מה משותף לנילי ארד, שלי יחימוביץ', לימור לבנת וציפי לבני? מה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה עם שלוש פוליטיקאיות חשובות? שהן עוסקות בהדרה ובשלילת זכויות אדם, כל אחת וטעמה עימה.
למה דווקא ביקור חולים
בשבוע שעבר התפטר משה חברוני, מנכ"ל בית החולים ביקור חולים בירושלים. חברוני התלונן שהממשלה לא מסייעת לבית החולים, המקרטע פיננסית כבר הרבה שנים. במשך שנים עשקה הנהלת בית החולים את העובדים באי העברת ניכויי פנסיה וקרן השתלמות. משהגיע בית החולים לפשיטת רגל, מונה לו כונס מפעיל.
ככל שזה נשמע רע, ביקור חולים אינו שונה מהותית מכל בתי החולים בארץ: כולם, מבחינה עסקית, מפסידים. לכלל בתי החולים הממשלתיים הפסדים בשיעור של 8% מהכנסותיהם. בית החולים בצפת מפסיד שליש, פוריה בטבריה - חמישית. מבחינה עסקית, ביקור חולים מתפקד אפילו טוב יותר משני הצפונים. ההבדל הוא שאת הגירעון של בתי החולים הממשלתיים מכסה הממשלה. ביקור חולים הוא "פרטי" - אז שיקפוץ.
כאילו תחרות
בימים האחרונים מתרבים הפרסומים על ההמלצות הצפויות של "ועדת זליכה. " הוועדה הוקמה על ידי שר התחבורה כדי להמליץ על שינויים בענף הרכב. אף שבענף פועלים כ20- יבואנים, השר מודאג מכך שמחירי הרכב גבוהים מדי. הוועדה מבקשת להגדיל את מספר היבואנים, מתוך הנחה שאם יהיו יותר - המחירים יירדו.
"שביתת" ה"חקלאים"
משום מה קוראים לזה שביתה. זה לא. מה שבעלי הנחלות החקלאיות עושים הוא אולי השבתת שיווק. בשביל לשבות צריך לעבוד. ואם מי שעובד בחקלאות ישבות – בעלי הנחלות ידאגו להעיף אותו מהארץ. כי מי שעובדים בחקלאות הם מה שמכונה אצלנו "עובדים זרים. " אלה שצועקים עתה, כבר מזמן לא עובדים (הרוב מבין מגדלי הירקות. יש מיעוט שעדיין עובד בחקלאות,( אלא מנהלים ומשווקים של תוצרת חקלאית.
האלטרוקסין כמשל
האצנית גייל דיברס התפרסמה בזכות מהירות ובזכות ציפורניה הארוכות. בגיל 22 היא הגיעה לחצי הגמר בריצת 100 מטר באולימפיאדה. לאחר מכן נעלמה, ושבה למשחקים האולימפיים של 1992 ו1996- וזכתה במדליות זהב. לאן היא נעלמה? ב-1988 היא החלה להרגיש חולשה, עורה התייבש, שערה החל לנשור, ציפורניה נסדקו. היא איבדה רבע ממשקלה, הרופאים אף שקלו לכרות את רגלה. אחרי שנתיים של דיאגנוזות מוטעות, תפסו הרופאים כי היא חולה במחלת גרייבס (המוכרת גם בשם מחלת בזדוף. ( בעקבות זאת "נקטלה" בלוטת התריס שלה בטיפול ביוד רדיואקטיבי, ומאז היא צרכנית קבועה ויומית של לבוטירוקסין, הורמון המיועד למי שסובלים מתת-תפקוד של בלוטת התריס. הגרסה המשווקת בישראל ידועה בשם אלטרוקסין, וכ200,000- איש ואישה נזקקים לה כאן מדי יום.
הפרופסור המסודר
יש שביתות טובות. נכון שלכל שביתה יש מחיר. צרכני השירות שהעובדים לא מספקים נפגעים. הרבה יותר פשוט היה אם כל מי שלא נוח לו עם תנאי עבודתו יפגין ולא ישבית. אלא שאנחנו יודעים שמהפגנות יוצא קלוץ. כל הפגנות הקיץ הסתיימו בשומכלום מתובל בדו"ח ועדת טרכטנברג שלא מעלה ולא מוריד, ובעיקר לא נוגע במה שהמפגינים זעקו.
גם להתפטר אסור?
הנה ההתפתחות החדשה והמפתיעה במשרד המשפטים. לראשונה מזה שנים מכין מנכ"ל
המשרד, בשיתוף עם יחידת הפרקליטות המתמחה בסכסוכי
עבודה, מסמך שלמעשה אוסר על מעסיקים לפטר עובדים אם עבדו תקופה
ממושכת - נבדקת האפשרות לקבוע 3 שנים - אצל מעסיק. המסמך קובע כי פיטורי עובד שכזה אינם חוקיים גם במסגרת החוק הקיים, ומציע כי אם יתברר בבתי
המשפט שההלכה החדשה אינה תופסת - תגיש הממשלה
הצעת חוק בעניין.
ניצחון לרפואה הפרטית
הסכם הרופאים, לכשייחתם, אמור להיות בשורה לאלפי החולים השוהים בימים אלה בבתי-החולים. נגמרה אי-הוודאות האם הערב או מחר הרופא יהיה או לא. אך למאות-אלפי החולים העתידים להגיע לבתי-החולים בעשור הקרוב, ההסכם מבטיח רמת שירות רפואי גרועה הרבה יותר ממה שיש היום. אומרים שגמל הוא סוס שנוצר בידי ועדה. באנלוגיה אפשר לומר כי הסכם הרופאים החדש יהיה מוקד זיהום.
