מצע לא ימני – הסכסוך עם ועל פלסטין


בהזדמנויות קודמות נטען כאן כי בפוליטיקה הישראלית ולמעט מרצ וחד"ש כל שאר המערכת הפוליטית הוא למעשה ימין.  לציפי לבני לא היה מאוד קשה לשבת בממשלה עם בנימין נתניהו וליצחק הרצוג היה קל למדי לשבת בממשלה של אולמרט. היום כולם בעד "תהליך השלום" שהוא בלבול מוח אחד גדול – משא ומתן עד אין קץ כאשר אף מפלגה לא הצהירה אפילו על גבולות מדינת ישראל. ולא במקרה.

אז מה היא עמדה לא ימנית?

לקבל את הצעת ירדן ואש"פ כפי שהוגשה למועצת הביטחון של האו"ם.

וזו, למען הסר ספק, לא עמדה שמאלית.


שתפו:

מצע לא ימני - תחבורה



לפני שנים אחדות  עלה השבועון "אקונומיסט" על ממצא מעניין: מהירות הנסיעה הממוצעת בלונדון בימינו דומה לזו שהיתה בראשית המאה ה-  20, כאשר כלי התחבורה הנפוצים היו סוסים ועגלות. המכונית, הכבישים, הרכבות, האוטובוסים – כל אלה לא שינו את המהירות הממוצעת בעיר הומה. 15 קילומטר לשעה היום כמו אז.
שתפו:

קיצבה לא מחלצת



עם פירסום דו"ח העוני לשנת 2013 שוב חזרו התגובות הצפויות: בישראל יש הרבה עניים, במיוחד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, ומכאן מתחייבת המסקנה שצריך להגדיל את קיצבאות הילדים. שהרי  יותר משיש משפחות עניות – יש ילדים עניים. ומהעוני תחלץ רק הקיצבה.

לא עניין זניח, במיוחד כאשר ראש הממשלה ומפלגתו זרקו מהממשלה שתי מפלגות שהקצבאות אינן חביבות עליהן ובמקומן הוא משתדל להניח את היסודות לקואליציה עתידית עם החרדים, שבה עטרת הקיצבאות המקוצצות תחזור ליושנה.
שתפו:

לא כצהלתה


צהלות הגיל(ה) שנשמעו מלמדות, יותר מכל שיעור בכלכלה, על שטיפת המוח שחכמי הכלכלה – מפרופ' איתן ששינסקי והלאה דרך מיטב הפרשנים והמגיבים – הצליחו לעשות לציבור בפרשת "המונופול האימתני".
דייויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, הודיע לבעלים של שדות הגז תמר ולוויתן על כוונתו להכריז עליהם כמונופול. בכך נסוג מעמדה קודמת שלו שאיפשרה להם לפעול במשותף ובלבד שימכרו שני שדות אחרים, קטנים בהרבה.  למשמע הודעתו של גילה פצחו המומחים במצהלות על שבירת המונופול ובלה-בלה אינסופי.
שתפו:

מצע לא ימני - התאגידים העסקיים



נוהגים אצלנו לדבר הרבה בזכות ה"תחרות החופשית" ומבלבלים בין תחרות לבין חופשית. בכל העולם יש מעט מאוד מקומות שבהם חופשי משמעו גם  תחרותי. אפילו במעוז הקפיטליזם, בניו יורק, כמה ספקי חשמל יש? אחדים. על פי רוב  חופשי פירושו קרטליסטי עם קבוצה קטנה של יצרנים/ספקים. כדי שתהיה תחרות – יעד בהחלט רצוי – החופשי כמעט ולא רלוונטי. מה שמתבקש הוא דיון בשאלת שיטות העבודה.
שתפו:

המזיק התזונתי



הרבה דיו נשפך מאז שראש הממשלה הציג את תכניתו הכלכלית ולפיה שיעור המע"מ על  על מוצרי מזון בסיסיים שבפיקוח יהיה אפס.  יאיר לפיד, שר אוצר לשעבר, הגיב כי בשנתיים שבהם היה חבר בממשלת נתניהו, לא שמע מעולם מראש הממשלה על תכנית כזאת. לפיכך, כך לפיד, מדובר בכלכלת בחירות – ביטוי  גנאי בשימוש נפוץ מאז שר אוצר אחר, יורם ארידור, איפשר לשדר בארץ טלויזיה  צבעונית. וגם כשהפחית במסוי על מקררים ומכונות כביסה.
שתפו:

מצע לא ימני - חינוך


לפחות בין כלכלנים יש הסכמה כי "הון אנושי" – התפוקה של החינוך – היא המפתח המרכזי לכל מה שקורה בתחומי הכלכלה והחברה, ובוודאי לרמת ואיכות חיים. ולכן, כמו בתחומים אחרים, אי שיוויון בחינוך יוצר מצב שבו אבות אכלו בוסר ושיני ילדיהם תיקהנה. הפער באיכות החינוך  הוא הכלי המרכזי שבאמצעותו אי שיוויון הופך חלק ממערכת התורשה החברתית. גם אם כל ההורים היו בעלי  הכנסה שווה, גורל ילדיהם היה שונה בגלל העדפות שונות של הורים לגבי ההוצאות שהם מוציאים על ילדיהם.  
שתפו:

מצע לא ימני


בשבועות הבאים יועלו כאן כמה מהסוגיות הפוליטיות-כלכליות-חברתיות שבהן ישראל הגיעה לשפל – כמו גם הצעות, מהצד הלא ימני של הקשת הפוליטית - איך נחלצים מהבור.

פרק א - הפנסיה

בישראל נוהגות היום שלוש שיטות פנסיה שונות. הנה הן לפי סדר טיב הפנסיה מנקודת ראות המקבל ובסדר הפוך מנקודת ראות תקציב המדינה: הפנסיה התקציבית, הפנסיה בקרנות הפנסיה הוותיקות (למי שהצטרפו עד 1994) והפנסיה בקרנות הפנסיה החדשות (למי שהצטרפו לאחר 1994).
שתפו:

בולונז ירושלמי



כמה עלה חג ראש השנה ל"משק"? רק כעת, בעקבות תחשיבים ממלכתיים שעסקו בהבלי הבחירות לכנסת, התבררה התשובה וממנה עולה כי אותו ראש שנה אומלל עלה לנו 3 מיליארד שקל. אלא שבזמן אמיתי איש לא העלה על דעתו לחשב את "העלות" של אותם יומיים. חכמת הבזבוז מתפרסמת רק לעת בחירות. ימי השבתון של  החגים  – כולם  קדושים ולשם שמיים.
שתפו:

אמריקה זה לא



בשיחה עם איש האוצר לשעבר, ירום אריאב, על תכנית נתניהו למע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים, אמר/שאל מוטי קירשנבאום (ערוץ 10) כיצד זה שבארצות הברית – מדינה מתוקנת כלכלית – מסתדרים בלי המע"מ הזה? אריאב השיב  שאמנם מע"מ אין שם אבל מס מכירה על כל מוצר יש ויש ומבחינה כלכלית מע"מ הרבה יותר מוצלח מה – sales tax האמריקאי.
מה שמעניין בשיחה הזו הוא שאפשר להבין מדבריו של קירשנבאום, שלו שותפים רבים בישראל, כי ארצות הברית היא מדינת מופת כלכלית ואולי גם פוליטית. אז זהו, שארה"ב היא לא.
שתפו:

כסף לא חינוכי


בואו נדמיין שני בתי ספר שבהם אותו מספר כיתות והתלמידים באים מאותו מעמד חברתי-כלכלי. לפי נוסחת ה"תיקצוב הדיפרנציאלי" שעליה הודיע לא מכבר שר החינוך, שני בתי הספר יקבלו ממשרדו תקציב זהה. שאלה: לאיזה  משני בתי הספר  תקציב יותר גדול?

השאלה נראית תמוהה כאשר מניחים שהתקציב שנותנת הממשלה הוא שווה אבל היא מאוד רלוונטית ואקטואלית. 
שתפו:

קוויאר בקלה



מה תגידו על הדו"ח סודי שהוכן בלשכת שר האוצר. לארץ מיובאים חמישה סוגים של ביצי דגים. בקצה הזול מדובר בביצים המשמשות לאיקרא. בקצה היקר מדובר בביצי החדקן – קוויאר בלוגה - הביקוש להן גדל ומחירן המריא אל על.
לפיכך ממליץ הדו"ח להתיר יבוא של ביצי דגים מסוג אחד בלבד. היבואנים יתחרו רק על מחיר הביצים לא על איכותו.

מוטרף?
שתפו:

ימין לא חברתי



נבירה בארכיונים מעלה ממצא חריג: פוליטיקאית לא מושמצת. ולא סתם לא מושמצת. אין עליה מילה רעה והיא זוכה רק לשבחים. אמנם היא חברה במפלגה ימנית שתומכת בטרנספר לערבים, אבל התקשורת, הלכאורה "שמאלנית", מתייחסת אליה בחיבה ובהערכה. אילן גילאון ממרצ הוא חבר שלה. גם ח"כ עפו אגבאריה מחד"ש ממשת"פ איתה בהצעות חוק. הימין אף הוא מתמוגג ולא פעם זכתה בתואר חברת הכנסת הכי "חברתית". הכירו את ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, התמר גוז'נסקי של הימין.
שתפו:

מינימום עולה


אולי לא שמתם לב אבל שיעור האבטלה בישראל הוא 20%. אמנם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת על  6%  - אבל שם נוהגים להטעות את הציבור, ובכוונה. עובדה: הלמ"ס מדווחת על ירידה במחירים וכולנו יודעים שיש פה יוקר מבהיל – לפחות בדמגוגיה הפוליטית-תקשורתית. 
שתפו:

רשלנות בת חצי מיליארד

מהו הפיצוי הראוי לטמטום? לכאורה שאלה מטומטמת בפני עצמה. בפועל בתי המשפט דנו בעניין שנים הרבה ורק עתה נקבע שטמטום לא מזכה בפיצוי - אבל יש סיכוי למהפך כי הפסיקה התקבלה רק ברוב דעות.
"רופא (ד"ר משה אברמוב) ממליץ פעמיים לאשה ולבעלה להפסיק את ההריון. הזוג אינו פועל על פי המלצת הרופא ופונה לרב ידוע (מרדכי אליהו, מי שהיה רב ראשי בשנים 1983-93) שממליץ להם שלא להפסיק את ההריון. הזוג מחליט להמשיך בהריון אולם הסיכון שעומד בבסיס המלצת הרופא מתממש והילד שנולד סובל מנכויות קשות (בין השאר – שיתוק מוחין). הרופא נתבע בטענה שלא הסביר לבני הזוג את פשר המלצתו ובית המשפט מקבל את התביעה".
שתפו:

נאום הקומקום וכלכלת הבננות



אמנם הפוליטיקאים שבשלטון מרוצים ממצבנו הכלכלי, אבל כלכלנים שעיסוקם במדיניות ציבורית סבורים שהמצב די גרוע. מרכז טאוב כינס לא מכבר יום עיון בניסיון להבין מה פגום בכלכלה שלנו אך בעיקר למה זה קורה לנו.
פרופ' דני בן דוד פתח עם המה והצביע על שתי מגמות – ארוכות טווח – שהן סימפטום למחלה. בתחום החינוך, כמעט לפי כל  אמת מידה, ישראל על הבנקט. והמצב יחמיר עוד יותר בעתיד כאשר משקל האוכלוסייה החרדית יגדל. זה ציבור שמתקשה יותר מכולם בהבנת הנקרא, מה עוד  שהם סובלים מחסך עצום בחומר קריאה.
שתפו:

זכויות תפילה

יש יותר ממאה חברי כנסת שדעתם על תפילות בהר הבית/אל חראם א שריף אינה מאפשרת דיון רציונאלי בסוגיה. מדובר ברוב חברי הכנסת מסיעות ש"ס, יהדות התורה, הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, העבודה, התנועה, יש עתיד, קדימה, בל"ד ורע"מ תע"ל. בדוחק אפשר לנהל דיאלוג בענין עם חברי מרצ וחד"ש.
שתפו:

