היו ימים שבהם
מדד המחירים לצרכן תפס כותרות. יום לפני פירסומו עסקה התקשורת בהערכות על מה צפוי.
הנושא היה כל כך בוער שאפילו טעויות חוזרות ונשנות בהערכות לא עצרו את התיאבון
לעסוק במדד. לפני כעשור האינפלציה גוועה ומדד המחירים לצרכן הפך לנושא זניח. היום
הוא זוכה לאיזכור דל בעיתונים ולדממה בטלוויזיה.
וזו טעות גדולה.
קחו את המדד
האחרון, זה של יולי, שעלה ב – 0.1%. לכאורה מצב אינפלציוני סביר. הנה שתי סיבות
מדוע להתעסק עם מדד כל כך משעמם:
הראשונה, הוא
נמוך מדי. קצב האינפלציה השנתי עומד – בהסתכלות ל – 12 החודשים האחרונים – על 0.3%
הרבה פחות מהיעד של 1-3%. היעד הזה אינו גחמה. מכיוון שאנשים משנים תדיר את
המוצרים שהם קונים, ומכיוון שסל המוצרים, שאת מחיריו מודדים כל חודש, משתנה רק אחת
לשנה – צריך יעד אינפלציה חיובי כדי למנוע טעות של מדידה לא נכונה. לכן בכל מדינה
שיש לה יעד – הוא לעולם חיובי ובגבול 2% לשנה. 0.3% מרמז שמשהו רע קורה בממלכת
ישראל.
השנייה, שהמצב
חמור הרבה יותר. רבע מאותו סל מוצרים שאת מחיריו מודדת הלשכה לסטטיסטיקה הוא
"שכר דירה". שני שלישים ממשקי
הבית אינם גרים בשכירות. הם בעלי דירה שהתייקרות או הוזלה בשכר הדירה לא משפיעה על
חייהם. אלא שיש נימוקים אחרים מדוע שכר הדירה מוכנס למדד המחירים, ובמיוחד מדוע
משקלו – רבע – כל כך גדול. אבל מי שמנסה להבין מה קורה למחירים כאן צריך להניח
בצד, רק לרגע, את שכר הדירה הזה. הנה הממצא: בשנה האחרונה ירד המדד (ללא שכר דירה)
בחצי אחוז. לחובבי "מחאת הקוטג'" של 2011 אספר כי מדד מחירי המזון ירד
בשיעור של כאחוז וחצי.
המחלה והתרופה
קוראים לזה
דפלציה. זו מחלה כלכלית שחמורה כמו אינפלציה אלא שהנראות שלה אפסית וכך ממעיטים
בנזקיה.
בישראל, כמו
במדינות רבות אחרות, הטיפול במחלות אינפלציה-דפלציה הוא בידי הבנק המרכזי. בנק
ישראל מופקד על הכסף ועל מחירו – הריבית. באמצעות הריבית והתערבות בשוק מטבע חוץ
אמור הבנק המרכזי לשלוט באינפלציה-דפלציה. הנתונים מראים על כישלון מתמשך.
הבנק המרכזי
מנסה למנוע דפלציה באמצעות הורדת הריבית. אלא שלתרופה הזו יש השפעה קיצונית על שני
תחומים כלכליים חשובים: היא מביאה לניפוח מחירי המניות ואגרות החוב בבורסה מעבר
לכל ערך כלכלי מוכר. והיא מנפחת את מחירי הדירות, ואת זה מכירים רבים.
הנה לכם תעלול
פוליטי: בנק ישראל מנפח את מחירי הדירות כתוצאת לוואי למאבקו בדפלציה הפושה. ויאיר
לפיד מנסה להוריד את מחירי הדירות עם הצעתו (הקלוקלת) למע"מ אפס. במירוץ בין
המע"מ ומונופול הכסף אין ללפיד סיכוי גם אם ההצעה שלו היה בה מן התבונה.
מה לעשות נגד
נגיף הדפלציה?
המהלך העיקרי
הוא למנוע זליגה של כסף הן לבורסה והן לשוק הדיור. את זה קל לעשות באמצעות מס. כל
מי שקונה מניות ישלם מס שגודלו יהיה תלוי בשיעור האינפלציה-דפלציה. וכך גם כל מי
שקונה דירה ישלם מס דומה שממנו יתנו פטור רק למי שאין להם דירה.
ואם זה לא יספק
מספיק כסף לשווקים האחרים אז הבנק המרכזי צריך לקנות מיליארדי דולרים כל חודש כל
חודש ולהזרים בהתאם שקלים לכלכלה.
אלא שיאיר לפיד
אמר שלא יוטלו מסים.
לרווחת הדפלציה.
4.9.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 9.9.2014)
