לכאורה זה מאבק על כסף קטן: מה השכר שישולם לעובדים סוציאליים. קבוצת עובדים קטנה יחסית - כרבבה בשירות המדינה והרשויות המקומיות ועוד מחצית המספר הזה בעמותות הפועלות במגזר הציבורי. בעו"סים נוספים, המועסקים בתאגידים פרטיים, המו"מ הנוכחי לא עוסק.
איגוד העובדים הסוציאליים פתח עם דרישה לתוספת שכר של ,40%-35% ועתה נראה כי הנושאים ונותנים מתכנסים קרוב יותר ל- 24%- מספר שכולל גם את התוספת של 7. 25% שתשולם בשנים הבאות לכלל עובדי המדינה.
אם כל העו"סים היו עובדי מדינה, המו"מ היה מסתיים כבר לאחר יום שביתה אחד. כשלקבוצת עובדים יש תמיכה ציבורית, במיוחד תקשורתית, כל כך גורפת, וכשהממשלה מנוהלת בידי נתניהו, שקיומו ברפיסותו, העלאת שכר של 24% הייתה מתקבלת כבר מזמן.
אלא שמה שעומד כאן למבחן אינו שכרם של העובדים הסוציאליים, אלא מדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל) ברבות, לא רק הממשלה הנוכחית. (
יש הפרטות מוכרות: הבנקים שהולאמו אחרי משבר ויסות המניות ונמכרו על ידי הממשלה - כרגיל, לטייקון יהודי. כימיקלים לישראל, בזק ובתי הזיקוק הלכו בדרך דומה, שבה תאגיד שלם נמכר תמורת כסף. לרוב לא ממש הרבה כסף. אלה הפרטות שזוכות גם לכיסוי תקשורתי, עת שר האוצר התורן מצטלם עם הטייקון הזוכה והצ'ק.
אבל ההפרטות העיקריות נעשות בדרך שונה לחלוטין, ובהן אף אגורה לא עוברת לקופת המדינה. מה שעומד למכירה הוא פעילות, שהממשלה החליטה שהיא לא רוצה לעשות יותר בעצמה. הממשלה לא מתנערת מאחריותה לכך שהפעילות הזו אכן תתבצע - חס ושלום שהיא תוותר על חינוך או בריאות הציבור או טיפול בילדים בסיכון - אבל היא מעדיפה לשלם למישהו אחר שיעשה את העבודה במקומה.
למה זה כדאי, אם הממשלה ממשיכה בלאו הכי לשלם עבור אותה פעילות? לרוב הסיבה היא אחת, ואחת בלבד: לשלם פחות. וכך, הממשלה משלמת לעמותה פלונית עבור שירותי חינוך בבית ספר, והעמותה שוכרת מורים בתנאים גרועים בהרבה מתנאי העבודה של מורים עובדי מדינה. עם השנים המדינה חוסכת הרבה בתשלומי השכר, ובנוסף לא צריכה לעסוק בהיבטים אחרים של יחסי עובד-מעביד: חופשות, פיטורים ועניינים שכאלה. התוצאה: מאות אלפי עובדי ציבור, חלק ניכר מהם ברשויות המקומיות, עובדים בתנאים לא תנאים הללו. לא רק בחינוך.
למשל, שליש מהעובדים הסוציאליים. איגוד העו"סים הוא האיגוד המקצועי הראשון שתפס את תרגיל ההפרטה הממשלתי הזה ואת משמעותו מבחינת תנאי העבודה. לכן, האיגוד דרש, ועדיין דורש, כי מה שיוסכם על שכר העו"סים במגזר הציבורי יחול גם על העובדים בעמותות. אם לא ייעשה כן, מבינים מנהיגי העו"סים, בעוד כמה שנים לא יהיו יותר עובדים סוציאליים בשירות המדינה. כולם יהיו עובדי עמותות בתת-תנאים.
הדרישה להחיל את הסכם השכר על כולם מובנת עתה לעובדים הסוציאליים לא רק על רקע של סולידריות עמיתים. כל עתידם מונח על כף המאזניים. אבל גם מבחינת הממשלה - בדיוק מאותה סיבה - זהו עניין קריטי. אם היא תשלם היום לכמה אלפי עובדים סוציאליים בעמותות, מחר היא תתבקש לשלם למאות אלפי מורים, אחיות, טכנאים ועובדים אחרים שחיים באותו משטר, שהוזיל מאוד את הוצאות החינוך והרווחה לקופת האוצר. כל ההפרטה הסמויה של פעילות ציבורית, לא עסקית, מוטלת על כף המאזניים.
לכן כל כך קשה לסגור עסקה, גם כשיש הסכמה על שיעור תוספת השכר. ובינתיים הממשלה, כהרגלה, נוהגת איפה ואיפה. רק לאחרונה הרשויות המקומיות סירבו לשלם את התוספת של ,7. 25% בטענה שאין להן כסף. מה עשה האוצר? העביר להן כסף. כלומר, לעובדי הרשויות הסכים האוצר לעשות את מה שאינו מוכן לעשות לעובדי העמותות.
,
10. 3. 2011