בלבול הון עצמי



התופעה מוכרת בעולם כולו: כאשר בנק ולו הקטן ביותר נקלע לקשיים, ממהר הבנק המרכזי להתערב ולטפל בבעיה. וזה נכון גם כאשר הבנק שבו מדובר הוא קטנטן. את זאת יודעים כל מי שעוסקים בתחום: בנקים לא באמת נופלים, להבדיל מחנויות מכולת או מכל עסק אחר. במקרה הקיצון, תלאים המדינה את הבנק הבעייתי. במקרה הנפוץ המדינה מוצאת מישהו שיקנה אותו - בסבסוד ענק של המדינה. בנקים אינם עסק רגיל, לפחות לפי התבונה המקובלת.
שתפו:

כסופי השיער



וודי אלן התקומם על כך שהגידול בתוחלת החיים קורה בזיקנה – כשכוחותיו של האדם מתדלדלים ותפקודו רק יורד.  אילו רק אפשר היה  להשחיל את תוספת שנות החיים אי שם באמצע שנות העשרים....
קשישים זו לא רק מילה לא סקסית. היא גם לא תקינה פוליטית. לכן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפסיקו עם המילה ועברו ל"בני 65+." בממשלה הקימו משרד (מיותר) לאזרחים ותיקים. סקס לשוני הוא צו השעה וקשיש זה משהו שנובל מהר.
שתפו:

מחיר לא ראוי



מהו מחירו הראוי של מוצר? זו שאלה שמעסיקה כלכלנים משחר ימי המקצוע. לימים נמצאה נוסחה: המחיר הראוי הוא זה שנוצר במפגש שבין ההצע לביקוש בתחרות חופשית. כבר כאן מתברר שזהו פתרון חלקי כי כאשר אין תחרות – המחיר אינו ראוי. במונופול, למשל.

אצלנו  עלה העניין לאחרונה בשני הקשרים: "יוקר המחיה" שנתפס כאן כגבוה מדי, והצעת חוק "ישראל היום" שבאה להגביל הפצת מוצר חינמי – לכאורה המקרה ההפוך מזה של מונופול עושק.
שתפו:

מהפח אל הפחח


"שהבן שלך יהיה פחח" הציע-האשים שר האנרגיה, סילבן שלום, את ראש הממשלה שהשיב כי עמדתו של שלום היא תוצאה של טראומה מעברו וכי הוא חי בעולם של אתמול. כך, השד העדתי, שיוחס היסטורית  לשלטון מפא"י/ העבודה, נדבק כעת רשמית לשלטון הליכוד. וטוב שכך  - כי השניים חד המה.

הוויכוח התעורר בעקבות דין וחשבון שהוגש לממשלה וממנו השתמע כי ראוי לחדש ולהגביר את החינוך המקצועי – השכלת הפחח בנוסח סילבן שלום.
שתפו:

90% - לא פחות


שר האוצר הבטיח כי לא יועלו מסים בשנה הקרובה. כרגיל אצל יאיר לפיד, האמת לא ממש נר לרגליו. הוא מציע להעלות את המס על העסקת עובדים זרים מסוימים – מסתננים בלשונו. והוא מציע להעלות את המס על עובדים זרים אחרים – ספורטאים. אבל זה באמת לא יפה להיות קטנוני.
שתפו:

סטטיסטיקה ואהבה



לא מכבר נכתב כאן כי בנק ישראל מפספס לרוב את יעד האינפלציה הקבוע בחוק. דובר הבנק שלח לכותב נתונים ולפיהם בשנתיים האחרונות הבנק דווקא קלע ליעד. בתגובה לתגובה שלח הכותב לדובר נתוני העשור האחרון ולפיהם רב הפיספוס על ההישג. ללמדנו כי סטטיסטיקה, כמו אהבה, היא בעיני המסתכל.
שתפו:

בשארה=ליברמן


לפני כמה ימים, לפני משחק כדוריד, העניקה מכבי ראשון לציון תעודת הוקרה לח"כ בנימין בן אליעזר (עבודה) על שסייע בהשגת תרומות לקבוצה. בתגובה דרשה שרת התרבות והספורט מההתאחדות לספורט לפעול בתקיפות נגד הקבוצה. יושב ראש מפלגת הבית היהודי, אביגדור ליברמן, דרש מהקבוצה לשחק כדוריד בליגה של עיראק  – ארץ  הולדתו של בן אליעזר.

נראה לכם?
שתפו:

בין דארפור לברלין



לחברי הממשלה ובמיוחד לראשה ולשר הפנים ברור: "המסתננים" הם מכה שראוי להיפטר ממנה. וגם אם לא מדובר במסתננים אלא בפליטים, רצוי להיפטר מהם גם אם מסובך יותר. ואם למען המטרה הזו צריך  לסלק את בתי המשפט והאמנות הבינלאומיות – כך יהי.
על נדל"ן אומרים כי מה שקובע את מחירו הוא לא השטח ואפילו לא טיב החרסינה. רק המיקום. כך אפשר לומר על מאמרם של שלשה כלכלנים שפירסמו בימים אלה ב"אקונומיק ג'ורנל" מחקר מקיף על הגירה למדינות העשירות בעולם. לבנימין נתניהו, גדעון סער והלוחמים  במהגרים/פליטים/מסתננים הנה מזון למחשבה.
שתפו:

בעד, ולכן נגד



הבה נשחק בנדמה לי. במחווה יוצאת דופן, מודיעים הארגון לשחרור פלסטין ביחד עם הרשות הפלסטינית כי הם מכירים בישראל כ"מדינה יהודית". מה היתה ישראל הפוליטית אומרת על מעשה שכזה?
אפשר, ללא סיכון מוגזם, לנחש מה היתה תגובת הממשלה. היא היתה אומרת כי מדובר ב"תרגיל" שנועד לסמא עיני העולם מהרצחנות של אירגוני הטרור שבעוד פיהם מפיק מרגליות ידם אוחזת ברימון. זה  קל.
שתפו:

שוויון בהיטל


הנה מה שכתב שר האוצר, יאיר לפיד: "נכון לעת הזו, מדינת ישראל נוקטת מדיניות אי-הרחקה זמנית של ... שאינם בני הרחקה. כמו כן, המדינה נוהגת מדיניות אי-אכיפה מוצהרת. .... מלבד הפגיעה בהעסקה של עובדים ישראלים הרי שיש להביא לכך שעלות ההעסקה תהיה דומה לעלות העסקת עובד זר....בנוסף הצעת החלטה זו נועדה לאפשר כלי נוסף שיביא ליישומה של המדיניות הממשלתית. ......ולמניעת דחיקת ישראלים משוק העבודה."
תראו כמה מתקדם וחיובי.
שתפו:

הכסף בכדורגל



הרשות להגבלים עסקיים בודקת האם ההתאחדות לכדורגל וקבוצות הכדורגל עברו על החוק אם וכאשר תיאמו את מחירי הכרטיסים למשחקים. כך דיווחה הרשות לוועדה בכנסת שעסקה בעניין בעקבות תלונות של צופים על המחירים המופרזים לדעתם שגובות הקבוצות. מחירים שבאורח פלא כמעט אחידים.  

