שני
טייסים לשעבר באל על הגישו תביעה נגד חברת התעופה על כי בהגיעם לגיל 65 הורעו תנאי
עבודתם: הם קורקעו והועברו לתפקידים שבהם השכר נמוך יותר. מגיל 65 ועד גיל 67
הועסקו בתפקידים הזוטרים יותר. ובהגיעם לגיל 67 עזבו את העבודה.
מהתביעה
אפשר ללמוד כי אלמלא הרעה אל על את שכרם ותנאי עבודתם של השניים – לא היתה עילה
לתביעה. התביעה מתבססת על כך שההרעה החלה בדיוק בגיל 65 ולכן נגועה באפליה על רקע
גיל – עניין שלדעת התובעים אסור על פי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק. יש להניח כי אל על תציג את חוזה העבודה
של הטייסים שבו סעיף המאפשר קירקוע מטעמי גיל. נחיה ונראה.
שני
פרופסורים מהטכניון עתרו בשנה שעברה לבית המשפט בעניין רחב אף יותר: הם הופרשו
מעבודה לגימלאות בהגיעם לגיל פרישה. גיל הפרישה הוא 67 אלא אם כן, בהסכם העבודה, מצוין
גיל גבוה יותר. לדעת הפרופסורים עצם קיומו של גיל פרישה הוא פסול ונגוע באפליה.
לגיל
הפרישה יש שתי משמעויות: האחת, זכותו של מעסיק לפטר את העובד שמגיע לגיל הזה מבלי
להיות חשוף לתביעה משפטית בגין אפליה. השנייה, זכותו של עובד להפסיק לעבוד ולקבל
קיצבת זיקנה מהמדינה ומקרן הפנסיה (נשים מופלות לטובה והן זכאיות לקיצבה מגיל 62).
משום מה קושרים בין הזכאות לקיצבת זיקנה/פנסיה לבין זכות המעסיק לפטר עובד בגיל
כלשהו. את הקשר הזה ראוי לנתק.
פנסיה נגד עבודה?
מרגע
שמנתקים את הקשר בין הזכאות של העובד לקיצבה מטעמי גיל לבין זכותו לעבוד הכל נעשה
פשוט יותר. נתחיל עם העובד והפנסיה שלו. פנסיה היא תשלום שמקבל אדם אחרי כך וכך שנות
עבודה. לכאורה הפנסיה משולמת למי שהפסיק לעבוד. רק לכאורה. שמעון פרס, ופואד בן
אליעזר לדוגמא, קיבלו פנסיה בשעה שהמשיכו
לעבוד. הם היו חריגים בכך שהמשיכו לעבוד אצל אותו מעסיק – מדינת ישראל. אבל יש
אלפי אנשים שמקבלים פנסיה, וממשיכים לעבוד אצל מעסיק אחר. ללמדנו כי במציאות פנסיה
לחוד ועבודה לחוד.
מכאן שגם
ממה שרווח עתה במדינה אין לייצר זיקה בין הקיצבה/פנסיה לעבודה. הזכות לעבוד נתונה לכולם
ללא הגבלת גיל (למעט ילדים). כל מה שנותר הוא לקבוע מתי אדם רשאי לקבל קיצבת זיקנה
מהביטוח הלאומי וגימלה מקרן פנסיה. ראוי שמי שמחליט על המועד הוא האדם עצמו.
הכי
מתקבל על הדעת לקבוע גיל מינימלי – נניח 65
– שממנו ואילך אדם רשאי למשוך קיצבה/פנסיה. אם יבחר בגיל הזה יקבל תשלום חודשי
נמוך הן מהביטוח הלאומי והן מקרן הפנסיה. ככל שידחה את מועד משיכת הכסף – כך יגדל
התשלום החודשי העתידי. קל למצוא נוסחה מתמטית שתגדיר בדיוק מהו הסכום המתקבל בכל
גיל.
"זכויות" המעסיק
מה
שמשאיר, לבסוף, שאלה אחת לדיון: מהי זכותו של מעסיק לפטר עובד שהגיע לגיל כלשהו?
התשובה פשוטה להחריד: אין זכות כזו. כל עוד העובד עושה מלאכתו כראוי, אין לפגוע בו
רק מטעמי גיל. ואם כתוב בהסכם הקיבוצי של טייסי אל על שחובה עליהם להפסיק לטוס
בגיל 65 –יהיה זה סעיף לא חוקי. בן 65 היום הוא לרוב פי כמה יותר בריא מבן 65 לפני
עשרים שנה – ראו את תוחלת חייו.
15.9.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 16.9.2014)
