זה אומר שההסתדרות
מאגדת בין חמישית לרבע מהשכירים - שיעור נמוך לעומת מדינות מערב אירופה, שבאופן מסורתי מקיימות מדינת רווחה כמקובל בישראל. בעצם זה שיעור חברות
נמוך להחריד. במגזר הציבורי מועסקים
820 אלף עובדים, ולכן ההסתדרות אפילו לא מצליחה לגייס
לשורותיה את כל העובדים האלה, שחלקם - כמו המורים
- מאוגד במקום אחר.
למעשה ההסתדרות עושה מעט כדי לגייס חברים. לעתים היא נאלצת לסייע
לעובדים לא מאורגנים כי לא נעים. ואם נוצרת התארגנות ספונטנית,
היא נענית לביקוש שלא היא יצרה.
מומחים לענייני ההסתדרות מצביעים על הסבר עיקרי אחד: הסתדרות מארגנת רק עובדים שהמעסיק שלהם מוכן לנכות משכרם את דמי החבר. להסתדרות אין מנגנון יעיל של גבייה עצמית. אם היה בישראל חוק שמאפשר לנכות דמי חבר להסתדרות רק ממי שנתן הסכמתו במפורש לכך - מספר חברי ההסתדרות היה יורד פלאים. בעצם, מי שמגייס חברים להסתדרות הוא יו"ר לשכת התאום של המעסיקים ,שרגא ברוש. מעסיקים שמאורגנים בהתאחדות התעשיינים ובארגוני מעסיקים אחרים עושים
את העבודה בעבור עופר עיני. ואם מנכ"ל
אמדוקס לא מוכן להשתתף במשחק הכספי הזה - עופר עיני וחבריו
לא יראו את פרצופם במפעלי חברת הענק הזאת.
למעסיקים יש עניין
משלהם. שרגא ברוש וחבריו מתפרנסים אף הם מדמי חבר. לכן למעסיקים, אבל לא לכולם, יש אינטרס לגייס עובדים להסתדרות ולהסכם הקיבוצי עליו הם חתומים.
בעיקר לא צריך להתעסק עם המדוכאים ביותר: עמותת מען מתמחית בעובדות ערביות בעיקר
במגזר החקלאי, שם יש תחרות עם עובדים מארצות
הים. ההסתדרות כלל לא עוסקת ביותר מרבע
מיליון (נתוני בנק ישראל) עובדים זרים שמנוצלים בהרבה
מקרים, אם כי לא בכולם, בצורה מחפירה. היי-טק מחוץ לתחום בגלל המעסיק. אולי מתחילה מגמה חדשה. אבל עד כה מצב האיגוד המקצועי רע
בהחלט.
1.5.2009