בתגובה הודיע הממונה על הליגה לכדורגל יורם באומן -"אני חושב שברגע זה תפקידנו לעצור כל פעילות". לא ממש חכם  שכן התגובה הזאת  מאשרת את החשד. אבל הוא כנראה איש ישר וטוב לדעת שיש גם כאלה בעולם הספורט שלנו.
שתפו:

כלי ריק



מה יכול להיות רע בתקציב שאין בו העלאת מסים ושאין בו "גזירות" (מושג מעוות בהקשר הכלכלי)?
נדמה שהמשפט "מה שהיה הוא שיהיה" תופס לגבי תקציב 2015 יותר מאשר לגבי כל התקציבים שקדמו לו. עם זאת, השיעמומון הכלכלי הזה מלמד הרבה על שני האישים שהולידו אותו: יאיר לפיד ובנימין נתניהו.
שתפו:

ביטנוד



הבה נעשה את התרגיל הדמיוני הבא: נחזור 10 שנים לאחור. יזם צעיר ומצליח, אראל מרגלית שמו, מנפיק בבורסה אגרות חוב של תאגיד ביטנוד. התאגיד מתכוון להנפיק "מטבע" שכל מי שרוצה יוכל לקנות ולמכור. המטבע לא יהיה פיסי אלא מעין תכנית חסכון שמחירה ייקבע בהתאם למסחר בשוק. התאגיד מבטיח גם  כי כמות ה"מטבעות" תגדל בשיעור קבוע וזעיר – ללא תלות במצב הכלכלי, בבנקים, בממשלה. מי שקונה "מטבע" יצטרך לשלם גם אגורה מכל שקל – כסף שייועד להחזר החוב ולתפעול המערכת.
הייתם קונים את אגרות החוב האלה?
שתפו:

הצבי והחמור



"מינואר 2016, יהיה כל תושב מחויב לרשום במרשם האוכלוסין כתובת דואר אלקטרוני לצד הכתובת הפיסית. מאותו יום כל אדם ועסק יוכלו לשלוח מכתבים בדוא"ל. ממנכ"ל קרן הפנסיה דרך שר האוצר וכלה בכל תושב מן השורה."
כך נפתח מאמר שהתפרסם כאן לפני תשעה חודשים שעניינו דואר ישראל.
קורא שהתקשה בהבנת הבדיחה התעניין מדוע טרם קיבל פניה מהממשלה לקבוע את שמו וכתובתו האלקטרונים. תכנית כזו, הגיונית ככל שהיא נראית, היא מהפכנית מדי עבור הממשלה השמרנית שלנו. זו מעדיפה להתבוסס בבוץ שקי המכתבים, דואר ישראל, 1,500 עובדים, "גמישות ניהולית", "שכר שעולה יותר מההכנסות" ושאר הבלים כלכליים וניהוליים שבהם עמוסה התקשורת בימים אלה – ימים שבהם מתרבות שביתות ההזדהות עם עובדי דואר ישראל.
שתפו:

טחורים בתקשורת


נ"ב מועסק באירגון גדול ולא פעם נדרש לכתוב "הודעה לתקשורת". כבר כמה שנים שהוא מתלונן על שהתקשורת ממעטת לפרסם את ההודעות שהוא כותב. "מה לעשות" שאל את המומחה.
"טחורים" היתה התשובה. תכניס את המילה טחורים ל"הודעה" ותראה איך התקשורת מלקקת את הסיפור מכל אבריו. אין כמו פרובוקציה להעביר ידיעה חסרת חשיבות מ"סל המיחזור" לכותרת הראשית.
שתפו:

תעוף לפנסיה


שני טייסים לשעבר באל על הגישו תביעה נגד חברת התעופה על כי בהגיעם לגיל 65 הורעו תנאי עבודתם: הם קורקעו והועברו לתפקידים שבהם השכר נמוך יותר. מגיל 65 ועד גיל 67 הועסקו בתפקידים הזוטרים יותר. ובהגיעם לגיל 67 עזבו את העבודה.

מהתביעה אפשר ללמוד כי אלמלא הרעה אל על את שכרם ותנאי עבודתם של השניים – לא היתה עילה לתביעה. התביעה מתבססת על כך שההרעה החלה בדיוק בגיל 65 ולכן נגועה באפליה על רקע גיל – עניין שלדעת התובעים אסור על פי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק. יש להניח כי אל על תציג את חוזה העבודה של הטייסים שבו סעיף המאפשר קירקוע מטעמי גיל. נחיה ונראה.
שתפו:

באה מנוחה ליגעה



חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי לעובד מגיעה חופשה רצופה של 36 שעות בסוף שבוע שבו מותר להעסיק אדם 8 שעות ביום ולא יותר מ – 45 שעות בשבוע. מה לגבי  שעות העבודה המותרות לחמור? כלב?  הרי אלה חיות מבוייתות שהאדם מטפח.  אבל על עניינים אלה המחוקק נאלם דום.

מה שלא כן לגבי שעות העבודה של מניה או אגרת חוב. אלה, כידוע, יצורים בעלי הון. להון החיים קשים במיוחד. ולכן הממשלה מגבילה את שעות העבודה של ההון. שלא יתעייף חלילה.
שתפו:

זהירות דפלציה


היו ימים שבהם מדד המחירים לצרכן תפס כותרות. יום לפני פירסומו עסקה התקשורת בהערכות על מה צפוי. הנושא היה כל כך בוער שאפילו טעויות חוזרות ונשנות בהערכות לא עצרו את התיאבון לעסוק במדד. לפני כעשור האינפלציה גוועה ומדד המחירים לצרכן הפך לנושא זניח. היום הוא זוכה לאיזכור דל בעיתונים ולדממה בטלוויזיה.

