האצנית גייל דיברס התפרסמה בזכות מהירות ובזכות ציפורניה הארוכות. בגיל 22 היא הגיעה לחצי הגמר בריצת 100 מטר באולימפיאדה. לאחר מכן נעלמה, ושבה למשחקים האולימפיים של 1992 ו1996- וזכתה במדליות זהב. לאן היא נעלמה? ב-1988 היא החלה להרגיש חולשה, עורה התייבש, שערה החל לנשור, ציפורניה נסדקו. היא איבדה רבע ממשקלה, הרופאים אף שקלו לכרות את רגלה. אחרי שנתיים של דיאגנוזות מוטעות, תפסו הרופאים כי היא חולה במחלת גרייבס (המוכרת גם בשם מחלת בזדוף. ( בעקבות זאת "נקטלה" בלוטת התריס שלה בטיפול ביוד רדיואקטיבי, ומאז היא צרכנית קבועה ויומית של לבוטירוקסין, הורמון המיועד למי שסובלים מתת-תפקוד של בלוטת התריס. הגרסה המשווקת בישראל ידועה בשם אלטרוקסין, וכ200,000- איש ואישה נזקקים לה כאן מדי יום.
עד לא מכבר יוצרה התרופה על ידי חברת גלקסקו, ולא היו בעיות. גלקסקו הפסיקה לייצר אותה, ומאז היא מיוצרת בידי חברת אספן. כאן התחילו הצרות.
אספן מייצרת את התרופה אחרת מגלקסקו. ההבדל אינו בחומר הפעיל, אלא במה שיש מסביבו. ממארס השנה מדווחים מאות אנשים על תופעות דומות לאלה שנמצאו אצל דיברס. עתה משווקת התרופה עם פתקית אזהרה, שבה נדרשים המטופלים לעשות בדיקות. במפגש שבין מנכ"ל משרד הבריאות ורופאים המתמחים בתחום (אנדוקרינולוגים) שנערך בשבוע שעבר, הובהר שכנראה התרופה של אספן נספגת בגוף באופן שונה מהתרופה של גלקסקו, ולכן אצל מקצת החולים נוצרת תת-פעילות של בלוטת התריס.
לפי אומדני קופות החולים, בדיקה אחת לכל החולים תעלה למדינה 30-15 מיליון שקל, וההערכה היא שכל חולה ירוץ להיבדק, כדי להיות בטוח. מקצתם, כנראה חמישית, ייאלצו לעבור בדיקות נוספות עד להשגת המינון הראוי. מישהו נרדם בשמירה, ומנכ"ל המשרד הקים ועדה שאמורה לבדוק איך קרה נזק שכזה.
לפרשת האלטרוקסין יש היבטים מעבר לטיב התרופה עצמה . הדבר הראשון שעולה על הדעת: איך זה שבמשך כל השנים היה בישראל ספק אחד של לבוטירוקסין. לא מדובר בתרופה שיש עליה פטנט. זוהי תרופה יעילה וזולה, ובכל זאת יש ספק אחד בלבד. בעולם יש כמה יצרנים, אבל ישראל עובדת מול מונופול. כל קשקשני התחרות והיבוא החופשי צריכים לקום ולהסביר: איך במצב של תחרות חופשית יש רק יצרן אחד שמוכר את התרופה בישראל?
הדבר השני שעולה על הדעת הוא: איך זה שמול המונופול הגדול הזה המחיר של התרופה הוא כה נמוך? התשובה היא שיש בארץ רק חמישה גופים שקונים את התרופה: ארבע קופות החולים והחברה הממשלתית שקונה תרופות עבור בתי החולים. שוב, לא תחרות ולא ציפורים. מול כוח המונופול עומדת בעיקר קופת חולים כללית - מגדולי רוכשי התרופות בעולם.
