יש הטוענים כי שביתת רופאים תורמת להארכת תוחלת החיים. כך, למשל, סטיבן דובנר וסטיבן לוויט, מחברי הספר "סופר פריקונומיקס," מצטטים מחקרים לפיהם בעת שביתות רופאים או בעת שרופאים שוהים בכינוסים מקצועיים יש ירידה של ממש בשיעורי התמותה בחדרי מיון. אז אולי שביתת רופאים במגזר הציבורי, בו נמצאים חדרי מיון, דווקא מועילה.
אך לרוב זה נתפס אחרת. לפני יותר מעשור הייתה השביתה האחרונה. ההסתדרות הרפואית – האיגוד המקצועי של הרופאים – והממשלה לא הצליחו להגיע להסכם על תנאי העבודה תמורת הסכמת הרופאים שלא לשבות לתקופה של 10 שנים. העניין הועבר, תחת התנגדות נמרצת של משרד האוצר, לבוררות. הרופאים זכו וקיבלו תוספת שכר של כ,25%- שהתווספה לתוספת של כ15%- ששולמה לאחר השביתה. עתה נגמרה תקופת השקט המוסכם והדיבורים על שביתה נוספת צברו תאוצה.
כרגיל בעניינים שכאלה הממשלה, כלומר משרד האוצר, רוצה לשלם מעט. הרופאים רוצים הרבה. אין כמו הימים האלה לקרבות מהסוג הזה. ההחלטה הראשונה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הייתה למנות את עצמו ל"שר על כלכלי. " זה היה לפני שנתיים, ומאז למדו כולם כי "שר תחת כלכלי" בשם יובל שטייניץ הוא לא גורם חשוב במערכת ההחלטות הממשלתיות. אין לאיש סיבה לסגור עסקה עם שר האוצר אם אפשר לקבל יותר מראש הממשלה. נתניהו, בערך מהשבוע השלישי לכהונתו, הוכיח גמישות. כבר אז הוא סגר עסקה עם ההסתדרות הכללית מאחורי גבו של שטייניץ. שר האוצר התנגד להפחתת מס הדלק ולהעלאת שכר המינימום – ואת הסוף של שני העניינים האלה ראינו השבוע.
לדעת אנשי הממשלה וקופת חולים כללית – שני הגופים הגדולים שברשותם בתי חולים – תביעות השכר של הרופאים נמדדות במספר דו-ספרתי שגבוה מ. 50%- זה, לטעמם של המעסיקים, בלתי נסבל. ההסתדרות הרפואית מסבירה כי שכרו הממוצע של רופא הוא 42 שקל לשעה, וזו "בושה שאי אפשר להשאיר. " מכאן הדרישות לתוספת שכר, לרפואה פרטית במתקנים ממשלתיים, להגדלת התשלומים לפנסיה, לגיל פרישה גמיש, לצבירת ימי מחלה ולעוד כהנה וכהנה כמקובל במו"מ על שכר ותנאי עבודה.
בקצרה: זה נראה מתכון בטוח להתנגשות (שטייניץ) או להתגמשות (נתניהו) – לפי המוקדם מבין השניים. מכיוון שראש הממשלה סובל עתה מסנדרום הרפיסה, יש חשש ששביתה היא בהחלט על סדר היום.
די מיותר. שביתות הן מעניינות רק אם יש מאחוריהן תוכן פוליטי. כמו במצרים ובתוניסיה. שביתה על כסף מטרידה ומשעממת. במקום להתיש את הרופאים והציבור במו"מ המייגע הזה הנה הצעה לפתרון בטרם פורענות:
הממשלה תחשב את עלות הדרישות הכספיות של הרופאים. הסכום הגלובלי שיתקבל מהתחשיב יוסכם מראש על ידי הממשלה. במילים אחרות: הרופאים יקבלו את מלוא הסכום שהם דורשים, בדיוק מה שנתניהו עשה כאשר קיבל את דרישת ההסתדרות והמעסיקים להעלאת שכר המינימום.
הכסף יחולק לשניים. מחצית אחת תשולם לרופאים בעשרה תשלומים שווים, מדי שנה, ולעשור. המחצית השנייה תשמש להצמדת השכר שהועלה לשכר החציוני במשק. כך, על פני כל התקופה, שכר הרופאים לא יישחק.
בתמורה, כל הרופאים יעבדו אך ורק עבור המוסד הרפואי שמשלם להם את המשכורת. לרופא יהיה אסור לעבוד במוסד רפואי אחר, בעבודה נוספת, בחלטורה, בפרקטיקה פרטית. שום כלום. הממשלה וקופת חולים יעסיקו את הרופאים גם בשעות נוספות ככל שיידרש. אבל לרופאי המדינה יהיה אסור לעבוד מחוץ למקום העבודה שלהם.
זה יבטיח שהשרות הרפואי שנקבל בבתי חולים ציבוריים יהיה הכי טוב שיש, 24 שעות ביממה בלי שהרופאים הבכירים ירוצו לחלטורות שלהם.
ועל זה, יש לשער, הציבור יסכים לשלם באמצעות העלאת מס הבריאות אם זה יידרש.
17. 2. 2011