וזו טעות גדולה.
שתפו:

מי יממן גבורות ישראל


בראיון ל"כלכליסט" אמר פרופ' חיים בן שחר (חב"ש) כי הכלכלה לא תוכל לספק מענה לאיום הביטחוני. הוא הסביר כי הצרכים הביטחוניים גדולים כל כך – העוצמה של חיזבאללה, חמאס וגורמים נוספים גדולה בהרבה ממה שחושבים – עד כי הכלכלה תתקשה לעמוד בנטל. לכן, סבור הפרופסור לכלכלה, שהמוצא מהסבך מצוי בזירה הפוליטית: צריך הסדר עם השכנים. כמה לא מפתיע.
שתפו:

שניהם מאותו הכפר



עכשיו, כמנהג הילדים ואולי בלחץ ההורים, הם השלימו והתחייבו פומבית "להתנהג יפה"... השלום המיוחל בא בעקבות  מחלוקת "חריפה" בין האוצר לבנק ישראל- גם באשר לגודלו של הגירעון התקציבי הראוי וגם בענייני מיסוי. לפיד, מומחה ידוע, סבור שפלוג, סתם כלכלנית, לא מבינה. הוא לעומת זאת, מבין גדול. היו מומחים שונים שאף טענו כי המחלוקת הזו תקדימית.

מוצע לקוראים לא להתרשם.

הן יאיר לפיד והן קרנית פלוג מחזיקים בעמדות המסורתיות של כל קודמיהם. מעולם לא ניתפס שר אוצר שהציע גירעון קטן יותר מזה שהציע נגיד בנק ישראל. ואם נחזור לימי סטנלי פישר בבנק ישראל הוא, כמו פלוג, הציע עוד מסים – יותר ממה שרצה להטיל שר האוצר המכהן. היו דברים מעולם והצמד לפיד-פלוג לא מחדש דבר.
בעצם הוויכוח ביניהם הוא כמותי ולא עקרוני. לפיד סבור שהגירעון בתקציב צריך להיות 35 מיליארד שקל ואילו פלוג נוקבת במספר 30 מיליארד שקל. פלוג גם חושבת שאם מחשבים נכון, אז הגרעון שלפיד מוביל אליו הוא בעצם  40 מיליארד שקל. זה "חריף"? זה קשקוש.
 לפיד ופלוג דומים. שניהם רוצים להגדיל את החוב הציבורי. איש מהם לא מציע להקטין את החוב הזה (בערך 700 מיליארד שקל) או לכל הפחות להקפיא את גודלו. שניהם רוצים יותר חובות.
ושניהם משתמשים באותו נימוק: הגידול בהוצאות הצבא עקב המלחמה האחרונה. ההסכמה ביניהם מכאיבה -  במיוחד אם את או אתה מתחת לגיל 40. מבוגרים, במיוחד בני  60 ומעלה יצחקו כל הדרך אל הבנק.

וזה הסיפור. השר והנגידה מציעים לממן את המלחמה האחרונה באמצעות "גירעון" כלומר הלוואה שתיקח הממשלה מהציבור. לממשלה יש שכל. היא לא לוקחת הלוואה לשנה, לשנתיים או לחמש שנים. היא לוקחת הלוואות ל – 20-30 שנה. כלומר את המלחמה האחרונה יממנו מי שייאלצו לשלם מסים בעוד 20-30 שנה כדי להחזיר את החוב. אמנם המלחמה היא של הדור הנוכחי, והחליטו עליה זיקני החמאס וזיקני ישראל. אלא שמי שהחליטו על המלחמה לא ישלמו בעבורה – הן לשיטת פלוג והן לשיטת לפיד. הנטל, בשיטה שלהם, יפול על דור הלוחמים -  לוחמי גבעתי, הנח"ל, השריון, חיל האוויר וגולני.  
אילו היה בין השניים פער עמוק, כפי שדווח, הרי שאחד מהם – נניח פלוג – היתה מציעה שהדור שיזם את המלחמה הוא זה שישלם עבורה. לא הוגן לזרוק את המימון של "תענוגות" ההווה על אנשי העתיד. כל דור והמלחמה שלו. כל דור ישלם עבור היוזמות שלו. 
כלכלנים, לא זן ראוי במיוחד, יוסיפו כי ראוי לממשלה לקחת הלוואה רק לצורכי השקעה. השקעה שתניב בעתיד הכנסה שתשמש להחזרת ההלוואה והריבית. כך גם מלמדים בבתי הספר לכלכלה באוניברסיטאות ובמכללות. הרעיון הוא שאם הממשלה משקיעה בבניית בית חולים למשל, אז בעתיד תהיה בריאות טובה יותר שתאפשר הכנסה גבוהה יותר. ובזכותה תוחזר ההלוואה שהושקעה בהקמת בית חולים.
אפילו בנימין נתניהו לא מוכן לומר שהמלחמה הזו תבטיח שלום לדור הזה, קל וחומר לדור הבא. הוא ושר הביטחון, אף איימו על החמאס שאם יחדש את האש – יוכה מכה ניצחת (שוב). כלומר גם שני הפייטרים האלה מבינים שאין כאן השקעה בעתיד טוב יותר.
אז אם חסר מימון למלחמת עכשיו – תטילו מסים עכשיו.
1.9.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות ב – 2.9.2014)

שתפו:

לך לגיהנום


כשחזר י"ב מטיול באיסלנד הוא היה מלא שבחים לקרחונים, לקרקע הלא יציבה, למים הכחולים ולגייזרים. אך הדובדבן  שבטיול היתה ברכה חדשה שבה קידם את חבריו: "לכו לגיהנום".

