נבירה בארכיונים מעלה ממצא חריג: פוליטיקאית לא מושמצת. ולא סתם לא מושמצת.
אין עליה מילה רעה והיא זוכה רק לשבחים. אמנם היא חברה במפלגה ימנית שתומכת בטרנספר
לערבים, אבל התקשורת, הלכאורה "שמאלנית", מתייחסת אליה בחיבה ובהערכה. אילן
גילאון ממרצ הוא חבר שלה. גם ח"כ עפו אגבאריה מחד"ש ממשת"פ איתה בהצעות
חוק. הימין אף הוא מתמוגג ולא פעם זכתה בתואר חברת הכנסת הכי "חברתית".
הכירו את ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, התמר גוז'נסקי של הימין.
מתברר שלאהדה לא שותף שר
האוצר המתנגד להצעתה "משכנתה 90%" בלשון התקשורת. ההצעה תאפשר לבנקים
לתת לזכאים משכנתאות בגובה עד 90% ממחיר הדירה במקום 67% כמקובל עתה. המדינה תערוב
לבנקים על ההפרש במקרה של חדלות פירעון כאשר ערך הדירה נמוך מהמשכנתא.
בגידת הליכוד
בראיון שבו הסבירה את הצעתה פרשה לוי טפח מהשקפתה הכוללת. היא טוענת ש"הליכוד
הביא בזמנו למהפך חברתי אמיתי ...מפלגות הימין לא נמצאות היום במקום חברתי. הן
נטשו, הן בגדו". ח"כ לוי מספרת סיפורי סבתא, בעצם אבא. אביה דוד, שהיה
מבכירי הליכוד, פימפם את התיזה הזו כשהיה בפוליטיקה. אלא שגם אז היה מדובר בבלוף.
הליכוד/ישראל ביתנו תמיד היה ימני, גם בתחום החברתי. היום כמו אז. הדבר היחיד שהצטיין
בו הוא רטוריקה שדיברה ללב מזרחים - יהודים והסיתה אותם נגד מזרחים-מוסלמים ובהצלחה.
ראו מסיתי כדורגל מהשבוע האחרון. בכל הקשור לעוני, בעלות על הון ושאר עניינים
הקשורים לשיוויון – הימין היה והווה אנטי. ובכדי למנוע אי הבנות זה חל גם על המרכז
ועל מפלגת העבודה. רק הפוזה שונה.
בין קצבת ילדים לסיוע לילדים
קיצבאות הילדים הן הדוגמה המתבקשת. כמו פוליטיקאים אחרים גם לוי מתקוממת
נגד קיצוץ הקיצבאות (ומציעה להגדילן)– מהלך שהוביל הימין הן כיום כשנתניהו ראש
ממשלה והן בעבר, כאשר כיהן כשר אוצר. בעניין הזה היא, אריה דרעי ושלי יחימוביץ
הולכים יד ביד. קיצבאות ילדים נתפסות אצלנו ככלי לצמצום העוני. הן לא. הן שקר
מוסכם שמאפשר לפוליטיקאים להציג מצג שווא של דאגה לילדים עניים. אין כל קשר בין
הקיצבה לילד. הקיצבה היא כסף שהמדינה נותנת להורים. ואת הכסף הזה, ההורים לא בהכרח
ולא תמיד משקיעים בילדיהם.
אפשר לתת לילדים, והרבה: ימי לימוד נוספים, חוגים, ביגוד, ארוחות במוסדות
חינוך, ובעיקר כיתות קטנות. אם יש סיכוי לילדים ממשפחות במצב כלכלי ירוד הרי הוא טמון
באותם שירותים בעין שהמדינה יכולה לתת, והמשפחה מתקשה להעניק. אם לוי, בהשאלה
להצעת החוק שלה, היתה נותנת לילדים "ערבות של 90%" לסיפוק כל צרכיהם
הפיסיים וההשכלתיים - הדרך לצמצום אי השיויון היתה נסללת.
כדאי לזכור כי בימים
שבהם קיצבאות ילדים היו בהיקפי ענק – הרבה "בזכות" הימין שהגדילן בטרם
קיצצן – אי השיויון חגג כמו היום, ועימו העוני כתוצר לוואי.
למטה ולמעלה
ומאיפה יקחו את הכסף? בדיוק מאותו מקום שלוי שכחה להזכיר בהצעת המשכנתא
שלה. את כספי המשכנאות המוגדלות שהיא מציעה יש לקחת ממשכנתאות הניתנות היום למי
שכבר יש להם דירה ורוצים עוד אחת או שתיים או יותר. בלי זה תוספת הכסף למשכנתאות תבעיר
את שוק מחירי הדירות עוד יותר. וכך עם הילדים. את הכסף לימי לימוד והכיתות הנוספות
ושאר שיפורים יש לקחת ממשפחות עשירות. אי אפשר לתת למטה מה שלא לוקחים מלמעלה.
(פורסם
ב"ידיעות אחרונות" ב – 26.11.2014)
