הנגיד שוב מפספס את יעד האינפלציה. הנה הצעה איך להילחם בה ביעילות, בלי לחשוש שהיצוא ייפגע
לא מכבר נאם הנגיד סטנלי פישר באוניברסיטת בן גוריון ואמר" :ברביעים האחרונים נבלמה הירידה באבטלה, אולם בלימה זו שיקפה גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכוח התעסוקה." באותו יום פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני הרבעון הראשון של ,2011 ולפיהם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה דווקא ירד. ללמדנו שגם אלוהי כלכלת ישראל טועה לפעמים.
אבל זו לא הטעות העיקרית. בשליטה על האינפלציה הכישלון צורב במיוחד. בנאום דיבר הנגיד גם על שער החליפין. לפני חמש שנים הדולר היה 4.7 שקלים, והיום הוא כ3.5- שקלים, שינוי של .25% לפי פישר, השינוי משקף את העודף במאזן התשלומים: היצוא גדל יותר מהיבוא.
הייסוף וחשבונות מטבע חוץ
פישר צודק בכך שיש עודף, בסדר גודל של 7 מיליארד דולר לשנה. השאלה היא: האם העודף הוא שמסביר את הייסוף בשער החליפין. בהסתכלות פשוטה על הנתונים קשה לזהות את הקשר: ב2006- מחיר הדולר היה 4.7 שקלים, וגם אז היה עודף של כ 7- מיליארד דולר במאזן התשלומים. בהתחשב בהיחלשותו של הדולר בחמש השנים שחלפו, העודף השנה קטן יותר. אלה סימנים לכך שהתחזקות השקל לא נובעת משיפור במאזן.
נראה שהנגיד מבין שהעודף הוא לא הסיפור המלא. אולי לכן הוסיף באותו נאום, כי "בנק ישראל מייחס חשיבות רבה לנושא" (נושא הייסוף.( כי אם השינוי בשער החליפין לא משקף שינויים מהותיים בכושר התחרות של המשק (המתבטא באותו עודף במאזן התשלומים,( יש מקום לדאגה.
הנגיד אכן מודאג. בחמש השנים האחרונות גדלו יתרות המט"ח בכ40- מיליארד דולר, כשרוב הדולרים נרכשו על ידי בנק ישראל. למה פישר קונה דולרים? כי הוא לא מאמין בניתוח שנתן באוניברסיטת הנגב.
הריבית והמט"ח
אלא שבשנה האחרונה יש תקלה. חוק בנק ישראל מחייב את בנק ישראל לפעול, בראש ובראשונה, לריסון האינפלציה. זו עלתה גבוה מהיעד שנקבע לה - 1%-3% - מה שמחייב את בנק ישראל להעלות את הריבית כדי לרסנה. שכן בקצב האינפלציה הנוכחי, הריבית של בנק ישראל היא שלילית וזה טירוף מוחלט.
העלאת הריבית מעודדת עוד יותר את זרימת המט"ח לישראל, ואת הייסוף של השקל. לכן לאחרונה החליטה הממשלה לבטל את הפטור ממס לזרים על רכישת מלווה קצר מועד (מק"מ.( זה אמור למנוע מהם לעשות ספקולציה על השקל על ידי המרת דולרים לשקלים והשקעתם במק"מים, תוך קבלת ריבית פטורה ממס. אלא שזהו נשק חלשלוש.
מה עושים? אפשר להיכנע, להפסיק להתערב בשוק המט"ח, לתת לשקל לנוע באופן חופשי - וייפגע היצוא כמה שייפגע. אפשר, לעומת זאת, להפעיל עוד נשק לבלימת הייסוף: מס על עיסקאות מט"ח. אם המחיר של עיסקה כזו יתייקר - התמריץ לעשות ספקולציה על השקל יקטן. ואם שיעור המס על העיסקה יעלה ככל שהשקל יתחזק - מחירה יהיה יקר מאוד. כלומר, מה שמתבקש הוא מס מט"ח בשיעור משתנה בהתאם לשינוי במחיר השקל בשווקים הבינלאומיים.
המס המושיע
זהו מס מוניטרי שלא נועד לקופת המדינה, אלא לאפשר לבנק המרכזי להעלות ריבית מבלי להיות מודאג מהשפעות הלוואי השליליות על מחיר השקל. מס דומה יש להטיל גם על עיסקאות בניירות ערך ובנדל"ן, שרלוונטיים לניהול המדיניות המוניטרית. בנדל"ן זה יפעל כך: אם מחירי הדירות יעלו ב3%- לשנה - לא יהיה מס. אם הם יעלו ב- 6%- יהיה מס של, נניח, 6%. וכך הלאה. היום המחירים עולים ב 15%-לשנה. כמה עיסקאות היו מתקיימות אם על כל שקל ממחיר הדירה היה מס של ?15% המס היה עוצר את המחירים.
המס המוניטרי הוא מס על שינוי חריג במחירים שנועד לאפשר שליטה אפקטיבית על האינפלציה. מהו שינוי חריג? זו כבר הכרעה חברתית. המדור הזה, למשל, מאוהב בשיעור אינפלציה של ,3%-1% וממליץ על מס של 1% על כל חריגה של 1% במחירים. וכך, אם הבורסה, למשל, תתחיל לרדת, מי שירוץ למכור ויביא לנפילת מחירים מהירה - ישלם.
28.6.2011