כידוע ליהודים (ולכל המונותאיסטים הלא ממש נבונים) בעולם הבא יש שני מדורים: גן עדן וגיהנום. אחד התענוגות לצדיקים שיגיעו לגן העדן, כך כותבים "חכמינו",  הוא שניצל לוויתן. י"ב ביקש לבדוק את בשר הלוויתן שעליו ממליצים  חז"לי היהודים. במסעדה באיסלנד הוא קיבל גועל נפש ומאז ממליץ לשומעיו ללכת לגיהנום. מטעמי קולינריה.
שתפו:

מלחמה בחורף


איך זה שהמלחמה עם החמאס בעזה נמשכה כל כך הרבה זמן? ואיך זה שהחמאס, שהפרשנים הצבאיים והפוליטיקאים מכריזים השכם והערב על קריסתו, לא מקשיב להסברים האלה וממשיך בשלו? והאם יש דרך שטרם נוסתה לשנות את מהלך העניינים?
שתפו:

מימון המלחמה



בינתיים המלחמה הזו היא די "דה לוקס". אם לא חושבים לרגע  על אלפי ההרוגים והפצועים. אם עוצמים את העיניים לנוכח המבנים שנהרסו ונפגעו ואם מניחים בצד את הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של ה"מבצע" אפשר להבחין בתופעה מעניינת: החיים לא באמת השתנו. הים הוא אותו ים, החמאס הוא אותו חמאס והפוליטיקה הישראלית היא אותה בת יענה שמעדיפה לטמון את ראשה בחול.

שתפו:

100 פרחים יפרחו

 בעבור אנשים כמו  אריה דרעי, יעקב ליצמן, נפתלי בנט וגדעון סער מהות העניין היא דתית. שמירת השבת היא ציווי בתורת ישראל  – וזה צידוק מספיק.  העובדה שהוריהם של הפוליטיקאים האלה חיו טוב עם יהדותם בקרב אומות העולם כאשר החנויות פתוחות בשבת היא עניין אחר לחלוטין. גם היום חיים כמה מיליונים  על פי כללי היהדות החרדית, כאשר מסביבם מתנהלת ניו יורק בשבת, בדיוק כמו ביום חול.
שתפו:

במועצה הפיסקאלית ננוחם



כמו תמיד, מבול של פרשנויות  צץ בעקבות דו"ח מבקר המדינה על התקציב שפורסם השבוע, הגדיל לעשות אחד הפרשנים הכלכליים שהגיע למסקנה כי בעקבות הדו"ח יש להקים "מועצה פיסקאלית". הנה לכם הפתרון האולטימטיבי לכשלי התקציב כפי שהתבררו בדו"ח.
שתפו:

נמל עזה תחילה


השיחות בין ישראל לבין פלסטין בעניין עזה מתמשכות. מתמשכות על מה? על עניינים  כמו נמל ימי, נמל תעופה, מעברים לאנשים ולסחורות. ישראל, ואולי גם מצרים, רואות את הסוגיות האלה לא חלק מהפסקת אש אלא כשייכות להסדר קבע. ובכל מקרה אין אלה תנאים להפסקת אש. מצרים לא מוכנה שפתיחת מעבר רפיח הוא נושא שידון בין ישראל לפלסטין.
שתפו:

מה עושים המומחים?



לפני הרבה שנים פירסם "ידיעות אחרונות" סקר שנעשה בין אנשים ששותים קולה. הנסקרים התבקשו לזהות איזה משקה הוגש להם:  קוקה קולה, פפסי קולה ו – RC קולה.
התוצאות היו לא צפויות: רוב הנסקרים ידעו להבדיל בין קוקה לבין פפסי. רק שיעור קטן מהם זיהה הבדל בין קוקה – המותג הנפוץ ביותר – לבין RC.
שתפו:

מס בריבוע


את העניין הזה ראוי להתחיל בשורה התחתונה: אי אפשר לממן את הוצאות המלחמה מבלי להטיל מסים נוספים. לכן כאשר שר האוצר אומר שלא יוטלו מסים הוא, תלוי בדעת המקשיב, מטעה, משקר ביודעין,  לא מדייק או שפשוט לא מבין עניין.
שתפו:

מלחמת הזלדות



אחת המסקנות מהמלחמה בעזה היא שתוצאותיה לא ישנו את הדעות הפוליטיות אצלנו. אמנם כשהתותחים יורים הרוב מתיישרים עם הממשלה, אך כשעוברים לשלב "מה הלאה" כל אחד ואחת חוזרים לכור מחצבתם.

שתפו:

מוות ליהודים


בישראל, לפחות על פי החוק, אין עונש מוות. יש המציעים, תמיד  בהקשר לערבים, להביא עלינו את הנוהג הזה. יש מגוון של סיבות מדוע זה רעיון קלוקל. העיקרית, לטעמי, היא שאפשר לטעות ולהרוג את מי שהוא חף מפשע.
שתפו:

הישגי המלחמה



אנשים חרדים בעת מלחמה. ולא, לא מדובר בחרדות שהפכו לסוג של פציעה אזרחית מוכרת בישראל – "נפגעי חרדה". ישראל, והיא לא יחידה, מיישרת קו עם ממשלתה בעת הזו. המביע עמדה חריגה  חושף עצמו למבול של תגובות אלימות. מי שמביע התנגדות למלחמה מוקע כבוגד. ומי שאינו יהודי  נפגע פיזית מבריוני הימין הקיצוני שבימי מלחמה מתרבים בקצב מפחיד.
יש, על כן, סיבה לדאגה. אבל יש כמה עניינים שמבצבצים ומעלים חיוך של שביעות רצון. הנה כמה מהם:
שתפו:

כמה זה עולה לנו?



אחרי יותר משבועיים של מלחמה, רבבות מגוייסים, אלפי שעות טיסה, ירי טילים ואש תותחים עלתה השאלה - מאיפה הכסף? וכך, כמיטב מסורת הדיונים הציבוריים, הוזמנו המומחים. וכמירע המסורת התפזרו המספרים  במיליארדים על פני הספקטרום הפיננסי. ללמדנו כי על אף שהמומחים מומחים, והכלכלה לכאורה מדע, אין הסכמה על כלום. כי כלכלה ותקציב אינם מדע - הכל פוליטיקה. וטוב שכך.
שתפו:

הפרטה יהודית


אחד הוויכוחים המתמשכים בכלכלה הוא האם הפרטה, כלומר ייצור מוצר או שרות בידי פרטיים, עדיף על פני ייצור בידי גוף ציבורי/ממשלתי. חובבי ההפרטה נוהגים להצביע על חוסר היעילות של המגזר הציבורי.  נמל אשדוד וחברת חשמל אינם יעילים. והראייה? השכר שם גבוה. לפי ההגיון הזה, השכר הגבוה בחברת הביטוח הפניקס, לבטח של מנהליה, הוא הוכחה ניצחת לחוסר יעילות של המגזר הפרטי.

