבית אם לא שיטה להדפיס כסף ולהזרימו? אנחנו בדפלציה קשה, וראוי שתהיה אינפלציה כדי להוציא את המשק מהבור שאליו הוא שוקע. מנקודת ראות הכלכלה הישראלית והעולמית, הלוואי והייתה קצת אינפלציה.
סכנת ההלאמה
אפשר להניח שכמה מהפרשנים המאיימים יודעים שהם משתמשים ב"אינפלציה" בצורה דמגוגית, שכן הם היו רוצים שבנק ישראל יקנה אג"ח קונצרני ולא אג"ח ממשלתי. אני חושד בהם שמה שמסתתר מאחורי הדמגוגיה הוא החשש שאם פישר לא יציל את האג"ח הקונצרני – על-ידי רכישה מוגברת של זבל פיננסי - הממשלה תיאלץ אולי להלאים את קופות הגמל והפנסיה. הממשלה היא ששלחה את קרנות הפנסיה, ההשתלמות והגמל לשוק הפיננסי, ואלה – הגופים המוסדיים – הרבו להשקיע באג"ח קונצרני. אם יתברר כי האג"ח הקונצרני גורם להפסדי ענק, תעלה הדרישה להלאים את החיסכון הפנסיוני. בעיניהם של פרשנינו מהימין, הלאמה, אפילו בסיכוי אפסי, גרועה מאבטלה המונית – תוצאה אפשרית של אי-אמון במערכת הפיננסית.
רואים את זה בעמדה כלפי פרי הגליל. כל מי שהתבטא בעניין מצא כי פרי הגליל, המפעל בחצור, מצוי במצב כלכלי סביר. מה שמצוי בבעיה אלה שאר החלקים המרכיבים את חברת ויטה – הבעלים של פרי הגליל. אם זה המצב, מדוע שהממשלה לא תלאים את פרי הגליל בלבד ותשאיר את ויטה והבנקים להתמודד עם כל השאר? איך זה שכל הכלכלנים בדעה שפרי הגליל ראוי לשימור ולהפעלה ואף אחד לא מציע את הפתרון הכי קל, הכי נוח, הכי פחות בעייתי, והכי זול?
כי הלאמה, ואפילו זמנית עד שיימצא קונה הוגן וטוב, יותר גרועה מאבטלה המונית.
3. 3. 2009
