ניצחון לרפואה הפרטית


 הסכם הרופאים, לכשייחתם, אמור להיות בשורה לאלפי החולים השוהים בימים אלה בבתי-החולים. נגמרה אי-הוודאות האם הערב או מחר הרופא יהיה או לא. אך למאות-אלפי החולים העתידים להגיע לבתי-החולים בעשור הקרוב, ההסכם מבטיח רמת שירות רפואי גרועה הרבה יותר ממה שיש היום. אומרים שגמל הוא סוס שנוצר בידי ועדה. באנלוגיה אפשר לומר כי הסכם הרופאים החדש יהיה מוקד זיהום.


 ההסתדרות הרפואית מתגאה כי תוספת השכר "הממוצעת" לרופא תהיה כ.49%- זה נשמע ענק, אבל זה לא. המספר הזה מתחלק לתשע שנים, מה שמבטיח, בקצב האינפלציה הנוכחי, תוספת של 2%-1%  לשנה מעבר לעליית מדד המחירים לצרכן. זו דוגמה קלאסית לאי-שינוי משמעותי בסדרי עדיפויות. זו סוכרייה קטנה שבינה ובין "ביטול תחלואי הרפואה הציבורית" - אחת מסיסמאות ההסתדרות הרפואית - יש מרחק ענק.

 וזה קרה בגלל סיבה אחת שעומדת מאחורי כל הכשלים של הרפואה הציבורית. לסיבה הזו קוראים רפואה פרטית בחסות הרפואה הציבורית. אם היו לוקחים את ה2.5-מיליארד שקל - העלות השנתית של ההסכם - ומחלקים את הכסף רק לרופאים שעובדים ברפואה ציבורית, תמונת המצב הייתה מתהפכת. היה נוצר תמריץ אדיר לרופאים, מומחים ומתמחים כאחד, לעבוד כמה שיותר ברפואה הציבורית. רופאים שהיום "בורחים" בשעה שתיים בצהריים היו נשארים לעבוד עד הערב. אבל רוב הכסף של ההסכם הזה הולך לרופאים, שלצד עבודתם ברפואה ציבורית מתפרנסים ברפואה פרטית.

 בהסכם החדש הרפואה הפרטית הזו זכתה לעידוד נוסף. החלטורות הפרטיות של הרופאים זכו לתוספת שעות עם קיצור שבוע העבודה מ 45- ל41.5- שעות. ובמיוחד עם התרגיל "המבריק," שבו נקבע כי שעות אלה יהיו "גמישות." כלומר רופא יוכל, עקרונית, לעבוד שלושה ימים בבית-חולים ציבורי, ואחרי כן לעבוד שלושה ימים בבית-חולים פרטי - וליהנות מתוספת השכר שמשולמת מהקופה הציבורית בנוסף לכסף הפרטי. לפקידי מס הכנסה אסורה פרקטיקה פרטית. לחיילים אסורה. לפקידים אסורה. לרופאים היא מותרת - ומתוגמלת.

 לא במקרה. בכל מהלך השביתה היה מקום אחד שבו הרופאים המוחים לא שבתו: ברפואה הפרטית. דקה אחת של שביתה לא הייתה אצל מי שהיו מוכנים לשלם מכיסם הפרטי עבור טיפול רפואי. השביתה של הרופאים כוונה כולה נגד החולים הציבוריים - רוב-רובם של החולים. הממשלה גם היא שמחה לעודד רפואה פרטית בהטבות ציבוריות. בית-החולים שמוקם באשדוד במימון ממשלתי יוכל להפעיל בתוכו 25%  מהפעילות למען חולים פרטיים.

 זה לא האבסורד היחיד בהסכם. יש בו העדפה ברורה לרופאים שעוברים לפריפריה. זה נראה טוב וראוי, כי המחסור ברופאים שם חריף יותר מאשר במרכז. אבל מה יקבל מי שכבר בפריפריה? מה יקבל הרופא בפוריה שליד הכנרת בהשוואה לעמיתו שיעבור לאותו בית-חולים מירושלים? מי שעובר יקבל מענק של עד חצי מיליון שקל. מי שנשאר - קדחת. אם אני רופא בנהריה, מחר בבוקר אני מתפטר ועובר לתל-אביב. אולי בעוד כמה חודשים אחזור לנהריה תמורת המענק המוגדל.

 ובהתאם למסורת הרב-שנתית, גם הפעם דפקו את הרופאים שעובדים הכי קשה: המתמחים. היום יש פער של ארבעה שקלים לשעה בין מתמחה בכירורגיה לבין מומחה צעיר בתחום. בעוד עשור הפער הזה יגדל ל11- שקלים. אם נקום הבוקר או מחר או בעוד שנתיים ונראה מרד מתמחים נגד הסכם, אפשר יהיה להבין למה. ההסכם הזה מצ'פר את הוותיקים שעוסקים ברפואה פרטית על חשבון הצעירים שמתמקדים ברפואה ציבורית. במסווה הסיסמה של "הישג לרפואה הציבורית "נזרק כסף ציבורי בעיקר לשימור המצב הקיים, לעידוד הרפואה הפרטית ולקיפוח המתמחים .ואל תאמינו ל"תוספת תקנים." תקנים יש כמה שרוצים גם היום. רופאים אין . ?

25.8.2011
שתפו: