תלמיד בית ספר בן תשע נשך מורה בבית ספרו שניסתה להפריד בינו לבין תלמיד אחר עימו התקוטמנהל ת בית הספר כתבה לאמו של התלמיד, ודרשה ממנה כי בנה יעבור בדיקות למחלות "צהבת, שחפת, איידס וכדומה. " התלמיד הוא ממוצא אתיופי, ומה שהקפיץ את אמו היה ציון האיידס כמחלה חשודה הראויה לבדיקה. הזיהוי בין המחלה ובין ילידי אתיופיה נחשב במקומותינו לא נכון ולא ראוי. זה לא תקין פוליטית - בתרגום מהמינוח באנגלית.
המנהלת אמרה בתגובה: "יכול להיות שלא הייתי צריכה לכתוב את זה. " משרד החינוך קבע כי "דרישת המנהלת הזויה. . . הרי איש לא היה דורש לשלוח ילד אחר לבדיקות אלו אילו לא היה אתיופי. "
עוד עדות לאפליה בה נוהגים ישראלים ותיקים בעולים מאתיופיה? או שמא המנהלת נהגה נכון כאשר ביקשה את הבדיקה וטעתה בהתנצלות מביכה?
נתחיל עם עובדה מוסכמת: מי שביקש להעביר את הילד בדיקות דם היה רופא. נכון, כנראה הוא לא פירט את המחלות החשודות אלא דרש בדיקה כללית. אבל זה מלמד שהרופא ער להיסטריה סביב הזיהוי בין אתיופים ואיידס, ובמיוחד ער לרגישות של אתיופים. לגופו של עניין, קל לשער, הרופא רצה בדיקה גם למחלה הזו.
נמשיך עם משהו שאמור אף הוא להיות מוסכם: נניח שהמילה איידס לא הייתה כלולה במכתבה של המנהלת . נניח שהייתה כותבת "צהבת, שחפת. . . וכדומה. " האם אז המכתב תקין? התשובה היא שאף אחד לא היה פוצה פה ומצפצף. כי צהבת נגיפית היא מחלה שיש לחשוש ממנה. ואם הילד חולה בה - הנשיכה עלולה להדביק את המורה הננשכת. מי שמסכים עם מה שכתוב עד הנקודה הזו ,יקל להבין מדוע הבדיקה לאיידס חיונית.
ועתה מגיעים לשאלה הקריטית: האם נדרשת בדיקת איידס (כלומר בדיקה לזיהוי נגיף מסוג ?(HIV התשובה לשאלה הזו נמצאת בסטטיסטיקה שמפרסם משרד הבריאות.
בשנים 2007-1981 נמצאו בישראל 1,140 חולי איידס. מתוכם 465 באו מ"מדינה שבה שיעור גבוה יחסית של חולים ונשאים. " מתוך 4,218 נשאים מדווחים, 1,841 הם מאותה מדינה. ובאחוזים: כ40%- מהחולים ומהנשאים המדווחים הם מאותה מדינה.
משרד הבריאות מגלה רגישות גבוהה ולא מציין באיזו מדינה מדובר. אבל זה לא באמת מסובך עד כדי כך. לפי ארגון הבריאות העולמי, המדינות הנגועות מצויות כולן באפריקה מדרום לסהרה. פרט לאתיופיה, אין מדינה אפריקאית אחרת שיש לה קבוצה משמעותית של ילידים שהיגרו לישראל. כן, הסיכוי של אתיופי להיות נשא או חולה איידס הוא גבוה יחסית.
עם הסתברויות כאלה ברור מדוע מתבקשת בדיקה במקרה של נשיכה. באופן עקרוני הדבר דומה לבדיקה שמתבקשים הורים אשכנזים לעבור לגילוי מחלת טיי-זקס - מחלה גנטית שקוטלת ילדים בגיל צעיר יחסית. ההבדל בין טיי-זקס לבין איידס הוא רק בסטיגמה החברתית שמייחסים לאיידס - ולא לטיי-זקס. האיידס מזוהה עם הומוסקסואליות ויחסי מין. אם היה חשש למלריה או לצהבת או לשחפת, אפילו האתיופים לא היו מתלוננים. הזיהוי עם מין והומוסקסואליות - הסטיגמה החברתית - הוא בעוכרי ההתייחסות הרציונלית לאפשרות של מחלת האיידס.
ויש עניין נוסף. מה ההסתברות שילד ממוצא אתיופי, יליד ישראל, יהיה חולה או נשא? ככל שזה מצער, יש לא מעט מקרים שמשרד הבריאות מכניס בקטגוריה "מאם לילדהּ . " מספרם דומה למספר מקרי חולי המופיליה שנדבקו מעירוי דם.
האם בדיקת הדם משמעותה שמייחסים לאתיופים התנהגות חברתית לא ראויה? רק דמגוגים או חולי נפש יגיעו למסקנה מטורפת שכזו. מעציב שאתיופים נעלבים מהבדיקה שמבחינה סטטיסטית-בריאותית כל כך חיונית.
בדיוק כמו במקרה של צהבת .
25.3.2009
25.3.2009