טרחנות הצדק
על מניעיו של דוד פורר יש דעות שונות. החביבים אומרים שהאיש עשה מעשה טוב, לטובת כולנו. הרשעים אומרים כי שלח לחמו על פני המים, ויגיע יום והממשלה תיטיב עימו כפי שהיטיב עימה . המשועשעים אומרים שפגרת בתי המשפט קשה על עורך הדין הנמרץ, ובצר לו חיפש תביעה לעורר מהומה.
כך או כך עו"ד פורר, אדם פרטי ללא לקוח, הגיש עתירה לבג"ץ לחייב את הממשלה ואת ההסתדרות הרפואית לנהל מו"מ, ואם זה לא יסתיים במהרה - לחייב אותם בבוררות.
יוקר הספקולציה
הנגיד שוב מפספס את יעד האינפלציה. הנה הצעה איך להילחם בה ביעילות, בלי לחשוש שהיצוא ייפגע
לא מכבר נאם הנגיד סטנלי פישר באוניברסיטת בן גוריון ואמר" :ברביעים האחרונים נבלמה הירידה באבטלה, אולם בלימה זו שיקפה גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח התעסוקה." באותו יום פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני הרבעון הראשון של ,2011 ולפיהם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה דווקא ירד. ללמדנו שגם אלוהי כלכלת ישראל טועה לפעמים.
על טווסים וחיות אחרות
למה צריך הטווס את זנבו? ועד כמה הפכו המותגים לסמלי סטטוס בחיינו?
עד כמה ראוי לתת אמון בהצעות המקצועיות של כלכלנים? לפי גרסה אחת, המקובלת, הכלכלנים מדברים בשם מדע הכלכלה. לפי גרסה אחרת, המקובלת רק בשולי המקצוע, הכלכלנים מספרים מעשייה שבעיקר משרתת את האידיאולוגיה שלהם. מדע אין כאן.
תרגילים בעבודה על עובדים סוציאליים
לכאורה זה מאבק על כסף קטן: מה השכר שישולם לעובדים סוציאליים. קבוצת עובדים קטנה יחסית - כרבבה בשירות המדינה והרשויות המקומיות ועוד מחצית המספר הזה בעמותות הפועלות במגזר הציבורי. בעו"סים נוספים, המועסקים בתאגידים פרטיים, המו"מ הנוכחי לא עוסק.
איגוד העובדים הסוציאליים פתח עם דרישה לתוספת שכר של ,40%-35% ועתה נראה כי הנושאים ונותנים מתכנסים קרוב יותר ל- 24%- מספר שכולל גם את התוספת של 7. 25% שתשולם בשנים הבאות לכלל עובדי המדינה.
מעשה בליפיטור
ליפיטור היא תרופה להורדת כמות הכולסטרול בדם. במשך שנים, עד תום תקופת הפטנט שלה, זו הייתה התרופה הכי נמכרת בעולם במונחי כסף. לטיפול במחלות לב שנובעות מיתר כולסטרול היא נחשבת לטובה ביותר.
כל עוד היא הייתה תחת פטנט, המונע ייצור מתחרה, הייתה הליפיטור יקרה וקופות החולים היקצו אותה במשורה - רק לחולים שתרופה מקבילה, וזולה, לא הצליחה במשימה.
ערב חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי היו רוב תושבי המדינה מבוטחים בקופות חולים. הקופות גבו תשלום חודשי (המקביל למס הבריאות הנוכחי,( ובנוסף גבו "השתתפות עצמית" בעת מחלה, ביקור אצל רופא ועבור תרופות.
ההסדר הנוכחי דומה לקודמו, בהבדל עיקרי: נותק הקשר בין הזכאות לקבל שירות לבין התשלום החודשי. אבל יש עוד הבדל קטן: ב1994- שיעור ההשתתפות העצמית היה 25% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. היום השיעור הוא . 32% במונחים כספיים, משפחה בת ארבע נפשות שילמה אז 2,135 דולר לשנה בנוסף לדמי החבר. היום אותה משפחה משלמת 2,372
מה שנהגי מוניות לא מספרים
היום מתכנס האיגוד הארצי של בעלי המוניות, כדי החליט האם להשבית את השירות. הסיבה: הממשלה לא הפחיתה את המס (בלו) על הסולר כשהפחיתה את המס על בנזין. זה כמה ימים יש האטת עבודה של נהגי משאיות בעת שינוע מטענים מנמלי הים. גם הם מלינים על אי הפחתת בלו הסולר. מה שמעורר את השאלה: האם נכון עשתה הממשלה, כשהפחיתה את המס על הבנזין אך לא החילה את ההפחתה על סוגי דלק אחרים.
התנגשות או התרפסות
יש הטוענים כי שביתת רופאים תורמת להארכת תוחלת החיים. כך, למשל, סטיבן דובנר וסטיבן לוויט, מחברי הספר "סופר פריקונומיקס," מצטטים מחקרים לפיהם בעת שביתות רופאים או בעת שרופאים שוהים בכינוסים מקצועיים יש ירידה של ממש בשיעורי התמותה בחדרי מיון. אז אולי שביתת רופאים במגזר הציבורי, בו נמצאים חדרי מיון, דווקא מועילה.
