יש שביתות טובות. נכון שלכל שביתה יש מחיר. צרכני השירות שהעובדים לא מספקים נפגעים. הרבה יותר פשוט היה אם כל מי שלא נוח לו עם תנאי עבודתו יפגין ולא ישבית. אלא שאנחנו יודעים שמהפגנות יוצא קלוץ. כל הפגנות הקיץ הסתיימו בשומכלום מתובל בדו"ח ועדת טרכטנברג שלא מעלה ולא מוריד, ובעיקר לא נוגע במה שהמפגינים זעקו.
לכן יש שביתות הכרחיות ולעיתים הן אף טובות . כך היה עם העובדים הסוציאליים בראשית השנה. וכך הווה עם הסגל הזוטר של המוסדות להשכלה גבוהה.
ראוי להתחיל במילה זוטר. מי שמתכננים לשבות מיום ראשון הקרוב אינם זוטרים. הם עיקר סגל ההוראה האקדמי. הם זוטרים רק בתנאי עבודתם המבישים - הנושא של השביתה הצפויה. בעבודתם הם הלב של ההוראה. במובן הזה, ולא רק בזה, הם דומים מאוד לרופאים המתמחים בבתי החולים.
מה קורה במוסדות להשכלה גבוהה? יש מורים בעלי קביעות. קוראים להם פרופסורים, והם אנשים חשובים שעיקר עבודתם במחקר - וכך גם ראוי שיהיה. ויש את רוב מי שמלמדים ומשכילים את הסטודנטים ,ולהם אין קביעות. לא רק שאין קביעות. הם מפוטרים כל שנה לקראת הקיץ ועם תחילת שנת הלימודים שוכרים מחדש את כוח עבודתם. כל זה נעשה בשכר שהוא סיפור בפני עצמו, אך כרגע אינו לב העניין. לב העניין הוא בעבודה הלא רציפה, בפיטורין העונתיים, בפגיעה בתנאים הסוציאליים של העובדים האלה ובמתן התחושה שהם סרח עודף לעבודת הקודש הפרופסורית.
הם מעין עובדי קבלן, רק שאין קבלן. אבל במהות הסדרי העבודה יש דמיון בין עובדי הקבלן (שההסתדרות נושאת שמם לשווא) לבין הסגל האקדמי המלמד (והקרוי זוטר. ( פרט לכך שהשכר של המרצים האלה גבוה יותר מעובדי הקבלן ,תנאי העבודה והביטחון התעסוקתי - דומים.
מי שמנהלים את האוניברסיטאות הם הפרופסורים. את שכרם של הפרופסורים קובעים מנהלי האוניברסיטאות ביחד עם משרד האוצר והוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (טרכטנברג שלנו הוא היו"ר שם. ( יחסי הסגל האקדמי הבכיר עם בעלי הבית שלו מוסדרים. בדיוק כמו היחסים בין הרופאים הבכירים, ההסתדרות הרפואית ומשרד האוצר. גם כאן גם שם סוגרים מה שטוב לבכירים ומזניחים מה שטוב למי שהתואר פרופסור לא נצמד לשמו. הנה כי כן הדמיון האמיתי בין הסגל המלמד והרופא המתמחה. לשניהם אין באמת עם מי לדבר.
הגדיל לעשות בית הדין לעבודה בעניין המתמחים כאשר פסק שלא רק שאסור להם לשבות אלא אסור להם גם להתפטר. אין פלא שמקצת הרופאים נושאים על גבם את השלט "עובדי כפייה. " רק חבל שאם בית הדין, בראשות השופטת נילי ארד, כל כך חרד לעבודה תקינה הוא לא פסק באותה עת שאף למעביד אסור לפטר. וכך נהיה כולנו עובדים מאושרים לנצח. אולי, אחרי כמה ימי שביתה באוניברסיטאות, תמצא השופטת את הזירה לתקן את פסיקתה החד-צדדית.
גם לסגל המלמד וגם למתמחים אומרת הממשלה: "תחכו כמה שנים, תהיו פרופסורים, ואז תרוויחו הון. " אם את ישראלית בגיל ,45-30 מה שאת צריכה זה לאכול קש ולהתבזות. ומי ששותף למדיניות הקלוקלת הזו הם ארגוני עובדים "יציגים," שמייצגים את האוליגרכיה הוותיקה ולא את הרוב העובד. וכך ארגון העובדים הסוציאליים בגד בעובדים שמועסקים בעמותות. כך ההסתדרות הרפואית בגדה במתמחים וכך הסגל הבכיר בגד בסגל המלמד.
אם מחפשים הצדקה לחידוש המחאה החברתית במוצאי שבת הקרובה, הנה היא טמונה לא רק בקשקושי טרכטנברג שמרח את הדרישה לשינוי רציני בסדרי עדיפויות חברתיים, אלא בשביתות הצודקות שלעיתים נאסרות.
27.10.2011