בישראל ניצחה אידאולוגיית ההפרטה כבר מזמן. בעניין הזה אין הבדל בין ליכוד לעבודה. יצחק הרצוג, כשר רווחה, הפריט כל מוסד ציבורי שהיה באחריותו. אלא שבישראל ההפרטה מחולקת: הרווח הולך לבעלים הפרטיים. העלות - על הציבור. הנה שלוש דוגמאות מהעת האחרונה:

רפואה פרטית

יש החושבים כי ועדת גרמן ביטלה את השרות הרפואי הפרטי (שר"פ). היא לא. היא הקפיאה את המצב הקיים. ומה קיים? במקומות שבהם יש שר"פ בערך 75-95% ממימון ניתוח "פרטי" בא מכסף ציבורי, כלומר, קופת חולים והביטוח המשלים. אין בארץ כמעט אף ניתוח פרטי שכל מימונו בא מכסף פרטי.

הובלה פרטית

לא מכבר נדרש בית המשפט המחוזי בחיפה לאשר הסדר נושים בחברת הספנות צים. צים היא חברה פרטית בבעלות "החברה לישראל" שרכשה אותה מהממשלה. הסדר נושים היא מילה מכובסת לכך שמי שהלווה כסף לצים – לרוב זה הציבור – יישא בנטל הניהול הכושל של עידן עופר, ניר גלעד וחבריהם "בעלי השליטה". אבל זה כבר מוכר וידוע. החידוש של השופט עדי זרנקין הוא בפסיקה (שבינתיים הומרה בהסכם) שהמדינה צריכה להשתתף ב"הסדר" ולוותר על זכויות שיש לה בהסכם של מכירת צים לחברה לישראל. הממשלה, לא מיותר לציין, כלל אינה צד בניהול צים ואין לה שם מניות. אבל זה לא הטריד את מנוחתו של השופט.

חשמל פרטי

בקיץ הזה, אם שמתם לב, אמנם יש חמסינים, אבל אין הפסקות חשמל, לפחות בישראל. איך זה?  אחת הסיבות היא שיצרנים פרטיים נכנסו לייצור וכך יש די חשמל גם בשעות השיא. אלא שאחת הסיבות הנוספות לכך שבשעות השיא אין בעיות היא התעו"ז.

תעו"ז הוא מחיר חשמל לצרכנים גדולים. בעוד משק בית ועסק קטן משלמים מחיר קבוע ליחידת חשמל, צרכנים גדולים מחוייבים בתעו"ז – תעריף עומס וזמן – המבוסס על  מחיר משתנה: בשעות של צריכה נמוכה, המחיר נמוך. בשעות שיא הצריכה – המחיר קופץ.  הכל כדי לחנך צרכנים זוללי חשמל להקטין צריכה בשעות שיא הביקוש.

יפה? עד שהתברר כי אותו תעו"ז שהכל מתהדרים בו לא חל על מי שקונה חשמל מיצרן פרטי. אם אתה בזבזן חשמל גדול אבל קונה חשמל מחברת חשמל הממשלתית – תיקנס במחיר. אם אתה בזבזן חשמל ענק אבל קונה חשמל מ"החברה לישראל", אותה כישלון ניהולי של צים דלעיל, אתה  פטור מהקנס.

ומי נתן פטור מופלנ שכזה? הרשות לשירותים ציבוריים (חשמל) – גוף ציבורי שקובע את מחיר החשמל. ורק כדי שנבין איך כל זה נוגע לכולנו נבהיר שחוסר היעילות הזה  ממומן על ידי  מחיר החשמל שרובנו – המחוברים לחברת חשמל – צורכים. החשמל הפרטי הזה מובל, איך לא, על רשת ציבורית. כלומר, כמו השופט זרנקין והשר"פ גם בחשמל מי שנושא באמת בנטל של ההפרטה, בעלות האמיתית, הוא הציבור.

הרווח, אם מישהו עדיין תוהה, הולך לכיס הפרטי: של החולה "הפרטי", של בעלי צים ושל צרכני החשמל הלכאורה פרטי.
15.7.2014

שתפו:

בזכות החמאס



הנה שני אירועים מהעבר הדי קרוב, מאותם מבצעים, כלומר מלחמות, בעזה שבהם "נכתש החמאס ומושב כוח ההרתעה של ישראל". באחד המקרים, במטרה לפגוע בתשתית החמאס פוצצה תחנת הכוח לייצור חשמל. התוצאה: ישראל הגדילה את אספקת החשמל לעזה, במקום החשמל מייצור עצמי.
שתפו:

ההתישבות האובדת



אולי טרם שמעתם אבל קיבוץ גן שמואל יארח השבוע כינוס רב משתתפים תחת הכותרת "כנס החשמל של ההתיישבות העובדת". מזכיר הקיבוץ, זאב קוליקובסקי, יברך את המשתתפים. מנכ"ל משרד האנרגיה ירצה על "עושים חשמל". שר האנרגיה ישנן באוזני המשתתפים על "החשמל כמנוף חינוכי" ויצחק תשובה, מזכייני מאגר גז בים התיכון, על "קרבה שנת הגז". לאחר מכן תהיה אתנחתא מוסיקלית (רביעיית א-קפלה, למעוניינים) ומיד לאחריה, איך לא, הגורו מיקי צור מקיבוץ עין גב ידבר על "פנאי לאדם ופנאי לתחנת הכוח".
שתפו:

נשים לא אוהבות נשים


פרופסורית שקודמה לא מכבר לתפקיד בכיר במוסד אקדמי גילתה עד מהרה כי שכרה נמוך משכרו של הגבר שאותו החליפה.  אולי, אם ח"כ עליזה לביא וחברותיה יצליחו, היא תוכל לתבוע את המוסד המפלה. על פי הצעת חוק יקבלו נשים המופלות לרעה בשכרן כפל פיצוי.
שתפו:

ציקצוק איתן


זה כבר חלק מההיסטוריה הקצרה של ישראל. כשרועם התותח – הפור נופל.  כך הגיבה מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"מ) עם תחילת מבצע סיני לו התנגדה, ובצדק, כקנוניה של ישראל עם הקולניאליזם הבריטי-צרפתי. וכך מפלגת העבודה דהיום כאשר יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ מתייצבים ונותנים גיבוי מלא לממשלת נתניהו – כאילו ישראל הותקפה בידי זדים.

