מי שטורח בצפייה במונדיאל יודע כי גם ארבעה
"שופטים" אינם ערובה להחלטות צודקות, לפחות בהשוואה למה שרואים במצלמות
הטלוויזיה. אלא ששם, במשחקי ספורט, יש צידוק לטעויות שיפוט. השופטים נאלצים להחליט
בתוך שניות, אין להם מסמכים לפניהם ולא טלוויזיה לבדוק את עצמם בשידור חוזר.
הטעויות, על כן, הן חלק מהמשחק.
ההצדקות האלה לא תופסות בבתי משפט. השופט עדי
זרנקין למשל.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה אמור היה להחליט
באשר להסדר החובות של חברת הספנות – צים. רוב מחזיקי אגרות החוב של החברה תמכו בהצעת ההנהלה
ובעל הבית שלה – "החברה לישראל".
אך השופט דחה החלטתו, ודחה שוב, ובעת כתיבת המאמר הזה לך ותדע.
השופט לא מודאג
מה מפריע לשופט להחליט? לא, הוא לא מוטרד בכלל
מכך שהנושים – רוב הציבור באמצעות קרנות פנסיה, קופות גמל ושאר מרעין פיננסים ייאלצו
להפחית כ – 5 מיליארד שקל מהחוב שצים חבה להם במישרין ובעקיפין.
"תספורת" כזו שאם היתה נעשית למר זרנקין מן הסתם היתה מדאיגה אותו מאוד.
הוא גם לא מודאג מכך שההצעה המובאת לפניו היא
מטעם "החברה לישראל". זהו תאגיד ענק שהוכיח כשל ניהולי מתמיד, בוודאי
בכל הקשור לצים. ההסדר המוצע בא חמש שנים בלבד אחרי שצים עמדה לפני פשיטת רגל
והחברה לישראל עסקה במכירת לוקשים על "תכנית הבראה" שכמובן היתה כרוכה
בדחיית תשלום חובות לכל אלה שהסכימו עתה ל"תספורת". לא צריך להיות
שפינוזה. די להפעיל מנוע חיפוש כדי לדעת שהאדונים עידן עופר וניר גלעד – הבוס והמנכ"ל
של החברה לישראל, בעלת השליטה בצים – לא ראויים להאזנה כלכלית. אבל השופט זרנקין
הוא בומבה של שופט.
מה כן הדאיג אותו?
גם אחרי שגילחו את קרנות הפנסיה ראשי החברה
לישראל רצו שהממשלה תתרום להם. למה הממשלה? התשובה, בגדול, כי הממשלה היא פראיירית
ידועה ומאז ששר אוצרה הוא עיתונאי טרחן בעבר וטיפש מופלג בהווה – יש למה לקוות.
ואכן ההתמהמהות של זרנקין נועדה לאפשר ליאיר לפיד להעניק מחסדיו למעמד הביניים גם
למר עופר ולמר גלעד.
וזה הסיפור: צים היתה בבעלות ממשלתית ובמסגרת
ההפרטה נמכרה ל"חברה לישראל". המדינה המוכרת ביקשה, עם זאת, להבטיח
לעצמה כי תהיה לה מילה באשר לבעלים עתידיים של צים וכי צים תעמיד בכל עת, ובמיוחד
בעת מלחמה, 10 אוניות לשרות היצוא והיבוא של ישראל.
זהב ממשלתי
במקום לחוקק את העניין הפעוט הזה הסדירו אותו
בהסכם שבין המוכרת (המדינה) והקונה (החברה לישראל) ואת ההסכם הכתירו בתואר
"מניית זהב". די ברור שקיומו של הסכם כזה הפחית את שווי העיסקה. מי מוכן
לקנות חנות שלשם מכירתה נדרשים אישורים והמחוייבת למכור מוצרים ספק כדאית? בזמנו היתה ביקורת נוקבת על מחיר העיסקה הנמוך,
וההגנה של הממשלה היתה "אבל הם הסכימו למניית הזהב".
מניית הזהב אינה כלל מנייה. השימוש במילה הוא
הונאה שבאה לצבוע בצבע זהב עיסקה של כפיפות צים לצרכי המדינה שהקימה אותה. הממשלה
לא מקבלת דיבידנד מצים – דבר שלו זכאים בעלי מניות מן השורה. המדינה כלל אינה חלק
מהצד העיסקי של צים. בעצם היא לא צד לכלום בפעילות צים.
באו עופר
וגלעד והכניסו בהסדר החוב של צים סעיף שבו המדינה מוותרת על "מניית
הזהב". ללמדנו עד כמה האינטרסים של המדינה רלבנטים לטייקון המצוי. זרנקין דחה
את הדיון בהסדר כדי לאפשר לטייקונים תאבי הבצע לעבוד על לפיד ופקידיו. שיוותרו. מי צריך אניות ישראליות אפילו בעת חירום?
יש לנו שופט מבולבל. הוא רומז שאם הממשלה לא
תסכים, הוא יפסוק נגדה ויחייב אותה להשתתף בהסדר החוב באמצעות הוויתור המוצע. השתן
עלה לו לראש. ולפיד הריהו כעלה נידף בפטורי מע"מ ובהקלות מס לטייקונים – ולך
תדע אם ייכנע לשופט המבולבל אם לאו.
30.6.2014
