הנה שני אירועים מהעבר הדי קרוב, מאותם מבצעים,
כלומר מלחמות, בעזה שבהם "נכתש החמאס ומושב כוח ההרתעה של ישראל". באחד
המקרים, במטרה לפגוע בתשתית החמאס פוצצה תחנת הכוח לייצור חשמל. התוצאה: ישראל
הגדילה את אספקת החשמל לעזה, במקום החשמל מייצור עצמי.
באירוע השני פוצץ מכון טיהור השפכים של עזה. לך
תבין למה אבל מה מבין עיתונאי בתשתית טרור? הביוב זרם לאיטו מערבה לים. אלא שבטרם
הפצצה שכחו שזרימת המים בים התיכון היא מהדרום לצפון. וכך נשא עימו הזרם את הביוב העזתי
כל הדרך לאשקלון ופלמחים.
ללמדנו כי בעת שאנו כותשים, מפוצצים, מחסלים ומסכלים
אנחנו גם משלמים. ככה זה כאשר גרים בשכונה אחת ובצפיפות גדולה.
כך חיסלנו את החמאס
אחרי כמה מאותם מבצעי גבורה שאנו מחוללים מתחיל
להיות ברור שאפשר להצהיר על ניצחון. ואכן בימים האחרונים כמה ממנהיגינו ממליצים
להכריז על ניצחון כאשר אנחנו "בשיא". לך תספר באשדוד שמה שהם עוברים הוא
שיא הניצחון. להצהיר קל. אבל כנראה שלנצח קשה.
אמנם יש במקומותינו חובבי פתרון "מוות לערבים" והם מתרבים בקצב. אבל
אפילו פתרון "מוות ליהודים" שניסתה בעבר מעצמה גדולה ונחושה פי כמה לא
הצליח.
הדברים נכתבים בעת ביצוע מדיניות שנוסתה כבר
בעבר; לחסל את ראשי הזרוע הצבאית של החמאס.
מפקד הקומנדו הימי חוסל, שני אחיינים של ראש הממשלה לשעבר הנייה – הועברו
לעולם הבא. מפקד המשטרה נפגע קשה. לכל המח"טים כבר אין בית, הסביר המסביר.
נמשיך כך ועוד מעט קט לא יהיה מי שייכנע.
עניין הכניעה הוא לא זניח. ברור ממהלך העניינים וההצהרות היומיומיות שאנחנו מנצחים. תשתית החמאס בגדה המערבית חוסלהבמבצע שנלווה למבצע מציאת חוטפי התלמידים לפני כמה שבועות. המבצע ההוא, הוא שהוליד את ירי טילי החמאס מהמבצע הזה. עכשיו,
ב"ציקצוק איתן" התשתית בעזה מגלה יכולת ספיגה. ובמקום את התשתית אנחנו מחסלים
את הצמרת.
יעילות חיסולית
כאילו שאם היו הורגים לנו את מפקד הצבא, איזנקוט היה
מסרב למלא את מקומו מחשש שגם הוא ייפגע. היה מישהו שחיסלנו שלא נמצא לו ממלא מקום? קרה שממלא
המקום היה פחות תוקפני כלפי ישראל? "ראשי החמאס" מתרבים בקצב שאנחנו
הורגים בהם וכמות הרקטות והעוינות לא פוחתת.
תועלת, החיסולים האלה לא מביאים. חוץ מאגו מנופח
של דובר זה או אחר ושל טייס שקלע בול פגיעה בלי רעד בכנף – המצב לא משתנה, למעט
הרג אזרחים. אבל אם העניין יהפוך מאזוטריה מח"טית לחיסול כל הצמרת הצבאית
והפוליטית של החמאס הצרות יהיו גדולות בהרבה.
ישראל צריכה חמאס חזק
כדי להכניע את החמאס מישהו צריך להיכנע. מישהו
שאיתו עושים "הבנות" ולא, חס וחלילה, הסכם. כי עם טרוריסטים לא עושים
הסכמים, אמרו שרינו. אם המהלך הנוכחי יצליח מי יהיה זה ש"יבין" שתמורת
אספקת אורז במעבר כרם שלום, הוא אמור לוודא שלא יהיו טילים בשמי רמת גן? איך הוא
יוודא את שהוא אמור להבין? איך יטיל מרות
על הפרחח מהשכונה הדרומית?
את הנהגת החמאס, הפוליטית והצבאית צריך לשמר. גם
בגלל שמכירים אותה ולא צריך לחפש את המחליפים. גם בגלל שטוב שיזדקנו וידאגו קצת
לאחיינים שלהם ולמיזוג אוויר בבית המשפחה. ובעיקר בגלל שהתחליף לחבורה הדי מעצבנת ודוחה
הזו הוא או אנרכיה מוחלטת או שאנחנו נהיה
האינסטלטור של הביוב בפלסטין.
13.7.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 15.7.2014)
