4 ביולי 2014

אחריות קק"לית

יש תחום שבו ארצות הברית מתעקשת לשמור על הבכורה העולמית: שיעור התושבים שברשותם נשק חם – כלומר אקדח, רובה וכיו"ב.  לפי דירוג שפרסם העיתון "גארדיאן"  88.8% מתושבי ארה"ב מחזיקים כלי ירי.  ברוב מדינות המערב השיעור הוא פחות משליש. אנגליה חריגה עם 6%. ישראל, משמח לשמוע, שומרת על רמה קרובה לבריטים. אבל לך תסמוך על הגארדיאן שאפשר ולא סופר מתנחלים/מתיישבים בשטחים שאותם מחרימה ממשלת הוד מלכותה ורוב מדינות האיחוד האירופי.

בארה"ב יש ויכוח מתמיד בשאלה האם ריבוי כלי נשק הוא ההסבר למספר הגבוה  של מעשי רצח. שיעור הנרצחים שם הוא בערך פי 40-30 מאשר באנגליה ובישראל. הלובי הישראלי בוושינגטון נחשב לאחד החזקים. אבל הוא מתגמד מול הלובי של מחזיקי הנשק. אלה טוענים כי "אנשים יורים, ולא אקדחים" ולכן אין לצמצם בתפוצת נשק. אלא שהדעה הזו לא מקובלת על רוב המומחים לפשיעה. זמינות הנשק – כל נשק – משפיעה על הפשיעה. אם פלוני לא היה יוצא לפאב ביום שישי עם סכין בכיסו, סביר שאלמוני לא היה נדקר.

הפטריוט שמעד 

כל זה לא בא כדי להמעיט מאחריותם של המטיילים המנגליסטים ביער ירושלים בשבוע שעבר. האש שהציתו, גם אם לא במכוון, שרפה מאות דונם יער, שני בתים לחלוטין ועוד כעשרה שנפגעו במידות שונות. כרגיל האצבע מופנית אוטומטית אל "המציתים" כאשר ההנחה היא שמדובר בהצתה "לאומנית". בחור ישיבה וחבריו שממנגלים ביער, בורחים מהאש ולא מזעיקים כבאים הם סתם פטריוטים ישראלים/יהודים שמעדו.
אבל ראוי להתייחס למי שמסייע לאש קטנה להפוך לתבערה ענקית – כלומר למי שמייצר את התנאים להתפשטות האש. המקבילה הישראלית לאפשרות האמריקאית להחזיק נשק ללא הגבלה היא מצב התחזוקה ביער ירושלים. אפילו הצתה "לאומנית" לא תיצלח אם התנאים הסביבתיים לא יאפשרו לאש להתפשט. נכון, לרוח יש תפקיד. ובשבוע שעבר היתה רוח שדחפה את האש לכיוון קריית יובל  ו"יד ושם". אבל גם הרוח לא תספיק ללא הסיוע הסביבתי של הקרן הקיימת.

האירגון שאחראי

מאז החורף האחרון כמעט בלתי אפשרי לטייל ביערות שממערב לעיר. כלומר אפשר לטייל בשבילי המכוניות או בכבישים – לאלה הקק"ל דואגת. אבל עבור מי שמבקש לטייל בין העצים, בשבילי בני אדם ובשבילי העיזים,  זו משימה בלתי אפשרית.
אחת התוצאות של הסערה הגדולה בחורף האחרון, היתה קריסה של מספר עצום של עצים  – לרוב עצי אורן. אורנים  הם  חביבי הקק"ל. העובדה שאינם עמידים במיוחד ונשרפים בקלי קלות מאבדת מחשיבותה  – בעין קק"לית – בהשוואה לקצב הגדילה המהיר שלהם. אלפי עצים קרסו ובמשך האביב עסקו קבלנים מטעם הקק"ל בסילוק העצים שנפלו. הם ניסרו את הגזעים והענפים הגדולים וסילקו אותם מהיערות שמאז נראים כגולגולתו של הגבר ישראלי המודרני – די קרחים.

אלא שכמויות ענק של ענפים קטנים ויבשים, נשארו על הקרקע ביער, מה שמונע מאז הליכה בין העצים. כאשר מנגל יוצא משליטה, האש נתפשת בקלות ב"שאריות" שהותירה  הקק"ל, ומה שהתחיל כאש קטנה הופך לשריפה  שמחסלת בתים ויערות.
הקק"ל הודיעה לא מכבר שיש לה יותר מ – 2 מיליארד שקל שהיא מבקשת לתרום למשרד השיכון. אז ראשית שתשלם לכל הנפגעים תשלום מלא על הנזק של מחדלה. שנית, שתשקיע את הכסף בניקוי היערות מהזיהום שהשאירה בהם ובמניעה עתידית של אש. ושלישית, שהנהלתה תפוטר על אחריותה למחדל הזה ולקודמיו.
30.6.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 2.7.2014)