כדאי לעשות סדר בסיפור הזה.
שתפו:

מפוצצים את הטרור



זה צפוי לקרות בתוך 24 שעות. כעת, כאשר שלושה מהחשודים העצורים, כך דוברי המשטרה, הודו ושחזרו את פשעם אמורים השלטונות לפוצץ את בתיהם. ליתר דיוק את בתי משפחותיהם בירושלים ובבית שמש כמקובל עם טרוריסטים.

מדובר בחטיפה וברצח של מוחמד אבו חדיר, תושב ירושלים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר לאבי הנער שנרצח כי "נמצה את הדין". והדין ידוע. כאשר מצאו את מי שהודה ושיחזר את רצח ברוך מזרחי: פוצצו את בית משפחת החשוד ברצח וכך נהגו גם בבתי החשודים ברצח הנערים החטופים בחברון.
שתפו:

אחריות קק"לית

יש תחום שבו ארצות הברית מתעקשת לשמור על הבכורה העולמית: שיעור התושבים שברשותם נשק חם – כלומר אקדח, רובה וכיו"ב.  לפי דירוג שפרסם העיתון "גארדיאן"  88.8% מתושבי ארה"ב מחזיקים כלי ירי.  ברוב מדינות המערב השיעור הוא פחות משליש. אנגליה חריגה עם 6%. ישראל, משמח לשמוע, שומרת על רמה קרובה לבריטים. אבל לך תסמוך על הגארדיאן שאפשר ולא סופר מתנחלים/מתיישבים בשטחים שאותם מחרימה ממשלת הוד מלכותה ורוב מדינות האיחוד האירופי.
שתפו:

השופט התבלבל



מי שטורח בצפייה במונדיאל יודע כי גם ארבעה "שופטים" אינם ערובה להחלטות צודקות, לפחות בהשוואה למה שרואים במצלמות הטלוויזיה. אלא ששם, במשחקי ספורט, יש צידוק לטעויות שיפוט. השופטים נאלצים להחליט בתוך שניות, אין להם מסמכים לפניהם ולא טלוויזיה לבדוק את עצמם בשידור חוזר. הטעויות, על כן, הן חלק מהמשחק.

ההצדקות האלה לא תופסות בבתי משפט. השופט עדי זרנקין למשל.
שתפו:

שר"פות, גזענות וגרמנות


"בימים האחרונים מתחוללת סערה בקרב העובדים במחלקת היולדות בבית החולים "איכילוב". אישה בחודש התשיעי להריונה ובעלה, הגיעו לבית החולים כשהאישה כורעת ללדת. במחלקה ניגשה לטפל בהם מיילדת יוצאת אתיופיה. כשהזוג רואה אותה הם סירבו שהיא תטפל באישה. הם קראו לאחראית המשמרת, ועל פי עובדים שנכחו במקום - הזוג אמר לה: "אנחנו לא מוכנים שהשחורה הזאת תיילד אותה". האחראית בתגובה קראה למיילדת אחרת."
כך דיווחה בשבוע שעבר תחנת גלי צה"ל והארץ לא רעשה. נדמה שלמעט תחנת הרדיו הזו, כלי התקשורת שמרו על דממה. בטח משום שהיו עסוקים בחיפושים אחרי התלמידים הנעדרים ובליווי כוחות הצבא בפעלם. אחרי הכל, איך אפשר להשוות  בין מיילדת ממוצא אתיופי ובין צרכי ביטחון האומה?
שתפו:

ככה זה בכלכלה



פעם היו ימים רעים. הממשלה נוהלה בידי "השמאל" של בן גוריון, לוי אשכול וחבריהם לשלטון מפא"י.  כל אדם שדאג לעתידו הכלכלי באמצעות ביטוח חיים, קופת גמל או קרן פנסיה חסך מדי חודש סכום כלשהו והפקיד את הכסף בבנק שהעביר אותו לחברת הביטוח, הגמל או הפנסיה. אלה שמו את מרבית הכסף בקופת האוצר וקיבלו ריבית מובטחת של כ – 3.5% מה שאיפשר לחוסך לדעת בדיוק מה הסכום שנצבר לזכותו וכמה תהיה הפנסיה.
שתפו:

אג"ח באופסייד


בן זוגך חוגג יום הולדת 60 והחלטת להפתיע ולקנות לו מכונית חדשה. הזמנת, שילמת אבל רצה הגורל והאיש חלה ולא יוכל לנהוג. היבואן התקשר שהמכונית מוכנה אלא שאת מבקשת לוותר ולמכור אותה. מהר מאוד יתברר לך כי מחיר המכונית החדשה שאת מוכרת קטן בכמה אלפי שקלים ממחיר המכונית החדשה שקנית. הנה פלא כלכלי: המוצר לא השתנה כלל, אפילו את המנוע לא הנעת. המכונית לא זזה ממוסך היבואן. רק המחיר זז.
שתפו:

מדיניות התסכול



זה לא פשוט. בדוחק, ולבטח באי רצון, אפשר להשלים עם  העובדה ששלושה תלמידים נחטפים בידי זדים בשטח שהוא תחת שליטה בטחונית ישראלית מלאה. אבל שבוע כבר עבר ועל אף שדוברי הממשלה אומרים שבידם מידע חדש שמקרב אותנו מאוד לפתרון התעלומה,  עד כה, כך זה נראה אין לאיש  מושג מי חטף, איפה הנחטפים ומה עלה בגורלם המר.

שתפו:

חסל קק"ל



האירוע של השבוע האחרון – פרשת העלמם של תלמידי הישיבה  בגדה המערבית  – השתיק פחות או יותר את הוויכוח שהיה פורץ בלהט אלמלא קרה מה שקרה: התיגרות סביב הקיצוץ בתקציב הביטחון. בעונה הזו, שבין מאי לאוגוסט, מבשל האוצר את הצעת התקציב לשנה הבאה. המשרד ביקש לקצץ בתקציב הביטחון, כפי שהוא מבקש כל שנה. יומיים ל"מבצע שובו אחים", עשה הצבא תרגיל מהמעלה הראשונה: גיוס מילואים. אם בכדי למצוא 3-5 פלסטינים החשודים בחטיפה מגייסים מילואים, ברור שמול ה"איומים הקיומיים" אין מה לדבר בכלל על קיצוצים. עכשיו מדברים רק על תוספות. ועל הרבה תוספות.
שתפו: