ליפיטור היא תרופה להורדת כמות הכולסטרול בדם. במשך שנים, עד תום תקופת הפטנט שלה, זו הייתה התרופה הכי נמכרת בעולם במונחי כסף. לטיפול במחלות לב שנובעות מיתר כולסטרול היא נחשבת לטובה ביותר.
כל עוד היא הייתה תחת פטנט, המונע ייצור מתחרה, הייתה הליפיטור יקרה וקופות החולים היקצו אותה במשורה - רק לחולים שתרופה מקבילה, וזולה, לא הצליחה במשימה.
ערב חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי היו רוב תושבי המדינה מבוטחים בקופות חולים. הקופות גבו תשלום חודשי (המקביל למס הבריאות הנוכחי,( ובנוסף גבו "השתתפות עצמית" בעת מחלה, ביקור אצל רופא ועבור תרופות.
ההסדר הנוכחי דומה לקודמו, בהבדל עיקרי: נותק הקשר בין הזכאות לקבל שירות לבין התשלום החודשי. אבל יש עוד הבדל קטן: ב1994- שיעור ההשתתפות העצמית היה 25% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. היום השיעור הוא . 32% במונחים כספיים, משפחה בת ארבע נפשות שילמה אז 2,135 דולר לשנה בנוסף לדמי החבר. היום אותה משפחה משלמת 2,372
מבין המדינות שבהן יש ביטוח בריאות ממלכתי, ישראל מצטיינת בשיעור הגבוה ביותר בתשלומים פרטיים בעת מחלה או בדיקה. אין ספק שהממשלות שלנו לדורותיהן הצליחו להפוך את הביטוח הממלכתי להוצאה פרטית.
התוצאה: בסקרי הבריאות יש עלייה מתמדת במספר המשפחות שנמנעות מרכישת תרופות בגלל מחירן. לעיתים אנשים חולים מעדיפים להימנע מטיפול מקדים, מחכים להחמרה, ואז פונים לחדרי מיון. מדוע? כי טיפול אצל רופא כרוך בתשלום ואילו חדר המיון, והאשפוז שלאחריו, ממומנים במלואם. לקופה הציבורית סוג כזה של החלטה גורם נזק גם בשקלים וגם בצפיפות בבתי חולים.
החלטת הממשלה הנוכחית לכלול בסל הבריאות טיפול שיניים לילדים היא הצעד היחיד שנעשה עד כה כדי להחזיר מעט מעטרת החוק לקדמותה. הניסיון להרחיב את המהלך, ולכלול בביטוח הממלכתי גם טיפול סיעודי, טרם צלח.
סיפור ה"ליפיטור" מגלה שיש כסף, אלא שהוא הולך לאיבוד בין עשרות המיליארדים המועברים מדי שנה מהביטוח הלאומי, המחלק את כספי מס הבריאות ותקציבי המדינה לקופות החולים. כאמור, עד לפני כשנתיים נמכרה התרופה במחיר מונופולי. מאז יש יצרנים אחרים, בנוסף לתאגיד "פייזר,"שמוכרים תרופה זהה. לאחרונה החלה גם "טבע" לייצר תכשיר כזה, תחת השם "אטורבסטאטין. "
קופות החולים נמנעות מלדווח כמה הן משלמות עבור תרופות, אבל ברור שמחיר ה"ליפיטור" ירד פלאים - אבל מחירו לצרכן נשאר יציב. ההשתתפות העצמית כמעט לא זזה.
איך קורה הפלא הזה? למעט מספר קטן יחסית של תרופות, ברוב המקרים ההשתתפות העצמית היא 15% . 15% ממה? כאן המוקש הפיננסי הטמון באדמת הביטוח הממלכתי. אותם 15% מחושבים על פי מחיר התרופה בבלגיה, צרפת, הונגריה, ספרד והולנד. מה שאומר שאם מחיר התרופה בהולנד נשאר יציב, ובארץ - וזה המקרה של "ליפיטור" - הוא ירד פלאים, הישראלי החולה עדיין משלם 15% מהמחיר ההולנדי, הגבוה, ולא 15% מהמחיר הנמוך שאותו שילמה קופת החולים שלו עבור התרופה.
על פי אומדנים שונים, בפועל משלם החולה הישראלי 40%-30% ממחיר התרופה שקונה קופת החולים שמבטחת ומטפלת בו. בכך עושות הקופות, בסיוע הממשלה, צחוק מהחוק.
אז הנה הצעה לחבר כנסת חרוץ: חוק שיקבע כי ההשתתפות העצמית תהיה 15%ממחיר התרופה בחו"ל או ממחיר הקנייה של קופת חולים - אבל הנמוך מביניהם.
3.3.2011
3.3.2011