ישראל מוציאה מדי שנה כ10- מיליארד שקל על תרופות. שני-שלישים מהתרופות (במונחי כמות) הן ללא פטנט, אך שני-שלישים מהכסף הולך על תרופות עם פטנט. זה שוק ענק שמשרד הבריאות מופקד על תקינותו מבחינה בריאותית וכלכלית. מה הם עושים שם?
מה שרואים זה נמנום רגולטורי. העובדה שמשרד הבריאות לא דאג כל השנים שלישראל יהיו לפחות5-4 ספקים לכל תרופה, יצרה תלות מסוכנת. מה היה קורה אם הספק הבודד היה נעלם, אם מפעלו היה נשרף? בשבועות האחרונים, תחת לחץ התרופה הבעייתית, נאלצה קופת חולים כללית, במחיר גבוה יחסית, לייבא תרופה זהה מיצרן שכלל לא רשום בישראל.
יותר מזה: בישראל יש כשמונה יצרניות תרופות, ואחת מהן, טבע, היא הגדולה בעולם בתרופות שאינן בפטנט. טבע נהנית ממענקים ממשלתיים למחקר, פיתוח וייצור. איך זה שאף אחד בממשלה לא מתנה את הסיוע לחברה בכך שתייצר, ולפחות תשווק, בישראל תרופה כל-כך חיונית? כלום במשרדי הבריאות והתעשייה לא למדו את משנתו של הרב בנימין נתניהו: "ייתנו, יקבלו. לא ייתנו, לא יקבלו ?"נתניהו הוא שר הבריאות.
מתברר שהרגולטור לא רק מנמנם, אלא סובל מתת-תפקוד. התרופה של אספן לא זכתה לאישור רשות התרופות האמריקאית, אלא רק לאישור רשות התרופות האירופית. זה לא חריג, אבל מתבקש שאם ישראל לא בודקת תרופות בעצמה, לפחות שתחייב כל מי שרוצה למכור תרופה בישראל להמציא את שני האישורים גם יחד. שיהיה לפחות עוד מישהו שבודק את התרופה לפני שהיא משווקת. וזאת גם כאשר תרופה עוברת רק טיפול "קוסמטי"- מה שחשבו שנעשה לאלטרוקסין הוותיקה, והתברר שזה היה קצת יותר מזה. יש ביחידת הרוקחות במשרד הבריאות 47 עובדים. שיטרטרו את היצרנים על כל צעד ושעל, בדיוק כפי שראוי שיטרטרו כל מי שמשווק כאן מזון.
ועוד דבר: היבואנית של האלטרוקסין היא החברה הישראלית פריגו, המייצגת גם יצרן דרום-קוריאני. במהלך בדיקת פרשת התרופה סיפר מישהו על סיור שפריגו אירגנה למנהלים בכירים במערכת הבריאות לפני כחצי שנה במפעל לתרופות ביולוגיות בקוריאה. הסיור נועד להשכיל את המומחים של משרד הבריאות, קופות החולים ובתי החולים בפיתוח תרופות ביולוגיות. למוזמנים מבתי החולים ומקופות החולים נאמר שבסיור ישתתפו גם נציגי משרד הבריאות. לנציגי משרד הבריאות נמסר שההזמנה היא של ממשלת קוריאה. במשרד הבריאות תהו מדוע ממשלת קוריאה נזקקת לשירותי פריגו כדי להזמין פקידים למפעל תרופות, והסמנכ"ל, יואל ליפשיץ, ושאר הבכירים דחו את ההזמנה. אבל מהגופים האחרים היו שנענו לסיור, בן חמישה ימים.
האם משתתפי הסיור של פריגו מרגישים עתה שהם חייבים משהו למי שהזמין אותם לסיור? ואם מי מהם מעורב בפרשת האלטרוקסין, האם הוא יטפל ללא משוא פנים במונופול דה-פקטו שיש לחברה בשיווק התרופה לתת-פעילות בלוטת התריס?
8.11.2011
8.11.2011
